ימים קשים!

[טליה 80]

ימים קשים!

אני לא יודעת מה לעשות ואיך לעבור את הימים האלה
בתאריך 31.05.11 ילדתי את התאמות שלי
והוא מתקרב ואיתו הזכרונות והכאב
אותו לילה מקולל שהן הגיחו לעולם בטרם עת
מסכנות שלי שכל כך סבלו חודשים בפגייה ונפטרו כמו שתי בובות

וזאת שבידיים שלי
שאני מחבקת כל כך ולא מרפה ממנה
זאת שאני לא קולטת שהיא כאן ושהיא שלי
זאת שקראתי לה- שלי
כל כך זקוקה לחום ואהבה
ולפעמים נראה לי שאני לא פנויה רגשית בשבילה
אני מרגישה שאני לא אמא במלוא מובן המילה
אני כמו המטפלת שלה לפעמים
קשה לי האובדן

הן חיו בפגייה כמה חודשים!!!!
משהו בי חוסם אותי מלאהוב אותה
משהו בי מפחד שיקרה לה משהו
היא כל כך דומה להן שזה מפחיד

מצד אחד אני מפחדת לתת לעצמי לבכות כדי שלא אשקע בדיכאון
ומצד שני הדמעות חונקות ומציפות אותי
אני לא יכולה לעצור את הדמעות
אולי צריך התערבות פסיכולוגית???

 

[iss10]

היי יקירה,

הבכי הוא בלתי נמנע כי תמיד ייחסרו לנו הילדים שאיבדנו
אף ילד לא מפצה בקיומו על האחר וכל ילד שנולד הוא עולם ומלואו
בדיוק אמרתי לבעלי אתמול שתמיד יהיו חסרות לי שתי ילדות
גם אני איבדתי תאומות לפני שנה וחצי ואמיתי שלי שנולד לפני 5 חודשים ממלא את ליבי אך אינני רואה אותו כתחליף לילדות שלי שאינן כאן איתי.
זה עצוב כ"כ וכ"כ קשה בלעדיהן ומאז שאמיתי נולד יש רגעים שקל לי הרבה יותר ויש רגעים שהאובדן מקבל עוד יותר משמעות כי אני מבינה מה הפסדתי. אני מבינה שהלב שלי יכול היה להיות מלא עוד יותר ויכולתי להרגיש אהבה גדולה יותר.
כל כך מבינה את הפחד שחלילה יקרה משהו - גם אני מפחדת שיקרה לאמיתי משהו. הא כ"כ יקר לי ואי אפשר אפילו לתאר כמה.
זה כ"כ מובן מה שאת מרגישה מבחינתך הן חיו ונקשרת אליהן. לפעמים אני משווה את מה שעברנו לסוג של שכול - רק שבניגוד להורים ששכלו את ילדיהם במלחמות או בכל מאורע אחר, האובדן שלנו פחות מוחשי וממשי לסביבה ואנחנו לא מקבלות מהסובבים את הלגיטימציה להרגיש את מה שאנחנו מרגישות. בשביל זה קיים הפורום הזה - שנוכל לתמוך ולהיתמך, להכיל האחת את רגשותיה של השניה.
תהיי חזקה וגם חלשה מותר לך להתאבל ולבכות ולהתעצב - איבדת שתי ילדות ואל תהיי עם רגשות אשם לגבי שלי. אני בטוחה שאת נותנת לה את כל האהבה שבעולם, אם כי לפעמים מרגישה שאת על אוטומט. זה בסדר. מותר לך.
ואם את מרגישה שאת צריכה עזרה פסיכולוגית אני בעד. גם אני נעזרתי וצריך לעבור תהליך של אבל ולעבד את האובדן. זה חשוב ....

 

[נסיכה שלי 2012]

כשאת כותבת את זה

זה נשמע יותר שפוי..אבל אשקול בכל זאת התערבות של מישהו מהתחום

 

[דנד1]

 

[דנד1]

הכאב שחל ממש עובר אליי יקרה

דעי שהרבה אמהות מוצאות את עצמן מעין "מטפלות" בחודשים הראשונים ועוד לא ממש נופל האסימון שהן אימהות. גם אני חוויתי תחושות דומות בהתחלה, זה מאד טבעי אז אל תרגישי רע עם עצמך. ובכל זאת, חווית אובדן כה קשה אז למה לא לקבל עזרה? מאד חשוב לעבד את האובדן הזה כדי להקל על עצמך...אני חושבת שכל דרך שתמצאי לעבד את החוויה תהיה נפלאה ותעזור לך מאד.
שולחת לך חיבוק גדול

דנה

 

[kinsti]

הי יקרה

שולחת לך חיבוק גדול.
התקופה שאחרי הלידה כל כך טעונה והורמונלית גם ככה, ועם כל מה שקרה

אני בטוחה שזו התמודדות קשה מאוד מאוד. אני ממש חושבת שעזרה ולווא דווקא פסיכולוגיה, יכולה לתרום לעבור את התקופה הזאת בצורה קצת יותר טובה, כל דבר שיכול קצת לעטוף אותך ולקחת ממך קצת מהרגשות הקשים. אני זוכרת שגם אני הרגשתי קצת מטפלת בשבועות הראשונים. הייתי כל כך עסוקה בלשאוב חלב ולנסות להניק ולהרדים וכל כך כאב לי מהניתוח...היה לא פשוט. אני זוכרת חזק את התחושה שאני בעצם לא ממש איתה, לא כמו שדמיינתי. אז אולי חלק ממה שאת מרגישה מלווה לא מעט מהנשים אחרי לידה, אבל אני מאמינה שחלק נכבד אחד קשור לאובדן הנוראי של התאומות. אני מחבקת אותך ורוצה להגיד לך שהרבה דברים יראו קצת אחרת עוד מעט, יהיה קצת יותר קל (אני לא מתיימרת לדבר על התחושות שקשורות לאובדן, אלא רק על אלה המאפיינות את התקופה שלאחר הלידה). זה באמת נושא מורכב יקרה. מקווה שיש מישהו בסביבה הקרובה שיכול לעזור למצוא עזרה כלשהי לתקופה הקרובה.

 

[orita29]

נשמע לי

שאם תרשי לעצמך את התחושות הקשות ישתחרר ממך הרבה לחץ...
את ככ מלאת רגשות אשמה על תחושות ככ טבעיות, למה שלא תרגישי ככה?

ואני חוזרת על מה שאמרתי לקינסטי, את עוד לא מכירה את הנסיכה שלך, היא עוד ממש פצפונת.
כרגע כל מה שהיא צריכה זה רק טיפול "של מטפלת".
חכי קצת, שהיא תחייך אליך, תגיב אליך, שתכירי אותה קצת....

היא אפעם לא תחליף את מה שאיבדת אבל היא עוד תמלא אותך.

תתני לעצמך להרגיש איך שאת מרגישה, תפסיקי להילחם בזה!!!

ואני לא סותרת בכלל התערבות מקצועית, לפחות כדי שתוכלי קצת לפרוק את כל מה שעל ליבך....
שיעבור עליך התאריך הזה בקלות. זה לא יהיה יום קל אבל מותר לך ליפול לפעמים....

אורית

 

[אניס7]

תרשי לעצמך לבכות ולהתאבל

אלה תחושות הגיוניות ולגיטימיות. איבדת הרבה ולא היה לך זמן להיפרד ולהתאבל כראוי. את לא צריכה להרגיש אשמה על תחושותייך.
הילדה שלך עדיין קטנה. כרגע היא צריכה בעיקר טיפול טכני בכל צרכיה. גם אם את עושה זאת בצורה מכנית או ״כמו מטפלת״ זה בסדר. אני מאמינה שאחרי שתעברי את התאריך הקשה הזה, יוקל לך מעט. ועם הזמן הילדה שיש לך תתחיל לעשות עוד ועוד דברים והיא תמלא את חייך ותאפשר לך לשים את העצב מאחור. הוא תמיד יהיה שם אבל יתפוס מקום פחות מרכזי. אז תני לעצמך זמן.
ובלי קשר, אם את מרגישה צורך בעזרה מקצועית כדי להתמודד עם התחושות האלו, עשי זאת.

 

[עדיקים]

היום זה היום, זוכרת איתך.

אני זוכרת שאחרי הגדולה נולדה שמחתי בפנים מאוד אבל האובדנים היו פתאום שוב כל-כך מוחשיים והייתי במערבולת רגשות קשה מאוד.
אני תמיד מברכת את הנסיכה שלי ביומולדת ומבקשת ממנה סליחה שהייתי אמא לא טובה בתחילת דרכי. זה מציק לי מאוד ומטריד אותי אבל אני יודעת שזה גם בלתי נמנע עם מה שעברתי לפני שהיא הגיעה לעולם.

אם את מרגישה מוצפת וקשה לך לתפקד הייתי מערבת איש מקצוע. זה עוזר מאוד.
אם מרגיש לך שללא עזרה חיצונית קשה לך כן הייתי הולכת על זה.
אני אישית פחות מתחברת לזה ובאמת עברתי תהליך מאוד ארוך עם עצמי, אבל לבד.

 

[טליה 80]

תודה לכולכן

באמת עברו עליי ימים קשים מאוד
בכיתי מכל דבר
אפילו מהזוגיות פתאום נמאס לי
לא יכולתי לסבול כלום ואף אחד
אפילו הילדה הייתה קצת קשה בימים האלה ובכתה המון
תהיתי אם היא מרגישה אותי או אותן...הרי אומרים שהתינוקות מדברים עם מלאכים...
עצרתי את עצמי בימים האלה לא עשיתי כלום בשביל עצמי,שום דבר שאני אוהבת
אפילו לפורום לא נכנסתי
חייתי כמו רובוט
התחיל חודש חדש וטוב שכך
מקווה להתאושש
נשיקות לכן ותודה

 

[דנד1]

טליה יקרה

לא יודעת אם התינוקת מרגישה אותן אבל אותך היא בהחלט מרגישה היטב. ידוע שתינוקות הם מאד רגישים ואם אנחנו עצובים או כועסים או לחוצים זה בהחלט משפיע עליהם.
מאחלת לך שהשבוע הקרוב יביא איתו הרבה הקלה ושולחת חיבוקים

דנה

 

[mic75]

הי טליה

כל כך קשה להיות במצב שלך, המצב בין 2 העולמות
אני אומנם ילדתי בשבוע 23 והילדים שלי חיו יומיים ונפטרו ורק אחרי שבני הבחור נולד הבנתי את האובדן הקשה הזה
ניסיתי להקל אותו וכמו שאומרים להראות שהכל בסדר אבל הכל ממש לא היה בסדר.
היה קשה בכיתי המון וזה בסדר לבכות, ואז הגיעה השאלה הקשה למה דווקא לנו , מה עשינו אני מצאתי משהי מדהימה שבעזרת יכולתי לשים את זה בצד ולהנסות ולהתמקד בנס שהגיע לחיי.
טליה מותר לנו לבכות כי גם עכשיו אחרי 5 שנים אני יכולה לבכות ולחשוב על הילדים שלי הם הרי שלי למרות שהם לא איתנו פיזית.
תקחי עזרה זה אומנם לא ימחק אבל יהיה לך את הכלים להתמודד איתם והכי חשוב לתת לנסיכה שלך את
האהבה הכי נקייה וטובה .

מלא חיבוקים
מיכל
אם תרצי לדבר תשלחי לי במסר
מיכל