ימים מאוד עמוסים.

[Mנטה]

ימים מאוד עמוסים.

האם קורה לכם שאתם נאלצים לטפל במטופלים שלכם כאשר אתם גמורים מעייפות ? יכולה להיות עייפות פיזית או עייפות נפשית, בכל מקרה זה לא קל. האם שמתם לב שלפעמים בימים האלו, אתם דוקא מקבלים כוח מהעבודה ? יש קטע מוזר, כשאני מגיעה לעבודה ביום רגיל, לפעמים העבודה מעייפת אותי ולפעמים נותנת לי כוח, אבל דוקא בימים שאני מותשת לגמרי, העבודה ממלאת אותי. מוכר למישהו ?

 

[מורדילה]

../images/Emo13.gifמאוד מוכר

זה קטע מדהים - ככל שאני עייפה יותר אני יוצאת יותר עירנית עם תום הטיפולים (ברב הימים אני עובדת עד 20:00). כשאני חושבת על זה, יש בזה מן ההגיון, למרות שעל פניו זה נראה אבסורד. תחשבי: את מגיעה "מרוקנת"/"חצי מרוקנת" לעבודה, כך שאת בעצם כלי קיבול בגובה מטר פלוס....והילדים...אההח הילדים....תמיד אבל תמיד יהיה מי שיעלה חיוך על פנייך אם לא צחוק מתגלגל... אני באמת נהנית באותם הימים, במיוחד כשאני מסתכלת על השעון ולא מאמינה שהיום נגמר...

 

[Mנטה]

נדמה לי שאז גם מאוד בולט לי

עד כמה היה חשוב היום הזה. כל כך התאמצתי בשבילו ואני מבינה למה. היום היה לי יום כזה והיו 2 ילדים שהיה כל כך חשוב להיות היום בשבילם. וזה מאוד משמעותי ביום כזה עייף, להרגיש שבאמת חשוב מה שעושים. אבל (לא יכולה שלא להציק לעצמי) אולי זה גם בגלל שהעייפות קצת מרפה ואני פחות מציקה לעצמי עם ביקורת עצמית ? גם יכולהיות

 

[עיסוקית]

מבינה לליבכן

אמנם אני עדיין סטודנטית ולא מרפאה בעיסוק מוסמכת שעובדת כל יום, אבל אני מרגישה את זה בהכשרות. כשהייתי יוצאת בסיומו של יום ממקום ההכשרה (וזה כולל את כל מקומות ההכשרה שהייתי בהם עד עכשיו), הרגשתי שהתמלאתי בכוחות חדשים. מעודד לשמוע שיש כאלה שגם בהמשך חשים כך.

 

[יעל ניסן]

הפרדוקס הידוע

שאם אתה רוצה להתמלא, צריך להתחיל לתת. עכשיו, נסו לשכנע פציינטים שזה נכון!!