ילד שמרביץ - מה לעשות?

[mayor]

ילד שמרביץ - מה לעשות?

שלום לכן, יש לי שאלה דחופה: איך מתמודדים עם ילד בן שנה וחצי שמרביץ? ז"א מרביץ בבית לאבאימא ומרביץ לילדים בגן - מרביץ ממש, מכות חזקות וזה אפילו יכול להיות מסוכן לילדים אחרים. מה צריכה להיות התגובה של הגננת בגן? האם זה נכון לפטור את העניין ב"זאת תקופה וזה טבעי ויעבור לו" ? זה כבר כשלושה חודשיםעם עליות וירידות אבל לא נעלם. תודה...

 

[חנה גונן]

למיור- אין ילד לא משנה באיזה גיל

שמרביץ סתם.תמיד יש סיבה שאנחנו לא נראה אותה במבט ראשון או שהיא תשגע אותנו אבל בשביל באותו רגע היא הדבר הכי משמעותי בעולם שגורם לו כנראה לתסכול ויכולות להיות לכך מיספר סיבות: *קושי בביטוי מילולי שמביא אותו לביטוי פיזי *שינייים בשיגרת החיים כגון לידת אח/אחות,מעבר דירה,החלפת גן וכו *אירוע בגן *מחלה נסי לקחת את אחת מהסיבות האלה כבסיס ולחבר אותה למה שקורה אצלכם כרגע. שלך חנה גונן

 

[נדיה ומשה]

זה די נדיר שבגיל כזה "לא" פשוט

לא פוטר את הבעיה תוך כמה שבועות... בגיל הזה כל היופי זה ש"אסור" כפול כך וכך פעמים עובד כמו אילוף ולא צריך לחפש דרכים חלופיות מסובכות. אני היתי נותנת לו המון חום ונשיקות וחיבוקים בכל פעם שהוא נכנס למצב רוח מרביץ, זה נראה לי פתרון הולם לגיל הזה. כמובן במקביל את אומרת בקול נעים "אסור להרביץ לאחרים" בלי יותר מדי הסברים והטפות. יש לו אולי דוגמא להתנהגות כזו- אחים או ילדים בגינה או משהו? אין לי כל כך רעיונות כי אצלי הכל מתחיל בגיל מאוחר יותר וגם אז - אין לי נסיון מי יודע מה בלהתמודד עם מכות...פשוט מתוך זה שאני אמא לילד באותו גיל (בין יתר החבר´ה

) אני חשבתי: מה הייתי עושה? ואז עניתי. נסי את שיטת החיבוק. להזיק זה לא יכול.

 

[mayor]

ניסינו הכל... (קצת ארוך יצא לי..)

מדובר בילד לא שלי - יש לי פעוטון קטן. זה נמשך כבר חודשים והמטפלת שעובדת איתי כבר מיואשת. בחודשיים הראשונים פשוט חיבקנו יותר בכל פעם שהוא הרביץ, כמובן אחרי שאמרנו שזה לא יפה ובוא נעשה טובה ל..... כדי שלא יכאב. ולרוב הוא משתף פעולה ומנשק את הילד הפגוע אבל חמש דקות אח"כ שוב מישהו חוטף. ואני מדברת על מכות שיכולות באמת לפגוע, הוא גדול יחסית וחזק ולא מרפה, והילדים יוצאים ממש עם סימנים. אין לי תקשורת טובה עם האמא - היא טוענת שזה תקופות ושזה טבעי ושאם הוא מגיע לגן לא רגוע אז סימןשאתמול לא היה לו טוב בגן. - לדעתי זה לא נכון בכלל. אני יודעת שמשקיעים בו המון בבית ודורשים ממנו המון, והיום היא אמרה לי שחשוב לה שאחרים יאהבו אותו ולכן הם מכוונים את ההתנהגות שלו ע"י חיזוקים או שלילה (בעדינות), לדוגמא חשוב לה שהוא ילמד לשבת יפה ולחייך במסעדה כדי שהמלצר יחשוב שהוא חמוד. אולי אני טועה אבל נראה לי שזאת ציפייה מוגזמת מילד בן שנה וחצי. למי בכלל איכפת מי יאהב אותו - הוא מספיק חמוד גם ככה, הוא מקסים, הוא יפה, ומי שלא רואה את זה זאת בעיה שלו. בקיצור - אני בבעיה, בעיקר אחרי שלפני יומיים ראיתי אותו שלוש פעמים אחרי שמזיזים אותו מהילד המורבץ מכה את עצמו ביד תוך כדי חיוך וצועק "די" - זאת התנהגות שהוא לא אמור להכיר לדעתי. יש הצעות איך תכלס להתנהג איתו כשהוא מרביץ? מעבר ללחבק ולנשק - כי זה לא עוזר.

 

[נדיה ומשה]

את לא יכולה לשנות את המצב

בלי שההורים ישתפו איתך פעולה. את צריכה לשבת אית9ם ולסביר להם שלמיטב הבנתך ונסיונך כמפעילת הפעוטון המצב שלהם חריג. אתם צריכים לברר ביחד מה מציק לו ומדוע זה נראה לו דרך לתקשר עם ילדים אחרים. לא נראה לי שתצליחי בגיל כזה להשפיע בלי ההורים. זה הגיל שבו ההורים משמעותיים פי אלף מכל מטפל אחר.

 

[mayor]

ככה גם אני חושבת אבל

כבר ניסיתי המון לדבר עם ההורים. האימא מאוד פגיעה וקשה לה לקבל את זה שאני אומרת לה שהילד שלה שונה בעניין הזה מכל הילדים, ואפילו זה מלחיץ אותה ויכול להביא אותה לדמעות והסטריה. אני מרגישה שאין עם מי לדבר כי היא לא ממש מקשיבה לי עד הסוף - וכניראה גם לא רוצה לשפוט את הילד, כי הוא עוד קטן מאוד. אני פשוט יודעת שאם מי-אור היתה מתנהגת ככה הייתי (הבת שלי בת שנה וארבע) הייתי מייד עוצרת ובודקת למה, וכואב לי לראות את הילד הזה ככה כבר תקופה כל כך ארוכה. אולי אני טועה וזאת יכולה להיות התנהגות נורמאלית? אני כל כך פוחדת שאולי גם אני עושה משהו לא נכון בתגובות שלי אליו, ואולי אני באמת שופטת אותו ושמה לו תגית של ממרביץ ובעצם זה כלום... בכל מקרה תודה...

 

[לאה_מ]

אני מסכימה מאד עם נדיה - בלי ההורים

את כמעט חסרת אונים בעניין הזה. וממה שאת אומרת, ההורים באמת נשמעים לא משתפי פעולה (וגם מעמיסים על הילד הרבה יותר מדי). אני חושבת שהדבר היחיד שאת יכולה לעשות כדי לאזן זאת הוא לא להטיל עליו מטען של ציפיות, פשוט לקבל אותו כמו שהוא, באהבה, ולא לתייג אותו. פרקטית האם זה יעזור במניעת ההרבצות? לא בטוח. האם זה יתן לילד תחושת בטחון? אני חושבת שכן. אז שווה לנסות, לא?

 

[דסי אשר]

כשהורים לא משתפים פעולה

בכל תחום שנוגע לילד- יכולת השינוי של הצוות איטית מאד, או מוגבלת למדי. אחת הבעיות במסגרות פרטיות (בציבוריות שי גם "מומחים"), שההורים, באופן טבעי, לא נוטים לקבל את דברי הגננת, המטפלת: מי היא בכלל? מה היא מבינה שאני לא מבינה..? אלמנט ההכחשה מאד חזק. איזה הורה רוצה לשמוע שיש בעיות עם הילד שלו = מיד עולה המחשבה = אני הורה לא טוב, ומיד מגיעה התקפה, בכי או הכחשה. כמו שכתבו לך, הילד כנראה, בדיוק כמו שכתבת, מאד מתוח, מאד כועס על רמת הציפיות ממנוף, וחייב היכן שהוא לפרוק זאת. עצם העובדה שמכה את הוריו, מראה עד כמה ההבעיה מורכבת. והועבדה שהוריו לא רואים זאת בחומרה, מראה עד כמה ההכחשה חזקה. ילדים רגילים מכים, נושכים, אבל גם אם מנסים עם ההורים, מהר מאד, אם ההורה נוהג נכון- כלפי ההורים ההתנהגות נפסקת. גם אני טיפלתי בבת שנה וחצי, שלא רק צבתה ונשכה קשות את כל ילדי המשפחתון. כשאמה העדינה הגיעה לקחתה, באה לקחת אותה בידיה, האם חטפה פליק. כאשר ישבתי בשיחה עם ההורים, הקטנה, כל כולה בת שנה וחצי, ישבה על אביה העדין, הוציאה עליו צביטה אדירה. אנחנו לא יודעים האם הייעוץ, (אליו הלכו אחרי הרבה זמן, משום שאחת האמהות במשפחתון פגעה באם, בחוסר טקיטיות), הפסיקה את הנשיכות והצביטות, או העובדה שהילד הכי מופנם במשפחתון- יום אחד הוריד לה כזו נשיכה, היא הייתה בהלם, ומאז לא נשכה. הבעיות נותרו- לא היה להן מקום לשחרור... ההורים הפסיקו את היעוץ אחרי מספר קטן של פגישות. דסי

 

[חנה גונן]

אני מסכימה עם דסי....../images/Emo45.gif

לנו יש בגן ילד כזה ואפילו כתבתי כאן עליו לפני כמה ימים,אומנם הוא אלים זאת אומרת אם הוא כבר מכה זה כדי להתגונן,הוא לא יוזם מריבות(דרך אגב התחלתי ללטף אותו יותר על הראש תוך כדי היום ולחבק אבל שמתי לב שהוא מתחמק ממגע מה דעתכן?)הפיתרון שלנו הוא לקבל אותו כמו שהוא בלי שום תיוגים ושהגן יהיה הפינה הניטרלית שבה הוא יוכל לפרק את הלחצים מהבית (בעיקר על ידי המרחב בחצר). שלך חנה גונן

 

[חנה גונן]

תיקון:לא אלים-שוב לקויות הלמידה שלי