ימים של פאדיחות

רחלי228

New member
ימים של פאדיחות

התחיל לי שבוע של "על העוקם"...לא מתרגשת , רק זורמת אז נימנמתי במשרד ומקווה שלא הכעסתי אף אחד והבטחתי לחזור לשיחה חשובה רק שממש אז קראה לי המיטה וגם ההליכה הייתה יותר חויה מאשר הליכה בריאה וגם לעצב אצלי אני מרשה להתנחל בלי התמודדות (רק שלא יהפוך להרגל) מן איטיות ללא הסבר רק נמצאת ומרשה לעצמי לחוות עד שהכל יעבור ויגמר.
 
הכל יעבור, הכל יגמר ...

רק אל תתני לו (לעצב) באמת להפוך להרגל קבלי
שיהיה לך יום מקסים שגית
 
את יודעת??

לפעמים כשהולכים לאט, אפשר לראות את הנוף יותר ברור ואם את צריכה, שבי על צלע המחשבות,ותשקיפי קדימה, זה עוזר לחדד את הראיה ואל תשכחי מימיה וכובע לדרך
(סופי שנפלה עליה המוזה הבוקר
)
 

ספיישיל

New member
ממה בובה שלי עייפה? מהמסיבה?

מכירה את האיטיות הזאת. זה כמו טאי צ'י. תנועותיה נותנות מקום לכל שביב תנועה שבחיי היומ-יום היא מובנת מאליה.האיטיות הזאת, נותנת לנו להקשיב לגוף שלנו,לכל משהו שזז בו ולזכור שאנחנו יודעים שהוא שם.לתת לו לגיטימציה לנוח, להיות איטי,לתת לתנועות לזרום בלי דחף לקצב. אוהבים אותך, נשמה.
 
למעלה