ים של דמעות ../images/Emo7.gif
הבוקר כשירדתי מהרכבת; למטה במעבר התת-קרקעי מישהי מתה. כן ככה סתם פתאום עם הכרטיס של הרכבת ביד אחת, היא פשוט הלכה. אולי מהחום ואולי סתם ככה הלב שלה הפסיק לו. זה ישב לי בראש כל היום והרגשתי מן מועקה כזאת בחזה, זה הזכיר לי כל מיני דברים. מאוחר יותר בצהריים עשיתי סדר בניירות שלי ואז פתאום משום מקום צץ לו דו"ח שעות חודשי מלפני שנתיים. מכל דיווחי השעות שיכלו להישמר אצלי דווקא זה נשמר לו בתוך הבלגן ; זה היה דו"ח שיש בו שבוע ריק. חוסר בדיווח שמתחיל באותו בוקר ארור שבו ידעתי שאין למעלה בשמיים אף אחד, ואם יש אז אני שונא אותו. אותו בוקר כשהתקשרו אלי מהבית ואמרו לי לחזור כי אחי מת. בשלב הזה כבר יכולתי להרגיש איך החלל הפעור הזה שיש לי בלב שוב מתרחב. בערב בטלוויזיה ראיינו את הבחורה שאמה שלה לא רוצה לתרום לה מח עצם, השילוב של כל הצטרפויות המקרים האלו הייתה כבר באמת יותר מדי בשבילי ואז קצת נשברתי. מכל האחים שלנו אני הייתי הכי מתאים לתרום את מח העצם, אבל לא הספקתי. דמעות
הבוקר כשירדתי מהרכבת; למטה במעבר התת-קרקעי מישהי מתה. כן ככה סתם פתאום עם הכרטיס של הרכבת ביד אחת, היא פשוט הלכה. אולי מהחום ואולי סתם ככה הלב שלה הפסיק לו. זה ישב לי בראש כל היום והרגשתי מן מועקה כזאת בחזה, זה הזכיר לי כל מיני דברים. מאוחר יותר בצהריים עשיתי סדר בניירות שלי ואז פתאום משום מקום צץ לו דו"ח שעות חודשי מלפני שנתיים. מכל דיווחי השעות שיכלו להישמר אצלי דווקא זה נשמר לו בתוך הבלגן ; זה היה דו"ח שיש בו שבוע ריק. חוסר בדיווח שמתחיל באותו בוקר ארור שבו ידעתי שאין למעלה בשמיים אף אחד, ואם יש אז אני שונא אותו. אותו בוקר כשהתקשרו אלי מהבית ואמרו לי לחזור כי אחי מת. בשלב הזה כבר יכולתי להרגיש איך החלל הפעור הזה שיש לי בלב שוב מתרחב. בערב בטלוויזיה ראיינו את הבחורה שאמה שלה לא רוצה לתרום לה מח עצם, השילוב של כל הצטרפויות המקרים האלו הייתה כבר באמת יותר מדי בשבילי ואז קצת נשברתי. מכל האחים שלנו אני הייתי הכי מתאים לתרום את מח העצם, אבל לא הספקתי. דמעות
