ילד שלי מרביץ

[שלומית76]

ילד שלי מרביץ

כבר מספר חודשים שהילדון בן השנתיים וחצי (כמעט) מחלק כאפות חופשי כשהוא מתוסכל ו\או לא מקבל מה שהוא רוצה \ ילד לוקח לו משהו או סתם כי בא לו... ניסינו בכל מיני דרכים, החל מלהושיב אותו על הברכיים ולהסביר לו יפה, וכלה בהעמדה בפינה או מניעת דברים שהוא אוהב כאמצעי ענישה. חשבנו שיעבור לו עם הזמן אבל התופעה מסרבת להיכחד. אני חייבת לציין שזה לא כל הזמן ושהוא ילד באמת רגיש ורחב לב ומשתף מאוד יפה במשחקים שלו, אבל מידי כמה ימים הוא משחרר אגרסיות בצורה כזו ועל כל מי שנקרה בדרכו, כולל הוריו והסבים סבתות שלו, וכמובן החברים הקטנטנים. בדר"כ אחרי שהוא מרביץ ומבין שזה כאב, הוא מבקש סליחה\מחבק ומנשק. (מי אמר תסמונת הגבר המכה?!

) הבנתי שהמקור לכך זו העובדה הברורה שפשוט קשה לו עם תסכולים, (לקחו לו, אסור לו וכדו') ולמרות שאני ממש משתדלת להימנע מלחסום אותו וליצור לו תסכולים, בכל זאת יש דברים שהם פשוט מאסט ומצריכים גבולות. לא תמיד אפשר להימנע מהתסכולים ובנוסף אני חושבת שהוא גם צריך ללמוד להתמודד איתם. אז אני פונה אליכן המנוסות, הצילו! איך מתמודדים עם זה??

 

[אורלי145]

הי שלומית

גם אצלי זה היה ככה פלוס נשיכות בצורת שעון שאת זה היא למדה בגן ולאט לאט בהעמדת גבולות וסבלנות זה עובר הם גדלים וזה פשוט עובר אני זוכרת שהאגרסיביות שלה הלחיצה אותי אבל זהו זה זה נגמר .

 

[נייטי]

אני מפרידה בין שני הסוגים

יש "מחלק כאפות כשהוא מתוסכל ו/או סתם כי בא לו" ויש "מחלק כאפות כשילד לוקח לו". אני חושבת, שהסוג השני - "מחלק כאפות כשלוקחים לו" - הוא חלק מהתיקשורת הנורמטיבית של ילדים בגיל הזה. ברור שצריך להסביר וללמד שזאת לא הדרך אבל זה לא משהו לכתוב עליו הביתה בדאגה. להיפך, אני חושבת שלא רק נורמאלי אלא גם חלק ממלחמת ההישרדות שהם מנהלים בגן. אני גם חושבת שזה לא פחות בעיה כאשר ילד לא מגיב ככה ללקיחת צעצועים ולא לומד להלחם על הצעצוע שהוא מחזיק ביד או לא יוזם חטיפת צעצועים בעצמו ובוחר בדרך אחרת להתמודד כגון בכי או חוסר תגובה. בין שתי האופציות אני מעדיפה שהילד שלי יחטיף כאפות כשלוקחים לו על פני התגובה האדישה. ושוב, אני לא אומרת שלא צריך להסביר שזאת לא הדרך אבל אני לא עושה מזה עניין, לא חופרת לא בראש כל היום על הנושא. הסוג הראשון - החטפת כאפות כשבא לו או כשהוא מתוסכל וגם להורים ולמשפחה הוא קצת יותר בעייתי. בזמנו, לתומר היה בגן קורבן כזה, שהוא היה מחטיף לו סתם כי בא לו. פתחתי אז שירשור בעניין להתייעצות, ואני זוכרת במיוחד תגובה או תגובות שדיברו על לדבר על זה נון סטופ. משהיא נתנה דוגמא של קיר, שבסוף נשבר (לא זוכרת איך זה היה מנוסח אבל זה עשה לי את זה). בכל מקרה זאת השיטה שנקטתי בזמנו. זה היה קל יחסית כי זה מוקד בילד ספציפי אבל אני מאמינה שזה יכול לעבוד גם כשמדובר על דפוס התנהגות כללי. אני בזמנו נקטתי בשיטת החפירה. דיברתי על זה כל הזמן, בבוקר לפני הגן, בדרך לגן, אחה"צ כשהוא חזר, ולפני השינה. הקפדתי שיהיו כמה משפטים קבועים שיחזרו על עצמם בכל שיחה כזאת עם עוד מלל לא קבוע שהייתי טוחנת לו. חפרתי וחפרתי וחפרתי ואכן היה שיפור ניכר בתופעה. בסוף זה חילחל פנימה. לשמחתי, מאז לא דווח לי על תופעה חוזרת. כלומר ברור לי שתומר מחטיף, ולא ממש מהרהר בעניין לפני שהידים שלו מתעופפות לילדים שנוגעים לו במשהו שלו אבל לא ראיתי אצלו תופעה של הכאה "סתם" וגם לא דווח לי על זה. אני לא ממש יודעת איך יוצרים את ההפרדה הזאת אצל ילד אבל הייתי מנסה לחזור על משפטים כמו: "אם אתה רוצה משהו תבקש ואל תרביץ" או משהו בסיגנון: "אם אתה רוצה לשחק עם X מהגן כדאי שתחבק אותו ולא תרביץ לו" וכמובן המנטרות הקבועות "אנחנו לא מרביצים" "אם מרביצים לך תצעק על מי שמרביץ לך: אל תרביץ לי" ושוב "אנחנו לא מרביצים לאף אחד". חייבת לציין שיש משהו שאצלי זכה בעבר לתגובות קיצוניות וזה שתומר הרביץ לי. זה היה תקופה קצרצרה איפה שהוא לפני שנה וכשזה קרה, אני הגבתי הכי חמור שזכור לי. הייתי ממש זועמת, מפחידה, מרחיקה אבל בצורה הכי גועלית שיש ולא מרחמת. לא יודעת למה אבל זה משהו שהיה לי בלתי נסבל. אז קטעתי את זה בנחרצות. אין לי מושג אם זה נגמר כ"כ מהר בגלל התגובה החריפה שלי או כי זה היה בסך הכל קטע קצר אצלו. ובמילה אחת - מותק - תחפרי, תחפרי, תחפרי. בסוף זה יכנס.

 

[נייטי]

ועוד שאלה

איך הדיבור שלו? הוא מבטא את עצמו טוב? מבינים אותו בגן?

 

[שלומית76]

הוא מבטא את עצמו כמו ילד גדול

יש לו אוצר מילים עשיר מאוד והוא מפתיע את כולנו כל פעם מחדש. תודה על התגובות!!

 

[נעיתה]

אני ממתינה לתגובות שלך

ואלוהים עדי שיש לי הרבה מה לאמור בנושא- אני אלופת האלופים. רק שנייטי ה

רשמה את הכל בצורה כזאת מסודרת שאין לי מה להוסיף. אנא הגיבי לגבי היכולת הוורבלית, זה יעזור לי לענות בהתאם. בינתים תהיי חזקה ותחשבי שעד גיל 13 זה עובר מנחם לא? |אני מתה על המשפט הזה| NOT!

 

[שלומית76]

הגבתי, מחכה לשלך. תודה!!

גיל 13 נראה רחוק מאוד ... מקווה שיש באמתחתך משהו מעודד

 

[נעיתה]

זה הולך ומשתפר בחיי

לפני פחות מחודש חייתי בתוך מרה שחורה. פתחתי פה שרשור על היותי אמא תקועה עם ילד מרביץ בבית. מאז זה פשוט הולך ומשתפר

אני חושבת שבעיקר זה קשור לגיל, להבנה, לבגרות. הפסקנו עם הלא לא לא אסור די עברנו רק למצוין ומעולה ושיטת הפרסים. טחנו לו בבוקר לפני הגן ודאגנו להפתעות שיקליות קטנות בבית (טילון, בועות סבון, צבעי מים) והרי זה פלא בכניסה לגן שאני מגיעה לאסוף אותו הוא צועק לי אמא הייתי ילד מצוין, הוא כבר לא זקוק לפרסים ונהנה מחיזוקי החיבוק נשיקה שלי. לבעית המכות לנו, אני לא בטוחה שזה כל כך נכון בעבורך אנחנו פשוט כבר ניסנו הכל.... שהוא מרביץ לנו אנו אומרים לו "סליחה זה לא נעים לי אני הולכת לחדר שלי", אני הולכת לחדרי סוגרת את הדלת ונותנת לו לבכות מספר דקות (זה קשה זה כמעט בלתי נסבל), זה הדבר היחידי שעבד אצלנו. עונש אצלו בחדר לא עזר אז "ענישה" שלנו ובידוד שלו פתרו את הבעיה. היד אצל דורון קלה על ההדק, אבל אני שמה לב שיש שיפור והוא נורא משתדל, כנראה שכל הקדיחות הללו מחלחלות בסופו של דבר.

 

[ביחד ננצח1]

הי חמודה

הי שלומית, כמה טוב היה לפגוש אותך אצל יעל!!! לגבי השאלה ששאלת: כפי שנייטי כבר שאלה, האם הילדון מתבטא בצורה ברורה? אני מבינה לליבך, לא פשוט המצב...אבל הוא בר תיקון. עברנו תקופה לא קלה עם בתי, מה עזר לנו? ביום בהיר אחד פשוט אמרנו לה בנוכחות כל בני הבית: "אצלנו בבית לא מרביצים. אם תרביצי, מיד תכנסי לחדר לעונש ל-4 דקות". חשוב לציין שהעונש ניתן על-פי גיל הילד, כלומר גיל שנתיים וחצי - שתיים וחצי דקות. אמרנו פעם אחת בשקט ובאסרטיביות, ללא כעסים, פשוט כעובדה. אחר כך היא הרימה יד. בלי להגיד אף מילה (תאמיני שהילדים זוכרים גם אחרי הפעם הראשונה) לקחתי אותה לחדר (ל 4 דקות, על פי גילה) . אחרי 4 דקות על השעון (כל הזמן הזה היא בכתה וניסתה לצאת) פתחתי את הדלת ואמרתי "עכשיו את יכולה לצאת" (חשוב בנושא סמכות הורית ושליטה במצב). לא לדבר על זה יותר (הילד מבין וזוכר). חשוב כמה שפחות לדבר וכמה שיותר לעשות במצב הזה, שהילד יבין שאת עקבית ומתכוונת למה שאומרת. בפעם הבאה לנהוג באותה דרך. אצלנו זה לקח יומיים. כל יום פחות ופחות כאפות, עד שנעלמו... גם היום מדי פעם היא מנסה (לעיתים רחוקות מאוד, בודקת גבולות) ואנחנו מקפידים על השיטה שמניסיון לנו מאוד עזרה. בהצלחה!!! חיבוקים מירי

 

[שלומית76]

תודה על התגובות

ניסיתי חפירות ופמפומים וזה שיפר את המצב רק במעט. אולי צריך יותר אסרטיביות ובאמת להעניש כמו שביחד ננצח מציעה. מודה שקצת קשה לי עם הרעיון של לנעול אותו בחדר, ואת רעיון ה-"ענישה" שלנו אני תמיד עושה בצורה מאוד קצרה: אני עוזבת אותו באותו רגע ומתרחקת ממנו לכמה רגעים, אבל לא סוגרת את עצמי במקום אחר. רואים שלא נעים לו מזה והוא גם מבקש סליחה. תודה על התגובות!

 

[אםדניאל]

תמשיכי עם הפימפומים

זה תהליך ארוך (חינוך

). עוד דבר שיכול לעזור הוא לא לתת תשומת לב אחרי הכאה. כלומר, הוא מכה, את אומרת (בלי הרבה רגש טוב או רע בקול) לא מכים, תופסת את היד שלו (בגיל הזה, הרבה פעמים גבולות פיסים יותר ברורים) מרחיקה אותו - כל זה בלי נאומים ובלי לתת תשומת לב (גם כעס זה תשומת לב) ואז מפנה הרבה תשומת לב לצד הפגוע. במקביל, המון המון המון תשומת לב טובה על התנהגות "טובה" ובכלל במשך היום. ככה את משדרת מסר שזו התהגות לא מקובלת ולא מרווחים ממנה התייחסות, להיפך (הרבה פעמים בשביל ילדים, כל תשומת לב נחשבת, גם הכעס)

 

[ברבי28]

אצלי הבעיה ... הפוכה ...

הילגה מורבצת, נדחפת, ננשכת, נסיכה אמיתית ... עם פה בדיוק כמו של אמא שלה, אבל להחזיר ... שלא נדבר על להגן על עצמה ... נייט

 

[נייטי]

אני חושבת שאצל בנים זה קצת אחרת

וכן, אתן יכולות לזרוק עלי עגבניות. ברינג איט און. מה לעשות, אבל גם אם נחנך אותם ברמה הכי שוויונית אנחנו רואות שזה אחרת. בכיית זומזום אבל זה פשוט לא תלוי בנו. ומה לעשות, הבנים יעיפו כאפות עוד הרבה שנים. זאת תהיה המיומנות שלהם בהישרדות עוד הרבה מאוד זמן. זה יהיה חלק מהתקשורת שלהם גם בבית ספר. אצל בנות, לדעתי, כבר בגיל צעיר זה כבר לא חלק מהתקשורת ומהדינמיקה. אני חושבת שהרבה מהבנות כבר בגיל מאוד צעיר בוחרות באופציה השניה. אז כן, ברור שהתפקיד שלנו הוא לעזור לבנים להפסיק עם זה ובלה, בלה, בלה אני לא מתייחסת כרגע לפאן החינוכי שלנו אני פשוט חושבת שזה אחרת כאם הבן שלי היה בוחר באופציה לוותר כל הזמן ולבכות כשחוטפים לו, הייתי יותר מוטרדת מאם זאת הייתה הבת שלי. ורק כדי לסייג הכל - יש מצב שאני מבלבלת ת'מוח כי הבת שלי עוד לא בגיל גן של מכות..................

 

[אמאדובה]

אהה, זה כנראה תלוי בבן

הבן שלי לא הרביץ וכפי הנראה לעולם לא ירביץ. כזה הוא. אבל את צודקת שבהכללה גסה - הבנים יותר פיזיים, והבנות יותר ורבליות וחברתיות. (ולכן בגילאים גדולים יותר כשהבנים הולכים מכות ואז משלימים, הבנות עסוקות בתככים אינסופיים, ואני לא בטוחה מה יותר קשה

)

 

[אמאדובה]

ברח לי משפט באמצע

ולא, אני לא מודאגת שהבן שלי לא מהמרביצים. יש לו כישורים חברתיים (שמתאימים לגילו פלוס מינוס) וילדים אוהבים אותו. נכון שהוא בוחר את הילדים העדינים יותר, והם בוחרים אותו בחזרה (וזה כולל גם בנים), אבל לפחות יש לו את הנישה החברתית שלו.

 

[happy]

לא בטוחה שזה קשור בן או בת

לדעתי זה אופי. לי יש ילדה שחוטפת מכות וילד שמחטיף מכות

לא אגיד מה אישית אני בתור אמא מעדיפה כי אז יעופו עלי

ליהי היא פיסית חלשה למרות שהיא גבוה היא מאוד רזה ובחיים היא לא הרימה יד. היא צרחה, הולכת להלשין לגננת אבל בחיים שלה היא לא הרימה יד. גם אם משהוא רב איתה היא ישר הולכת משם ומתחילה לבכות שהיא נעלבה

. טל הוא בריון. נכון הוא לא גבוה כמו אחותו אבל הוא מוצק

חסר למי שיתקרב אליו. אין לו בעיה לנשוך או להרביץ לילד בן 6

. אם משהוא לוקח לו משהוא הוא לא בוכה הוא ישר מעיף כאפה או נושך. אני מפמפמת לו שאסור להרביץ אבל לא בטוחה שזה יעזור. אצל טל הוא גם רק התחיל לדבר ממש (לא רק מילה פה ומילה שם) לפני כמה שבועות אז ברור לי שיחד עם הדיבור זה ישתפר.

 

[נעיתה]

טוב נו תמיד חשבתי

שאלו צרות של עשירים. משום מה נראה היה לי שלהיות בצד של ההורה לילד המרביץ זה הכי לא נעים.

לאחרונה דורון החל חוטף מכות מילדים אחרים, לפני שבוע בגינה הוא ברח מילד שניסה להרביץ לו תוך כיד צווחות "זה לא נעים לי זה לא נעים לי" לפתע הייתי בצד השני, האמא לילד הבוכה שחטף, מסתבר שזה גם לא נעים בכלל

אני לא כל כך מאמינה בלהחזיר בחזרה, אבל ראי מטה מה כתבתי בהודעת ההצפה שלי. אנחנו צריכים להקנות להם את הבטחון ללכת שלא נעים פשוט להסתובב וללכת. זה בטח מאוד קשה להיות במקום בו הילד לא עומד על שלו, אין לה עדין את היכולת להגן על עצמה, אבל תנגני לה "נועם שמישהו מרביץ/דוחף פשוט תלכי אל תשחקי איתו אם לא נעים לך".

 

[happy]

אני ניסיתי המון שנים ללמד את ליהי להחזיר

אך זה אף פעם לא הלך. זה רק היה מסבך אותה עוד יותר. כי היא היתה מנסה באמת שניסתה להחזיר אבל ממש לא הצליחה והיתה חוטפת עוד כאפה. לכן הוחלט ללכת להלשין לגננת או לאמא של הילד שמרביץ (אם זה בגן שעשעועים). וזה הפתרון הכי נכון לנו. ליהי ישר מתחילה לצרוח ואז הילד שמרביץ לה לא יודע איך לאכול את הצרחות שלה. ותחשבי על האמא של הילד המכה שמגיע אליך בריצה ילדה בוכיה שצורחת בקולי קולות הוא הרביץ לי......

 

[ברבי28]

לי יש בעיה עם ללמד אותה להחזיר

כאילו ... אני מעודדת אותה לאלימות? מצד שני זו הגנה עצמית ... לויודעת ...

 

[happy]

חשבתי על זה הרבה

ודווקא אני חשבתי יותר שזה להגנה עצמית. אני מאמינה שאם מרביצים צריך להחזיר ולברוח לגננת להלשין. אבל עם ליהי זה לא הלך בכלל.