ימים מתישים

[אבישג 11]

ימים מתישים

בוקר טוב. ילדי בן השמונה אובחן כ ADHD לפני למעלה מחצי שנה. מקבל 7.5 מ"ג ריטלין בהשפעה ברוכה. השנה החל ללמוד במסגרת ארוכת יום. ולמרות שחשבנו כי נצטרך להאריך את מנת הריטאלין קיבלנו פידבקים חוזרים מבית הספר כי אין צורך בכך. מכך אנו למדים כי בשעות שאינו תחת השפעת הריטלין,יודע הגבולות המותרים וכללי ההתנהגות. העניין הוא שמאז והחל את בית הספר הזה - שאגב, הולך אליו בשמחה ופ ו ר ח חברתית, שעות אחר הצהריים ובעיקר סופי השבוע נעשו קיצוניים מבחינת ההתנהגות. אם אגב יבקר אצלו חבר אחר הצהריים - ההתנהגות תהיה מתונה - אך ברגע שהחבר ילך אזי יופיע שחרור לחצים קיצוני. ברור לי שהוא צריך להתפרק, אך העניין הוא שזה כרוך בתמהיל של בכי, צעקות, ריצות ועוד. וזהו תמהיל שלא נוצר כתוצאה מריבאונד לאחר תום השפעת הריטלין. אותו הדבר לגבי סופי השבוע-כמעט למשך כל היום (אנו משתדלים ואף מצליחים לטייל כמה שיותר, כאפשרות מרגיעה). למותר לציין כי אנו כמשפחה לא תמיד מתמודדים בשיקול דעת ובמתינות עם שחרור לחצים זה...מה גם שאנו כה עייפים מהיקיצות המוקדמות. עניין נוסף הוא היקיצה המוקדמת עליה כבר כתבתי בעבר. בני למעשה קופץ (קיימת תחושה כי גם המוח שלו מזנק בהיפריות עצומה) מהמיטה בשש בבוקר. היינו רוצים כי יישן עשר שעות בלילה, אך למעשה מכיוון והוא נרדם בערך ב - 8:45 הוא זוכה לפחות מכך. אני מואד מודאגת כי אינו מקבל מספיק שעות שינה ואולי אף זה תורם למתח בו הוא מצוי. אנו משתדלים כי ילך לישון בשעה 8:00 אך תמיד ההשכבה לוקחת זמן. הייתי רוצה לקרוא את דעתכם על נושא זה. עניין נוסף ואחרון (לעת עתה) הוא הקשר, אם קיים, בין סטרפ (סטרפטוקוקין) לבין ADHD, האם מישהו יודע או שמע? תודה.

 

[d a n i t l]

וארוכים

אולי בכל זאת לדחות את שעת השינה... אולי לא זקוק לכ"כ הרבה וכך יהיה פחות עייף במהלך היום? זה אידיוידואלי אבל הג'ינג'י שלי (11) מעולם לא ישן 10 שעות... וכן הוא נשא של סטרפ - הדביק אותנו מספר שנים עד שעלינו עליו, אבל אני לא חושבת שזה קשור... בהסתייגות כי אומרים שבעיות אזניים כן (גם זה עברנו) וחוץ מזה הלוואי והייתי מאופקת כמוך "לא תמיד מתמודדים בשיקול דעת ובמתינות עם שחרור לחצים" - דווקא נראה לי שאתם מאוד מתמודדים: האיפוק, הטיולים, סדר יום, קשר עם בית ספר, נסיון להקל ולהבין את התסכול שלו זה בטח מעייף להתחיל מסגרת חדשה וארוכה ולהיות "בסדר" כל הזמן אולי המאמץ הזה דורש התפרקות? אולי כן לתמוך אחה"צ בריטלין? שאלות שתמיד אנחנו בודקים... לצערי אחרי...

 

[zivadina]

איך להקל על ההתשה?

אני מציעה לכם לעודד את הילד לפעילויות גופניות שיאפשרו לו לפרוק את המרץ בלי להתיש אתכם. אולי השתתפות בחוגי ספורט? אולי התיידדות עם ילדים שכנים שנוהגים לשחק בחוץ כדורגל או משחקים אחרים? שנית, האם יש לכם מסגרת ביתית שמתאימה לילד ADHD? זאת מסגרת של זמני פעילות מאוד מוגדרים וחוקי התנהגות מוגדרים, והיא מאוד "מסדרת את הראש" לילד ה-ADHD. שלישית, ייתכן בהחלט שהילד שלך צריך לישון פחות, ואז כדאי לתת לו ללכת לישון קצת יותר מאוחר. מי קבע שצריך ללכת לישון ב-20:00? מי קבע שהוא זקוק ל-10 שעות שינה? אני מציעה לך למדוד כמה שעות הוא ישן בלילה, ולפי זה לקבוע לו את שעת ההליכה לישון. אם השינה שלו טובה ורגועה, אי אפשר לאלף אותו שילך לישון מתי שאת חושבת ויקום מתי שאת חושבת. צריך לתאם בין הצרכים שלו לצרכים שלך. לא שמעתי על קשר בין החיידק סטפטוקוקוס לבין ADHD. מעבירה לך הרבה מידע על קיום מסגרת ביתית שמתאימה לילד ADHD. אצלנו בבית, ברגע שהבנתי איך לקיים את המסגרת הזאת והצלחתי להתעקש עליה, החיים נראו הרבה יותר קלים וההתנהגות שלי נראתה יותר הגיונית.

 

[מומינאמא 123]

../images/Emo32.gif את מצליחה לשמור על סדר יום ?

אולי תגלי לי איך עושים את זה? גם אם רטלין אני לא מצליחה בשום אופן לשמור על השגרה של הערב. ודווקא הילד שלי מאוד זקוק לשיגרה ומאוד מפריע לו שהדברים לא מתנהלים לפי סדר קבוע וצפוי מראש. דווקא כן רבענו סדר דברים קבוע והגיוני, אבל לנו מאוד קשה לשמור עליו. אני אפילו לא מצליחה להתרגל לבדוק מה השעה...

 

[zivadina]

לשמור על סדר יום

היום הם גדולים, ואני פחות מקפידה, אבל עדיין מוכנה לעלות על בריקדות כשהם הולכים לישון מאוחר מדי בזמן הלימודים. אז ככה, בהתחלה צריך לכתוב סדר יום על המקרר. כדאי שסדר היום יהיה מותאם לצרכי הילד והבית, וגם הגיוני, כדי שיהיה קל לזכירה. ההורים צריכים להקפיד על קוצו של יוד, ורק אחרי שכל בני הבית הפנימו את סדר היום, אפשר להרפות קצת את המושכות. אצלנו תלויים שעונים בכל המקומות בבית, והשבוע, כדי לנסות להתגבר על הנידנוד שלי בבוקר, הבן הצעיר ביקש שאתלה לו שעון קיר מול המיטה. ואכן, כבר מספר ימים שאני לא צריכה להזכיר לו מה השעה, והוא לא צריך לבקש ממני להפסיק לנדנד.

 

[מומינאמא 123]

את לא צריכה לשכנע אותי

כמה זה חשוב. וגם יש לוח זמנים ברור, והמומין עוד לא קורא שעון - אבל כבר יודע שאם אמרתי לו שאחרי 21, אין סיכוי לעוד סיפור/משחק וכו'. אבל מי אמר ששמתי לב שאחרי 21? המחשבה על לתלות שעונים בבית די מצמררת אותי. לא שזה יגרום לי להסתכל עליהם. אולי אני צריכה סדרת שעונים מעוררים, אחד לכל פעילות ביום.. ומהסוג שעושה הרבה רעש..

 

[zivadina]

יש כאלה שנעזרים בהתראות של הסלולרי

יש לי קרוב כזה, עם בעיות זיכרון, שמקבל תזכורות במשך כל היום מן הסלולרי שלו, וגם שולח לאשתו SMSים עם תזכורות. אחרי שליוויתי בצעירותי משפחה שלא תפקדה היטב, הבנתי שאם אני אמשיך לאחר בבוקר ולשכוח זמנים ומשימות, אני עלולה להגיע לשם. זאת הייתה הרגשה ש"אסור לי לאחר את הרכבת", ומאז יש לי המון עזרי תזכורת בבית: לוח חודשי גדול על המקרר (ל-3 ילדים ואמא שצריכים תזכורת), פתקאות קטנות, טיימר לאפיה ועוד תזכורות, שעון מעורר, שעוני קיר, יומן אישי, "תיבות מסמכים" שתלויות עם כל החשבונות, ועוד. ביומן אני רושמת רק כאשר יש לי הרבה משימות לבצע ביום אחד, או משימות בעתיד הרחוק.

 

[05 מיכל]

אולי כדאי לתת לו עזרים לפריקת המתח

למשל, שק אגרוף. אם יש אפשרות , ללמד אותו להיסגר בחדר עם שק האגרוף ולחבוט בו תוך צעקות! אם אפשר לתלות נדנדה - יש ילדים שזה מרגיע אותם. בקיצור, מה שאני מתכוונת הוא ללמד את הילד שהצורך שלו בהתפרקות הוא צורך אמיתי, ולבנות את דרכי ההתפרקות לתוך סדר היום. דרך אגב, אולי אפשר אפילו להגיד בפרוש שאחרי בי"ס למשך שעה מותר לו לצעוק, לבכות, לרוץ ולהשתולל, אבל בחלק מסוים של הבית! בהצלחה!

 

[אבישג 11]

מכל מלמדיי השכלתי. ועוד -

תודה על התגובות המעניינות. לדנית - אני לא כל כך רגועה - צורת הכתיבה שלי היא הרגועה... אשמח לשמוע יותר על נשאות הסטרפ. רופא הילדים שלנו בארץ הוא הראשון שהעלה זאת. נתנו לו במשך שנתיים מספר פעמים אנטיביוטיקה - אך הוא המשיך תמיד להיות חיובי במשטח הגרון. רופא א.א.ג אמר לנו לעזוב את זה - כל עוד הוא אינו חולה! אנו לא חיים כעת בארץ, ולכן גם המסגרת היומית הארוכה - המיטיבה. לא קיימת אפשרות של ירידה למטה לשחק, אגב גם כשאנו גרים בארץ היא אינה קיימת - לצערי. בני לומד סייף והוא מאד מאד אוהב את החוג. אני אכן מסכימה מאד בעניין הפעילות גופנית, ביום שבת אנו מתחילים שיעורי רכיבה על סוסים. יש לנו טרמפולינה שהבאנו עמנו, אולי זה הזמן למצוא לה מקום בדירתנו הקטנה. טרמפולינה היא אביזר מצוין - אגב לביל גייטס יש טרמפולינה בחדר והוא קופץ עליה כשמתחשק לו. ולעניין השינה. עניין השעות הגיע מתוך קריאה ומתוך שני פרטי נוספים. האחד הוא כי בני נמוך קומה והשינה - זמן השפעת הורמון הגדילה חשובים. אני מניחה כי הורמון הגדילה יכול להשפיע בפרק זמן קצר יותר מאשר עשר שעות - יכול להיות שבנקודה זו אני חרדה יתר על המידה. עניין נוסף הוא ששנתו אינה שקטה. הוא לעיתים נושם מהפה, כמובן מתנועע הרבה עם הרגליים - אותו מידע שקראתי עליו במאמר של פרופ' אבי שדה. והתייחסות 'ללכת לישון מאוחר יותר' - זו אפשרות שאינה קיימת מכיוון ובני כל כך עייף בשעה שמונה, כך שזה אינו אילוץ מאיתנו אלא קריאה גופנית ממנו. אגב, לא משנה באיזו שעה הוא ילך לישון (גם אם בחצות)- הוא יקום בשעה שש. לכן, אנו משתדלים לשמור על השעה הקבועה - מה שהביא לא פעם בעיקר בארץ הערות כמו אמא פולניה, משוגעת וכו, שאני כל כך אוהבת. אשמח שוב לשמוע התגובות.והנה עוד דבר - האם תוכלנה לכתוב מי מכן עשתה את מבחן הטובה לעצמה? איני חושבת על עצמי כעל ADHD אך מתפתה לחשוב כעל ADD. טרם יצא לי לבצע את המבחן. אם אעשה זאת הרי זה יהיה משום סגירת מעגל לעצמי. בכל מקרה מתוך ההכרות המתפתחת והאינטנסיבית עם הנושא (מתוך בני) אהיה מופתעת אם אני לא כזו.

 

[d a n i t l]

מעגל עייפות

יש במהלך הגדילה תקופות כאלה, אצל כל הילדים, אולי לנסות לשבור את היום דווקא עם מנוחה אחה"צ, כך יגיע לערב לא הרוס, יוכל ללכת לישון מאוחר יותר ולקום מאוחר יותר ולצאת ממעגל העייפות והתסכול רכיבה על סוסים - נפלא,נהדר! הגדול רכב 3 וחצי שנים, הסנדוויץ שנה וחצי ועכשיו מבקשים לחזור אחרי הפסקה ארוכה סטרפ - שלחתי לך במסר

 

[דליה.ד]

מה עם חוגים?

האם הילד פעיל בחוג כלשהו? לגבי היקיצה אפשר להתייעץ עם רופא השינה שלנו כאן בפורום. נכון זיוה'לה?

 

[zivadina]

העברתי פנייה לפרופ' אבי שדה.

 

[אבי שדה]

שינה והתעוררות מוקדמת

לפי תיאורך יתכן שהילד סובל מהפרעת שינה כלשהי במיוחד אם הוא גם נוחר או שהבחנתם בהפסקות נשימה. במקרה כזה יש לפנות לבירור עם איש מקצוע או לאבחון במעבדת שינה. מבחינת שעות השינה אם הילד הולך לישון ב-8 בערב וקם ב-6 בבוקר זה נשמע סביר מאד לגילו ואני לא רואה מקום להתערבות בנושא זה. אם הוא מעיר אתכם בבוקר מוקדם מידי ניתן אולי לעבוד איתו על כך שיעסוק בפעילות שקטה עד לשעה שאתם קמים. משבר אחה"צ יכול להיות קשור לרבאונד של הריטלין (האם ניסיתם ריטלין בשחרור איטי כמו הקונצרטה) כדאי אולי להתייעץ עם הרופא המטפל בנושא זה. משבר אחה"צ עשוי גם להיות משבר של עייפות אם הוא אכן סובל מהפרעת שינה כלשהי. אם המשבר מתרחש רק אתכם בבית יתכן שיש כאן כבר דפוס התנהגותי שקשור ליחסים שלו אתכם וגם נושא זה ראוי לבירור וטיפול. בהצלחה! אבי שדה

 

[אבישג 11]

תודה רבה. כפי שכתבתי בהודעתי באמצע

הילד פעיל בחוג סיף. ואנו מתחילים רכיבה על סוסים. הוא נמצא במסגרת לימודית ארוכת יום כך שהרבה יותר מכך לא נראה לי סביר לדחוס. באשר למשבר אחר הצהריים. ובכן, פרופ' אבי שדה התייחס אליו, איני יודעת אם זה משבר עייפות (הוא אגב אינו זוכה לעשר שעות שינה אלא לכתשע וקצת כפי שכתבתי),בכל מקרה זה אינו ריבאונד כי הוא מגיע שעות לאחר תום השפעת הריטאלין. מעניין אותי לשמוע עוד מנסיונכם על התייחסות לדפוסי שינה וכן לעניין שהזכרתי והוא ההתנהגות החברתית שלא תחת ריטאלין (כדוגמא שהזכרתי ובה מגיע חבר אחר הצהריים) לעומת ההתנהגות דקה אחרי שאותו חבר הולך. אין כאן ריטאלין אך עדיין יש מודעות ומכיוון שזו קיימת האם אותן התפרצויות הן מניפולציה או שהן חייבות לצאת אך מחכות לזמן הנכון קרי זמן בו ההתנהגות אינה נבחנת תחת זכוכית מגדלת חברתית. עוד אשמח לקרוא עליכן האם מישהי, אני מבינה כי יש כמה שאובחנו, ADD/ADHD ואיך הגעתם לאבחון - האם לאחר שילדכן אובחן?

 

[אבישג 11]

תודה כמובן להתייחסות המהירה של פרופ

אבי שדה. אני מצטערת אם לא הובן זאת מהכותרת הקודמת.

 

[zivadina]

כן, אני הגעתי לאבחון אחרי בני.

ואחריי לקחתי את שאר הילדים, וכולם מאובחנים כ-ADHD. בקשר לדפוסי שינה: אני תמיד החלטתי על זמן ההליכה לישון לפי ממוצע גיל הילדים. הם ידעו שאחרי שעה מסוימת אני נהפכת למכשפה, ואז לא כדאי להמשיך לסחוט אותי כמו לפני זה.

 

[05 מיכל]

איך גיליתי

אז ככה: התייעצתי עם פסיכולוג לגבי אחד הילדים. הפסיכולוג חשד בADD, ואמר משהו על זה שבעבר הוא לא מהר להמליץ על אבחון בלי להיות די בטוח בתוצאה, אבל... וכאן קטעתי אותו עם נאום חוצב להבות על מה שעובר על ילד שיש לו לקות כלשהי שלא אובחנה. (למי שזוכר את הסיפור שלי על ילד שבדרכו ניצב קיר שקוף - אני חושבת שהסיפור התפתח בהדרגה מתוך אותו נאום שלי). אני הייתי אז מורה, ונדמה היה לי שאני מדברת על תלמיד שלי, אבל הפסיכולוג חשב אחרת. כשסיימתי את הנאום הוא אמר לי, שפעם חשבו שADD עובר עם גיל ההתבגרות, והיום ידוע שזה לא תמיד קורה. הוא שאל אם ארצה שהוא יברר לי היכן ניתן לקבל אבחון וטיפול למבוגרים. אני חושבת שחיי התחילו מחדש באותו רגע. זה לא שהצלחתי לפתור את כל הבעיות או למצוא להן מעקפים. אבל הצלחתי לפתור את החידה הבסיסית של חיי. זה נשמע נורא בומבסטי, אבל רק אז יכולתי להתחיל להבין מי אני.

 

[zivadina]

התרגשתי, מיכל.

 

[אבישג 11]

מיכל גם אני התרגשתי לקרוא את שכתבת.

טרם עברתי אבחון. נראה איך אעשה זאת (אנחנו כרגע לא חיים בארץ), בכל מקרה אני מקווה שאני לא בונה איזה שהוא הר של תיאוריות על היותי ADD,זה נראה לי כל כך מתאים למסלול או שמא לחוסר מסלול חיי... התחלתי לחשוש לאחרונה שאם אעבור האבחון ואגלה כי אני לא ADD, אזי תהיה לי בעיה להסביר את כל מה שטעון הסבר.

 

[מומינאמא 123]

ואני סתם

עשיתי מנוי על עיתון הורים כלשהו, ומצאתי רשימה של מאפינים. (מסוג אם יש 5 מתוך שבוע וכו'). טוב שיש ילדים מה?