עונה לכולן יחד
בדיון בבית משפט, אם זו רק אני ועוד צד אני יכולה להתנצל אולי עוד איכשהו ולבקש הפסקה. כשיש ה-מ-ו-ן צדדים אני לא יכולה לצאת לפיפי, לא לבקש, וגם לא לאכול באולם. מקסימום לשתות מים... (ויש לי בתיק שקית עם פירות יבשים קבוע בשביל זה... רק שלא תמיד אפשר). אתמול פשוט הרמתי את הראש והיה שלוש וחצי פתאום בלי שהרגשתי בלי שהספקתי אפילו למלא את כוס המים שלי. חוסר אחריות אישית. הלחצים הם אובייקטיביים. הם לא נובעים מהמעסיק שלי שיודע שאני הרה ומוכן להתחשב עד אין קץ, הלקוחות פחות, ובעיקר שכל אחד רואה את עצמו כתיק הכי חשוב (ואני שמחה אם הם מרגישים ככה גם אצלי). יש ימים כאלה. היום פיציתי אותי על השבוע האיום הזה וחתכתי מוקדם יחסית (לסופר... וקניית מתנות לאירוע... ומיני בישין אחרים, ועם הנייד באוזן בלי הפסקה... ובכל זאת....). הנה סופ"ש לפנינו.