ימים א-ר-ו-כ-י-ם

[קֶרֶן יער]

ימים א-ר-ו-כ-י-ם

מלחיצים. בלי זמן לאכול. חלקם עם דיונים ארוכים בהם אין הפסקת פיפי-אוכל-שתיה. זה לא לנשים הרות

 

[עפרה פלוס 3]

זרקת אותי אחורה, לימים שאני לא אוהבת להיזכר

בהם, להיריון האחרון. עבדתי בעיתון מקומי שעות מטורפות. בכל שבוע, ביום סגירת העיתון היינו מגיעים ב- 9 בבוקר ויוצאים בסביבות 5 בבוקר המחרת. עד היום אניחוששת שחלק מבעיות הגדילה של רועי הן תולדה של הלחץ והמתח הבלתי פוסקים שבהם הייתי שרויה לאורך כל ההריון כמעט.

 

[א י ו ש י]

../images/Emo201.gifאני אישית הפסקתי לעבוד בחודש 5

יוזמה שלי, לא הייתי מסוגלת העבודה שלי היתה מאוד קשה עבורי בהריון ודי חששתי העדפתי פחות דמי ביטוח לאומי ויותר רוגע/שלווה/צבירת כוחות ועוד... אני לא אומרת כמובן לעזוב אבל כן לקחת בחשבון שישנם צרכים בסיסיים של אוכל/שירותים/שתיה שלא מוותרים עליהם שום עבודה לא יותר חשובה מהבריאות שלך או של העובר!!!!!! תחזיקי מעמד!

 

[qwertas]

אוי

גם אני בהריון עבדתי במערכת בחירות מלחיצה, וזה היה כלום לעומת ימים ארוכים שהיו לי בתקופת ההנקה כשחשבתי שאני משתגעת מהגודש. לא פשוט להיות אישה.

 

[הילהל]

ככה גנמרתי הריון בחופשת מחלה

בתחילת חודש 8 הבוס שלי נכנס למערכת לחצים מטורפת. אני נתקעתי לבד בכנסים, וגם סתם במשרד. אין מספיק שתיה/אוכל/פיפי ויש המון לחץ. שבועיים לפני הלידה לא הרגשתי תנועות, הגעתי מבוהת למרכז בריאות האישה. שם התגלה שאני כולי מודלקת - גם בדרכי הששתן וגם בירכיים, והדלקת באזור שכ"כ קרוב לרחם הכניסה את העוברית למצוקה. הבוס שלי כעס כ"כ שיש לי חופשת מחלה שאפילו לא התקשר לומר מז"ט ללידה! אבל אני אחרי שבועיים של מנוחה ועשרה ימי אנטיביוטיקה הגעתי ללידה מאוששת. יודעים בעבודה שאת הרה? כדאי לתזכר אותם

 

[bananacream]

אולי תקחי איתך קרקרים ובקבוק מים

לעבודה תכניסי אותם לישיבות בקשר לפיפי , אין לי תובנות

 

[מעיןבר]

../images/Emo24.gif זה באמת לא להרות.

אבל לא מתאים לך לא לעמוד על זכויות בסיסיות כמו פיפי-שתיה...

 

[קֶרֶן יער]

עונה לכולן יחד

בדיון בבית משפט, אם זו רק אני ועוד צד אני יכולה להתנצל אולי עוד איכשהו ולבקש הפסקה. כשיש ה-מ-ו-ן צדדים אני לא יכולה לצאת לפיפי, לא לבקש, וגם לא לאכול באולם. מקסימום לשתות מים... (ויש לי בתיק שקית עם פירות יבשים קבוע בשביל זה... רק שלא תמיד אפשר). אתמול פשוט הרמתי את הראש והיה שלוש וחצי פתאום בלי שהרגשתי בלי שהספקתי אפילו למלא את כוס המים שלי. חוסר אחריות אישית. הלחצים הם אובייקטיביים. הם לא נובעים מהמעסיק שלי שיודע שאני הרה ומוכן להתחשב עד אין קץ, הלקוחות פחות, ובעיקר שכל אחד רואה את עצמו כתיק הכי חשוב (ואני שמחה אם הם מרגישים ככה גם אצלי). יש ימים כאלה. היום פיציתי אותי על השבוע האיום הזה וחתכתי מוקדם יחסית (לסופר... וקניית מתנות לאירוע... ומיני בישין אחרים, ועם הנייד באוזן בלי הפסקה... ובכל זאת....). הנה סופ"ש לפנינו.