ילד שני (ארוך)

[mamick]

ילד שני (ארוך)

אני רוצה שלושה ילדים. יש לי אחד. בן 1.4. אנחנו מתחילים "לתכנן" את השני, שיהיה בינהם הפרש של שלוש שנים בערך. הבעיה היא שאני מרגישה שאני לא כל כך רוצה עוד ילד. זאת אומרת, אני מאוד רוצה עוד ילדים. אבל כשמתחילים לדבר על להפסיק לקחת גלולות עוד חצי שנה, אני משתפנת. לא מדובר בבעיה כלכלית או קושי פיזי - הריון בכלל לא מפחיד אותי. מה שכן מפחיד אותי זה להיות אמא לשני ילדים. גם הדיונים בפורום בנושא הזה תרמו לפחד שלי. יש עוד דבר. אני תמיד רציתי להיות אמא. מאז שאני זוכרת את עצמי חלמתי על זה. ויש בהתגשמות של החלום שלושה שלבים: יש לי ילד אחד, יש לי שנים ויש לי שלושה. עכשיו אני בשלב הראשון. וטוב לי. יותר מזה, אני מאושרת יותר מתמיד. עוד ילד - זה לעבור שלב. ואז עוד ילד וזהו. לא יהיה לי יותר למה לצפות - החלום יתגשם במלואו. ומה אני אעשה אז? (רק בשביל לא ליצור רושם לא נכון - יש לי מקצוע מאתגר בתחום "גברי", עבודה מעניינת, המון שנות לימוד, תחומי עניין, תחביבים, חברים וכו', רק שלהיות אמא יותר חשוב לי מכל הדברים האחרים). מה שמפריע לי הכי הרבה, זה חוסר הגינות כלפי הילד השני. עם הראשון כל כך רציתי להכנס להריון. ועכשיו אני רק חושבת: אולי נדחה את זה בעוד חודש-חודשיים... אז איך להתמודד עם זה? ברור לי שנתחיל לנסות עוד חצי שנה. אז, בבקשה, תעזרו לי להתגבר על הפחד. תודה.

 

[ליליה והגמדים]

לא בוער

בין עומר ורעות יש 5.8 שנים והיחסים נפלאים והכל נהדר. כולל התקשורת ביניהם ותחושת הביחד. למה שתתחילי בעוד חצי שנה אם לא בא לך? מה רע בעוד שנה? בעוד שנתיים?

 

[תּמר]

../images/Emo45.gif הכי טוב להביא ילד כשמוכנים לכך

ואז קל יותר לעמוד בכל הקשיים, אם יבואו.

 

[mamick]

מסכימה עם שתיכן. הבעיה היא גילי.

היתי רוצה לעשות הפרשים גדולים ולחכות לזמן הנכון, אבל, לצערי, אין לי זמן לזה. אני יודעת שאפשר ללדת גם אחרי 40, אבל זה לא בשבילי (אני גם ככה לא הכי בריאה וחזקה).

 

[תּמר]

גילך? רימית בכרטיס האישי ../images/Emo8.gif?

העצה שלי - תרפי. יכול להיות שבעוד חודש הכל יראה אחרת לגמרי. ובטח ובטח בעוד חצי שנה. הילד שלך בגיל די קשה עכשיו, והקושי משתנה ועובר עם הזמן, כך גם יכולת ההתמודדות שלך.

 

[mamick]

לא רימיתי ../images/Emo13.gif

אבל באמת אנסה להרפות. תודה.

 

[צימעס]

אני בעד לחכות לחשק

עדיף שני ילדים (במקום השלושה שבחלום שלכם) ותהיה מאושרת מאשר להוליד ילד כשעוד לא צברת די כח בשביל אפילו לרצות אותו. זה אולי נורא פשטני, אבל יש בי משהו חזק נגד לעשות ילד "כי צריך" או "כי תכננו", ובלי שיש רצון חזק בא מהבטן.

 

[mamick]

מבינה מה שאת אומרת.

אבל אני מאוד מתחברת למה שאיריס כתבה למטה. זה לא שאני לא רוצה את הילד הזה בכלל, אבל לא כמו בפעם הראשונה וברגשות מעורבים. (טוב, איריס ניסחה את זה הרבה יותר טוב

).

 

[שרוֹן]

את סגורה על לוח הזמנים?

אני זוכרת שכשעידו היה בן שנתיים עוד לא הרגשתי שיש לי מקום לעוד ילדים (וגם הרגשתי מוזר כמוך, שאיך זה יכול להיות ואיזה מן בנאדם אני) . חצי שנה אחרי זה, כבר דיגדג לי חזק בבטן והתחלתי בהכנת השטח אצל האיש (כלומר לשכנע אותו שזה בדיוק הזמן....). היה שווה לחכות ולהרגיש שאני באמת רוצה עוד ילד/ה. בדיעבד, התהליך הרגשי אצלי קרה במקביל ליציאה לעצמאות של עידו.

 

[אלדורית]

../images/Emo45.gif גם אני

לא מבינה איך עושים אפילו ילד אחד בלי לרצות את זה מאוד. אני יודעת שהרבה אנשים מחליטים ש"צריך"--ובכל זאת זה נראה לי מתכון לקושי מאוד גדול--דווקא משום שאני מאוד מאוד רציתי מראש את שתי הילדות שלי (והדיו של הרצון הזה ממשיכים לעזור לי להתמודד עם הקשיים שבגידול). מסכימה עם צימעס: נניח שיהיו שניים במקום שלושה--אבל אם כל אחד מהם יגיע לעולם מתוך רצון עז ומלא, אולי עדיף? (מאידך, ברור שכשנולד ילד הוא הופך לאהוב ולרצוי בעצמו, בלי קשר כמעט לנסיבות היווצרו)

 

[irisgh]

גם אני הייתי שם

והתחלנו 'לנסות', מהשכל, לא מהרגש. באמת, הייתי מסופקת ומושקעת כולי בבכור, ולא היה לי עוד את הצורך בילד. הרי היה לי עדיין תינוק / פעוט אחד. אגב, 1.4 זה באמת די תינוק, וקשה לרצות תינוק כשיש לך אחד. 'מהשכל' אני מתכוונת בדיוק מתוך תוכניות תכנון משפחה. לא היה לי צורך בעוד ילד, כן רציתי משפחה, וילד אחד נראה לי חסר או ריק בשביל תמונת המשפחה שלי. כך או כך, עשינו את השני. הוא מקסים, אהוב מאוד על כולם. זה רק טבעי שאין את הרעב שהיה לראשון. אבל הוא מקבל דברים אחרים במקום. (כתבתי לפני כמה שבועות על ההבדל בין ילד ראשון לשני). לא עושים לו שום עוול. אם זה יהיה כמו אצלי, הוא יהיה חשוב לאחיו, ואז אחיו יתן לו עוד המון אהבה. יש לי אותן מחשבות היום לגבי שלישי. אבל אמיר, השני, באמת פעוט בעיני (שנה וחצי), ואני יודעת שאני מהמרת. אולי יהיה (ובתקווה תהיה) שלישית, ואולי לא. זה כבר נראה לי פחות קריטי. בהרגשה שלי, משפחה שלמה אנחנו כבר עכשיו. ועד שלא יהיה בי איזשהו רצון בעוד תינוק (כי ברור שעוצמת ההתאוות לילד לא תהיה כמו כשלא היו לי ילדים, ובעזרת השם הילדים שלי יגדלו בריאים ושלמים), לא אעשה אותו. אבל גם רצון אמביוולנטי זה בסדר. אגב, גם הריון זה תיק. יש סיבות טובות לדחות אותו

ולגבי הפחד - אין לי כח לחפש עכשיו את מה שכתבתי אז. אבל, בנקודת הזמן הנוכחית בחיים שלנו (ואני בטוחה שיהיו עוד תהפוכות), שניים זה לא קשה יותר.

 

[irisgh]

והקישור

 

[mamick]

תודה לך. נתת לי חומר למחשבה.

ואת ההודעה הנפלאה שלך אני זוכרת מצוין.

 

[ליליה והגמדים]

איריס, כמה אני מזדהה

גם לגבי ההבדל בין ילד ראשון שהוא "ההמשך" שלך וילד שני - שהרבה פחות. למרות שבת שניה זה עולם אחר - לעומת בן - כי יש תחושת "המשך ממקום אחר.

 

[irisgh]

מעניין אם אי פעם אדע מה זה בת ../images/Emo13.gif

כבת לאימי, אם ובת זו חוויה מאוד עוצמתית. עצוב לי קצת שאולי לעולם לא יהיה לי את זה כאמא.

 

[limori]

איריס, כאם לבן ולבת.....

אני חייבת לומר שהחוויה המאד עוצמתית שדיברת עליה בעיני היא אם ובן. אני חושבת שבן זה עולם ומלואו והיחסים הם ניפלאים. ואני עדיין לא מבינה למה כל העולם טוען שיותר קל לגדל בנות מאשר בנים.

 

[כריכה רכה]

החשק לתינוק נוסף "פתאום" מופיע

חודש אחד לא רוצים בכלל, ופתאום רואים אמא עם תינוק ברחוב, ומסתכלים על ה"תינוק" שלך שכבר יש לו שיניים והוא הולך ומדבר, ולא תינוק בכלל, ומתחשק עוד. אני לא מאמינה ב"לתכנן" משפחה. חושבים על הילד הבא. ואם תרצי - מיד הוא יבוא? מישהו ערב לך? אני תכננתי הפרש מסוים והיתה לי הפלה והכל התעכב. גם זה קורה. יכול להיות גם הפוך - תרצי את השלישי - ותכנסי להריון עם תאומים, ואופס, יש כבר 4. חושבים על הבא בתור, ונכנסים להריון רק כשרוצים אותו מאוד.

 

[dana3111]

הייתי מחכה עוד קצת, אני אגב מאמינה

שאם את כ"כ פוחדת, נרתעת ומהססת, גם ההריון לא ייתפס כ"כ מהר, וכדי לבסס את האופציה שכן יתפס מהר הריון- אומר שכנראה את מוכנה פיזית, ורק חוששת (מה שברור לי, ומוכר לי כשהחלטנו על הריון נוסף).....בקיצור, יש עוד קצת זמן עד התכ'לס, ולדחות בעוד כמה חודשים, גם לא נורא, ולכי תדעי מה יקרה בחודשים הקרובים.....לדעתי זה לא רק עניין של לו"ז קבוע מראש.

 

[אמאילי]

אצלי הסתבר שאין קשר

בין היסוס ליכולת להכנס להריון. נכנסתי להריון ממש לפני שהייתי מוכנה, רק כי חשבתי שיקח לי המון זמן להכנס להריון, ותוך חודש זה תפס... בהריון היה לי קשה אבל אין מה להגיד - גל ילד מקסים, הפרש הגילים מעולה כיום (שנתיים) והם משחקים כחברים, ובדיעבד טוב שהיה כך. אבל את השלישי/ת אני דוחה ודוחה. ובקיצור, עדיף להכנס להריון כשמוכנים אבל (מסתבר) שגם כניסה לא כל כך מתאימה להריון לא משפיעה על האהבה לתינוק החדש והכיף ממנו.

 

[נטעטע]

סליחה, כמה הריונות לא רצוים יש