ילד עקשן בן 14 חודשים

יערה+

New member
ילד עקשן בן 14 חודשים

מה עושים? הבוקר, היה בוקר ממש קשה. ירין החליט שאני מפריעה לו כנראה באמצע המשחק והוא לא רוצה לנעול נעליים, הוא פשוט נשכב בהיסטריה על הרצפה, והתחיל לדפוק את הראש בריצפה, וממש לבכות בעקשנות. זו לא הפעם הראשונה שהוא עושה את זה, הוא מאד עקשן, וכל דבר שלא נראה לו, הוא מיד מתישב בבכי על הרצפה, או נשכב, ומתחיל לדפוק עם הידיים והרגליים והראש, מה שבא קודם. יכול להיות ש"משבר גיל שנתיים" מגיע כלכך מוקדם? אולי זה בגלל המעבר לגן החדש? יש לציין שגם הפרידות בגן נהיו קשות במיוחד, עד שהוא חלה, הייתי מביאה אותו, אומרת שלום, נשיקה וזהו, עכשיו אני רק זזה או אומרת, "ירין אמא הולכת" מיד מתחילות סצינות בכי היסטרי. לשמחתי אני עומדת מאחורי הדלת ותוך דקה זה נגמר, אבל מה השתנה פתאום?
 

אלה_ה

New member
השם "גיל שנתיים הנורא" הוא מטעה

כי לא רק אצלי אלא גם אצל אחרים הוא מתחיל הרבה לפני. אצלנו הוא התחיל בסביבות הגיל של בנך ונגמר לפני גיל שנתיים. מה שאני עושה ברגע העקשנות זה להפוך את העניין למשחק, להסיח את דעתו עם נושא אחר, להסביר לו למה צריך לעשות את זה. משהו מאלו בד"כ עוזר. וככל שהוא גדל וההבנה שלו מתפתחת העניין נעשה קל יותר. היום הוא יודע שיש משא ומתן, ויש גם ויתורים מצידי על דברים שאינם עקרוניים אבל ברגע שזהו "לא" החלטי הוא מיישר קו. לגבי הבכי בגן-מהנסיון שלנו כבר שנה שניה יש ימים שהפרדה עוברת חלק-רק להגיד שלום וללכת ויש ימים שהפרדה קשה מאוד ואני צריכה להישאר איתו כמה דקות וגם אז לפעמים יש עוד בכי. והוא אוהב מאוד את הגן ורוצה ללכת לגן (גם בשבת). מה שעוד יכול להקשות עליו את הפרידה הם שינויים כמו מעבר דירה או אח חדש. הגננת שלו סיפרה לי שכאשר לילד לוקח הרבה זמן להתאקלם היא מתחקרת את ההורים והרבה פעמים מוצאים שהסיבה היא במשבר שהוא עובר בבית.
 

לאה_מ

New member
אל תתייגי אותו כ"עקשן".

או לפחות תשתדלי מאד לא לעשות זאת, לא לעצמך וודאי שלא כלפי אחרים. זה פשוט הופיע 3 פעמים בהודעה שלך, וזה מאד צורם. "תיוג" כזה עלול לגרום לו לרצות "להגשים" את התווית הזו, ולא נשמע לי שזה מה שאת רוצה. הבנתי שהוא החלים ממחלה, ומהודעה אחרת שלך הבנתי גם שאת בהריון מתקדם. בגילו של ירין, גם הגן כנראה חדש למדי עבורו. כל אלה נשמעים לי כמו מספיק "צרות" לפעוט בן 14 חודשים. כך שהתגובות שלו נשמעות לי ממש - אבל ממש - נורמליות. עצות קונקרטיות? לסייע לו ככל האפשר בהתמודדות עם הקשיים שהוא חווה. ולחכות. אה, כן, וגם טקס פרידה קצר וקבוע בבוקר עוזר להתמודד עם פרידה מההורים בגן (למשל, נפנוף לשלום דרך החלון). וגם אולי כדאי שתודיעי לו זמן קצר לפני שאת רוצה שהוא יתנתק ממשחק כדי לנעול נעליים ותתני לו שהות "להתארגן" לזה. גם אנחנו צריכים הרבה פעמים זמן כדי לסיים משהו שהתחלנו לפני שנוכל למלא בקשות של הזולת. למשל, בן זוגי ביקש ממני לבוא לחדר השני, ואמרתי לו שאני רוצה לסיים לכתוב כאן...
 
למעלה