עוד יוסף פנדריך
Member
ימים קשים באים
ימים קשים באים
לפני מס' שנים ראיתי אב בי"ד רבני בחיפה-אברהם אטלס- מקבל כסף ממזכירו. מנהל בתי הדין סירב לתת לי הסבר ואני הגשתי תלונה במשטרה. המזכיר נקרא לעדות ושיקר. הוא טען שכל הארוע לא היה ולא נברא. אין ספק לאור הנסיבות שהכסף שימש למטרה זרה- ואולי אף שוחד. פירסמתי את הענין באינטרנט ומאז החרדים לא מפסיקים להציק לי. תחילה היה חרם. החרם הוא חביבם של החרדים במלחמתם נגד חושפי שחיתויות. אטלס החליט לא לאפשר לי להופיע לפניו יותר והיועמ"ש של הנהלת בתי הדין גיבה אותו. מדובר בפגיעה חמורה בפרנסה ולא היתה ברירה אלא לבקש עזרה מבית המשפט. בגצ קבע שהענין יתברר תחילה בביה"ד הרבני לערעורים. ביה"ד דחה את הערעור. "בשולי ההחלטה" (שהם לא שוליים כלל ודומה שכל פסק הדין נכתב כדי את להצדיק את השוליים) דרש מהמשטרה ולשכת עורכי הדין להעמיד אותי לדין בגלל שהוצאתי דבה על אטלס. קיצפו של ביה"ד יצא על הפירסומים באינטרנט שחלק מהם גם הופיע בפורום הזה לפני כמה שנים. אני לא מבין איזה זכות יש לביה"ד הרבני להתחשבן אתי על דברים שכתבתי באינטרנט. באינטרנט יש חופש ביטוי ואין זה ענינו של ביה"ד הרבני מה אני כותב כאן. ביה"ד היה צריך להתרכז אך ורק בסוגיה החוקתית האם החוק שעליו אטלס ביסס את החרם עולה בקנה אחד עם חוק יסוד: חופש העיסוק. הדיון בנושא החוקתי בא לידי ביטוי דל . למעשה לא נקבעה שום הלכה וביה"ד אמר דבר והיפוכו. לא אנתח את היצירה העלובה שהם כתבו. מה שחשוב הוא ששלושת הדיינים היו מאוחדים בדעתם שצריך להעמיד אותי לדין וחזרו על כך שוב ושוב בפסק הדין כאילו שזאת הסוגיה האמיתית שחייבת הכרעה. אין לי צל של ספק שביה"ד התנכל לי בגלל שחשפתי שחיתות. החוק הישראלי מכיר בתופעה הזאת ומעניק הגנה לחושפי שחיתויות בחוק מבקר המדינה. דא עקא שההגנה ניתנת לעובדים שכירים שחשפו שחיתות במקום עבודתם. החוק לא מגן על בעלי מקצוע חופשי שחשפו שחיתות שלטונית. הגנתם של אלה צריכה לבוא מבתי המשפט אך במקרה דנן בית המשפט הוא זה שמתנכל לחושפי השחיתות. לשכת עורכי הדין דרשה מני תגובה לתלונה והדבר מטריד ומציק. הלשכה שוקלת להעמיד אותי לדין בגלל שחשפתי שחיתות. האם זה צודק? ועוד לא נשמע קולו של היועמ"ש לממשלה. אני מקווה שהטירוף לא יגיע עד לשם. בכל אופן הדיינים שכתבו את פסק הדין ובראשם דיכובסקי חייבים להכניס דבר אחד לקודקודם. שום התנכלות לא תמנע ממני להמשיך לכתוב באינטרנט. אם זה מה שהם קיוו להשיג- הם טעו בגדול. האינטרנט הוא ספינת הדגל של חופש הביטוי. להם יש קשרים והשפעה. לי יש את האינטרנט. נראה מי ינצח - האמת או השחיתות.
ימים קשים באים
לפני מס' שנים ראיתי אב בי"ד רבני בחיפה-אברהם אטלס- מקבל כסף ממזכירו. מנהל בתי הדין סירב לתת לי הסבר ואני הגשתי תלונה במשטרה. המזכיר נקרא לעדות ושיקר. הוא טען שכל הארוע לא היה ולא נברא. אין ספק לאור הנסיבות שהכסף שימש למטרה זרה- ואולי אף שוחד. פירסמתי את הענין באינטרנט ומאז החרדים לא מפסיקים להציק לי. תחילה היה חרם. החרם הוא חביבם של החרדים במלחמתם נגד חושפי שחיתויות. אטלס החליט לא לאפשר לי להופיע לפניו יותר והיועמ"ש של הנהלת בתי הדין גיבה אותו. מדובר בפגיעה חמורה בפרנסה ולא היתה ברירה אלא לבקש עזרה מבית המשפט. בגצ קבע שהענין יתברר תחילה בביה"ד הרבני לערעורים. ביה"ד דחה את הערעור. "בשולי ההחלטה" (שהם לא שוליים כלל ודומה שכל פסק הדין נכתב כדי את להצדיק את השוליים) דרש מהמשטרה ולשכת עורכי הדין להעמיד אותי לדין בגלל שהוצאתי דבה על אטלס. קיצפו של ביה"ד יצא על הפירסומים באינטרנט שחלק מהם גם הופיע בפורום הזה לפני כמה שנים. אני לא מבין איזה זכות יש לביה"ד הרבני להתחשבן אתי על דברים שכתבתי באינטרנט. באינטרנט יש חופש ביטוי ואין זה ענינו של ביה"ד הרבני מה אני כותב כאן. ביה"ד היה צריך להתרכז אך ורק בסוגיה החוקתית האם החוק שעליו אטלס ביסס את החרם עולה בקנה אחד עם חוק יסוד: חופש העיסוק. הדיון בנושא החוקתי בא לידי ביטוי דל . למעשה לא נקבעה שום הלכה וביה"ד אמר דבר והיפוכו. לא אנתח את היצירה העלובה שהם כתבו. מה שחשוב הוא ששלושת הדיינים היו מאוחדים בדעתם שצריך להעמיד אותי לדין וחזרו על כך שוב ושוב בפסק הדין כאילו שזאת הסוגיה האמיתית שחייבת הכרעה. אין לי צל של ספק שביה"ד התנכל לי בגלל שחשפתי שחיתות. החוק הישראלי מכיר בתופעה הזאת ומעניק הגנה לחושפי שחיתויות בחוק מבקר המדינה. דא עקא שההגנה ניתנת לעובדים שכירים שחשפו שחיתות במקום עבודתם. החוק לא מגן על בעלי מקצוע חופשי שחשפו שחיתות שלטונית. הגנתם של אלה צריכה לבוא מבתי המשפט אך במקרה דנן בית המשפט הוא זה שמתנכל לחושפי השחיתות. לשכת עורכי הדין דרשה מני תגובה לתלונה והדבר מטריד ומציק. הלשכה שוקלת להעמיד אותי לדין בגלל שחשפתי שחיתות. האם זה צודק? ועוד לא נשמע קולו של היועמ"ש לממשלה. אני מקווה שהטירוף לא יגיע עד לשם. בכל אופן הדיינים שכתבו את פסק הדין ובראשם דיכובסקי חייבים להכניס דבר אחד לקודקודם. שום התנכלות לא תמנע ממני להמשיך לכתוב באינטרנט. אם זה מה שהם קיוו להשיג- הם טעו בגדול. האינטרנט הוא ספינת הדגל של חופש הביטוי. להם יש קשרים והשפעה. לי יש את האינטרנט. נראה מי ינצח - האמת או השחיתות.