כרובי-1200
New member
ימהה פייזר 1000 FAZER חלק 1
הפייזר 1000 יכול היה להיות סתם עוד אופנוע, שימושי מאוד אמנם וגם מעוצב אטרקטיבי, אך לא יוצא-דופן בליין ימאהה ל-2001, אלמלא פרט אחד. בתוך עריסת צינורות הפלדה העבים שוכן "הדבר", לא אחר מאשר מנוע הR1-. אכן כן, R1 אתם יודעים, האופנוע שמאז הופעתו ב-98´ רוצץ את המתחרים בקטגוריית הליטר היפר-ספורט, הן מבחינת הביצועים והן במכירות. אותו מנוע, שמוציא 135 כ"ס בגלגל ולא פחות מ-8 קג"מ כבר ב-3,000 סל"ד, הוא למען האמת המנוע האחרון שאתה רוצה לשים עליו כידון "קרניים" גבוה כמו של הפייזר הזה מחשש של לא להגיע לשום מקום כתוצאה מאיזה ווילי מפואר יותר או פחות. כדי לשלוט על המנוע הזה אתה צריך לשים את המשקל נמוך ומאוד לפנים ואפילו אז הוא מרים גלגל בשלישי… אך בלי כל קשר להשוואת כאלה או אחרות, הפייזר נראה כמי שבהחלט שווה את מחירו, עוד בטרם נוסעים עליו מטר אחד. תפארתם של אופנועי הערום היא כמובן על השריר החשוף, וכאן נחשף וואחד שריר, ללא-ספק המנוע המודרני ביותר שהותקן אי-פעם באופנוע סדרתי ערום. המנוע, גם אם קומפקטי מאוד, ממלא את חלל השלדה כמו-גם את העין ובוהק בנוכחותו; אם בגרסתו המקורית עטוף המנוע בפלסטיק ולכן מראהו החיצוני לא ממש חשוב, הרי שכאן טופל המראה היטב לקראת הסטריפטיז, מכסה השסתומים עבר מצביעה בשחור לכסוף מבריק ומכסי הקלאץ´ והפיק-אפ עוצבו אסתטי הרבה יותר. תנוחת הרכיבה זקופה, זקופה מאוד אפילו. המושב נמוך למדי ואתה יושב ממש בתוך האופנוע ולא עליו, והכידון היצוק "סטייל דו"ש" ממוקם גבוה עם צמד תותבים ענקיים המיתמרים מהמשולש העליון. הרגליות עטויות הגומי ממוקמות נוח גם עבור רוכבים גבוהים, אך מחיר מרווח הרגליים הוא כמובן במרווח ההטיה שכבר במצב עמידה לא מבטיח גדולות ונצורות. ההתחברות לאופנוע מיידית, הרבה בזכות היותו צנום ומאפשר חביקה מעולה של הרגליים - תצורת המנוע היא שאפשרה את המרחק המינימלי בין הצינורות הראשיים, והעיצוב הסופר-מוצלח של מיכל הדלק משלים את תמונת ה"חיבוק" המעולה. קפיצי המתלים, גם-אם רחוקים מלהיות נוקשים ברמה של אופנוע ספורט, אינם רכים כל כלל ועיקר והאופנוע לא ממש שוקע תחתיך. בקיצור, הכל מרגיש נעים, נוח, ו… שפוי. זאת עד שמסובבים את המצערת. כוח משמעותי מתקבל כבר ב-2,000 סל"ד, והמשך סחיטת ידית ימין ירים כהרף-עין את הגלגל הקדמי לאוויר. אין מדובר אמנם על התאוצה הברוטלית של הR1- אולם עדיין מדובר בתאוצה חולנית. הכלי על 208 הק"ג היבשים שלו טס קדימה, כשמעל 5,000 סל"ד כבר מתקבלת תחושה של "האופנוע משאיר אותי מאחור" ההולכת ומתגברת בקצב מפחיד אך חלק וליניארי ככל שמתקרבים לשיא המומנט ב-7,500 סל"ד. למרות החגיגה שמתרחשת בפתיחה נמרצת של המצערת, חשוב להדגיש כי באותה מידה מתפקד המנוע מעולה ברכיבה מתונה ואיטית (בעיר למשל). ניתן לג´עג´ע אתו בסל"ד אפסי בתנועה צפופה, לפתוח גז לרווחה ולא להיתקל בשום גמגום או מחאה, כלום, פרט למשיכה חזקה אך מבוקרת ונשלטת. הדבר נכון גם לגבי התגובות בזמן שיוט בכביש הפתוח, בו ניתן לנוע באיזי ב-4,000 סל"ד בהילוך שישי (100 קמ"ש) וכשרק עולה הרצון, לפתוח ולחוות את שקיעת העיניים בארובותיהן. זאת במידה רבה הודות לשסתום הEXUP- עתיר הזכויות של ימאהה המותקן בחיבור ארבעת צינורות הפליטה, מתופעל חשמלית ע"י מערכת ניהול המנוע ומונע חזרת גזים לתאי-השריפה עד שהסל"ד גבוה דיו כדי שפרפרי השסתום יפתחו לרווחה לטובת נשימה בלתי-מופרעת.
הפייזר 1000 יכול היה להיות סתם עוד אופנוע, שימושי מאוד אמנם וגם מעוצב אטרקטיבי, אך לא יוצא-דופן בליין ימאהה ל-2001, אלמלא פרט אחד. בתוך עריסת צינורות הפלדה העבים שוכן "הדבר", לא אחר מאשר מנוע הR1-. אכן כן, R1 אתם יודעים, האופנוע שמאז הופעתו ב-98´ רוצץ את המתחרים בקטגוריית הליטר היפר-ספורט, הן מבחינת הביצועים והן במכירות. אותו מנוע, שמוציא 135 כ"ס בגלגל ולא פחות מ-8 קג"מ כבר ב-3,000 סל"ד, הוא למען האמת המנוע האחרון שאתה רוצה לשים עליו כידון "קרניים" גבוה כמו של הפייזר הזה מחשש של לא להגיע לשום מקום כתוצאה מאיזה ווילי מפואר יותר או פחות. כדי לשלוט על המנוע הזה אתה צריך לשים את המשקל נמוך ומאוד לפנים ואפילו אז הוא מרים גלגל בשלישי… אך בלי כל קשר להשוואת כאלה או אחרות, הפייזר נראה כמי שבהחלט שווה את מחירו, עוד בטרם נוסעים עליו מטר אחד. תפארתם של אופנועי הערום היא כמובן על השריר החשוף, וכאן נחשף וואחד שריר, ללא-ספק המנוע המודרני ביותר שהותקן אי-פעם באופנוע סדרתי ערום. המנוע, גם אם קומפקטי מאוד, ממלא את חלל השלדה כמו-גם את העין ובוהק בנוכחותו; אם בגרסתו המקורית עטוף המנוע בפלסטיק ולכן מראהו החיצוני לא ממש חשוב, הרי שכאן טופל המראה היטב לקראת הסטריפטיז, מכסה השסתומים עבר מצביעה בשחור לכסוף מבריק ומכסי הקלאץ´ והפיק-אפ עוצבו אסתטי הרבה יותר. תנוחת הרכיבה זקופה, זקופה מאוד אפילו. המושב נמוך למדי ואתה יושב ממש בתוך האופנוע ולא עליו, והכידון היצוק "סטייל דו"ש" ממוקם גבוה עם צמד תותבים ענקיים המיתמרים מהמשולש העליון. הרגליות עטויות הגומי ממוקמות נוח גם עבור רוכבים גבוהים, אך מחיר מרווח הרגליים הוא כמובן במרווח ההטיה שכבר במצב עמידה לא מבטיח גדולות ונצורות. ההתחברות לאופנוע מיידית, הרבה בזכות היותו צנום ומאפשר חביקה מעולה של הרגליים - תצורת המנוע היא שאפשרה את המרחק המינימלי בין הצינורות הראשיים, והעיצוב הסופר-מוצלח של מיכל הדלק משלים את תמונת ה"חיבוק" המעולה. קפיצי המתלים, גם-אם רחוקים מלהיות נוקשים ברמה של אופנוע ספורט, אינם רכים כל כלל ועיקר והאופנוע לא ממש שוקע תחתיך. בקיצור, הכל מרגיש נעים, נוח, ו… שפוי. זאת עד שמסובבים את המצערת. כוח משמעותי מתקבל כבר ב-2,000 סל"ד, והמשך סחיטת ידית ימין ירים כהרף-עין את הגלגל הקדמי לאוויר. אין מדובר אמנם על התאוצה הברוטלית של הR1- אולם עדיין מדובר בתאוצה חולנית. הכלי על 208 הק"ג היבשים שלו טס קדימה, כשמעל 5,000 סל"ד כבר מתקבלת תחושה של "האופנוע משאיר אותי מאחור" ההולכת ומתגברת בקצב מפחיד אך חלק וליניארי ככל שמתקרבים לשיא המומנט ב-7,500 סל"ד. למרות החגיגה שמתרחשת בפתיחה נמרצת של המצערת, חשוב להדגיש כי באותה מידה מתפקד המנוע מעולה ברכיבה מתונה ואיטית (בעיר למשל). ניתן לג´עג´ע אתו בסל"ד אפסי בתנועה צפופה, לפתוח גז לרווחה ולא להיתקל בשום גמגום או מחאה, כלום, פרט למשיכה חזקה אך מבוקרת ונשלטת. הדבר נכון גם לגבי התגובות בזמן שיוט בכביש הפתוח, בו ניתן לנוע באיזי ב-4,000 סל"ד בהילוך שישי (100 קמ"ש) וכשרק עולה הרצון, לפתוח ולחוות את שקיעת העיניים בארובותיהן. זאת במידה רבה הודות לשסתום הEXUP- עתיר הזכויות של ימאהה המותקן בחיבור ארבעת צינורות הפליטה, מתופעל חשמלית ע"י מערכת ניהול המנוע ומונע חזרת גזים לתאי-השריפה עד שהסל"ד גבוה דיו כדי שפרפרי השסתום יפתחו לרווחה לטובת נשימה בלתי-מופרעת.