ימים קשים

מיקימק

New member
ימים קשים

אני כבר כמה ימים מסתובבת עם גוש בגרון. פשוט קשה לי כל כך בימים האחרונים. ביום הולדת שלי בבוקר עליתי לקבר שלה, אני עושה את זה מעט מאוד. אבל תמיד אחרי שאני עושה את זה, יש בי תחושת הקלה. הפעם זה לא קרה, כובד השתלט עליי. כולם ברכו אותי (וכמובן גם אתן, מקסימות כתמיד...). אבל, כל הזמן נזכרתי איך היא היתה שולחת לי כל מיני שירי יום הולדת לנייד ומתקשרת בהתרגשות כל כך גדולה לברך אותי. והטלפון הזה לא הגיע. וחשבתי לעצמי, בזכותה בכלל אני פה והיא לא איתי לחגוג, כבר לא שותפה לשמחות שלי ולא שותפה לבעיות שלי, אפילו לא זכתה להכיר את הקסם הכי גדול של חיי- הבן שלי. כבר יום הולדת שלישי שלי בלעדיה וזה עדיין קשה
מצטערת על ההודעה הכבדה בערב החג.... ולמרות הכל מאחלת לכולנו חג שמח
 

אדומה2

New member
היי מיקמק

אני מכירה את הכובד הזה. אומנם אני לא הולכת לבית הקברות בכלל (הפעם האחרונה הייתה לפני כמעט 9 חודשים, וגם רק בגלל מנהג ולא ממש משהו אחר), אבל לא צריך את הקבר כדי להרגיש את הכובד הזה שאת מתארת. גם אני כמוך סופרת כמה ספירות ביום הולדת- כמה פעמים מאז אימא, כמה פעמים מאז אבא.... והעולם ממשיך להסתובב? מוזר מאוד. גוש בגרון יקירה? אז אולי תוציאי אותו? אפשר לשיר, אפשר לצעוק, אפשר להסתובב עם דברים כחולים סביבך (למקרה ולא יודעים למה- יש אתצ'אקרת הגרון, בגרון, והצבע שלה הוא כחול. הרבה פעמים כשיש מועקות שכאלה בגרון, להיות במחיצת הצבע הכחול על גווניו יכול מאוד לעזור ויכול להרגיע משהו מבפנים).... ואפשר גם לבכות. כמה שצריך מכל אחד מהם- ביחד, לחוד- כדי לשחרר את המועקה הזו. הגעגוע ימשיך להיות חלק מהחיים שלנו, כל פעם הוא יראה אחרת מהמקום בו אנחנו נמצאות. אין שום סיבה שזה לא יהיה עדיין קשה יקירה. ולפעמים זה קשה יותר ולפעמים זה קשה פחות, כי החיים שלנו דינאמים. אני מאמינה שהימים הללו יהיו ויחלפו, אז קחי אויר. ובכל זאת, על אף הכל- חג שמח מיקמק.
 
אכן קשים מאוד../images/Emo40.gif

חגים ימי הולדת וסתם ימים רגילים... איך אפשר לחיות ללא אמא....בלי הידיעה שהיא כאן לידנו... מקווה שתתחזקי והכאב לא יהיה כל כך כואב! נשיקות וחג שמח!
 

vered51

New member
חמודה

אהלן אני כל כך מבינה, גם אני בימי הולדת, שאצלי זה גם אוטוטו, חורקת שיניים ואומרת שלעולם זה לא יהיה אותו דבר בלעדיה. אמא זה אמא ואין כמו השיחת טלפון הראשונה על הבוקר שהיא שרה לך היום יום הולדת ומאחלת לך את הברכות החמות כמו שאמא מאחלת לבת שלה. אני רוצה שתדעי שאת לא לבד, אני ממש מרגישה את מה שאת חשה וזה בסדר, הדמעות חונקות את הגרון ואנחנו צריכות להתמודד עם הכאבים, הגעגועים והדמעות. אלו החיים וצריך להיות חזקים ולדעת שיהיו ימים טובים יותר.... חיבוק גדול ובכל זאת שיהיה לך מזל טוב ושיהיה רק טוב... אני
 
יקירתי.

עצוב לשמוע. גם אני בעד שתתני לגוש הזה להתמוסס - האם את מאפשרת את זה לעצמך? ואגב, בזמנו דברנו על כתיבה. האם עשית עם זה משהו? יכול להיות שזו עוד דרך לגרום ל'גוש' לצאת החוצה ... מכל מקום, שולחת לך חיבוק חם.
 

מיקימק

New member
שוב אני

הגוש הזה דווקא לא מגיע הרבה, אבל כשהוא נמצא זה ממש קשה. יכול להיות שבאמת אני לא מאפשרת לעצמי להוציא אותו. לגבי הכתיבה- כבר קניתי מחברת אבל עדיין לא התחלתי. כנראה זה עדיין דורש ממני אנרגיות שלא קיימות אצלי...
 
למעלה