ילד עצלן.
אני יודעת שהכותרת מקוממת, אבל זה מה יש. ילד בכיתה ה' עצלן. עבר אבחונים אצל כמה וכמה פסיכולוגים ושלושה פסיכיאטרים. יש לי את כל הסיכומים בבית. טוענים שאין לו כלום. הילד מחונן. באמת חכם. תופס מהר. המון ידע. אבל מה כלום מבית הספר. שם הוא יושב כמו קרש, במקרה הטוב. במקרה הגרוע גם מפריע. טוען שמשעמם לו. לא מכין שיעורי בית. מרוב עצלנות הוא סרב ללמוד לכתוב. אחרי שהכרחנו אותו לכתוב הו איודע אבל לא מוכן לעשות את זה אלא אם הוא רואה רווח מיידי. מכתב לחבר הוא יכתוב 4 עמודים שיעורי בית? פעם הוא מילא למורה דף שלם מלא קללות וחשב שזה מצחיק. היות והוא לא מכין שיעורי בית ההשיגים שלו מאד נמוכים. הוא לומד מהר אבל שוכח באותה מהירות. גם במחוננים אמרו לנו שהבעיה העיקרית שלו - ברגע שהוא רואה קושי - משהו שאיתו צריך להשקיע בשביל להתמודד הוא מייד נסוג. וזה ככה בכל תחומי החיים. אותו דבר בספורט אותו דבר בכל תחום. יש לו טונה של כוונות טובות הוא יוזם כל הזמן אבל לא מוציא כלום לפועל מה שהוציא לו שם מאד לא אמין, ובצדק. אפילו במחוננים מאוכזבים ממנו ואמרו לנו לשקול את המשך לימדיו בתוכנית שכן הוא יושב שלא עושה כלום. הוא מוכן לבזבז שעות בריב וסבל (אמיתיים לגמרי) להענש קשה, ורק לא לעשות כלום. בין אם מדובר בלהכניס את הצלחת לכיור עם תום הארוחה בין אם מדובר בלהרים כסא בסוף יום לימודים או אם מדובר בהכנת שיעורי בית. אנחנו מיואשים. לילד יש רק מוטיבציה לשחק. חוץ מזה כלום. מצד שני הוא דורש מהסביבה להתייחס אליו כאל גאון הדור, לעשות עבורו הכל להתאמץ עבורו - והוא כלום. אני לא רואה איך אנחנו ממשיכים. כל המורים שהפרטיים שהבאנו לו התפטרו מי תוך חודש מי החזיק מעמד יותר. אנחנו עושים הגרלת מוות בינינו מי ישב איתו היום. בקצב הזה מישהו מאיתנו יעבור התקף לב בגללו. הפסיכולוגית שפנינו אליה בסופו של דבר טיפלה רק בנו כי לא ראתה שום טעם לטפל בו ואמרה שלהמשיך איתו יהיה בזבוז מחלט של זמן וכסף - זה לא תורם לו כלום. הילד הזה מקלקל לנו את כל שמחת החיים - כולה. גם לנו וגם לאחיו הקטן שהוא אמנם פחות מבריק אבל נורמלי ומכאן שהישיגו כבר בכיתה א' עולים על הישיגי ה"גאון" בכל התחומים. הוא יודע לעשות דבריםפ פיזיים שהגדול עוד לא למד. וכל בעלי המקצוע לא מוצאים בו מתום. הוא יתבגר הוא יגיע לזה לבד. ומה בנתיים? אין לו שום מוטיבציה פנימית לעשות משהו אין בו שום חשק לרצות אף אחד, כמובן שהוא גם דחוי חברתית כי חבריו אל סובלים אותו - הוא שוויצר ולא מוכן לעשות כלום בשביל אף אחד ואפילו מתגאה בפני כולם שהוא אגואיסט... יש רעיון? אני כבר מוכנה ללכת אפילו לחכם מימון כדברי הגשש... הגעתי למצב שאני מוכנה למסור אותו עטוף בסרט יפה ישר לסופר נני, עם תשלום עבור הפסיכיאטר שהיא תצטרך אחרי חודש איתו. אי אפשר לחיות בכזו מלחמה תמידית. התחלנו לחשוב אפילו על פנימיה...
אני יודעת שהכותרת מקוממת, אבל זה מה יש. ילד בכיתה ה' עצלן. עבר אבחונים אצל כמה וכמה פסיכולוגים ושלושה פסיכיאטרים. יש לי את כל הסיכומים בבית. טוענים שאין לו כלום. הילד מחונן. באמת חכם. תופס מהר. המון ידע. אבל מה כלום מבית הספר. שם הוא יושב כמו קרש, במקרה הטוב. במקרה הגרוע גם מפריע. טוען שמשעמם לו. לא מכין שיעורי בית. מרוב עצלנות הוא סרב ללמוד לכתוב. אחרי שהכרחנו אותו לכתוב הו איודע אבל לא מוכן לעשות את זה אלא אם הוא רואה רווח מיידי. מכתב לחבר הוא יכתוב 4 עמודים שיעורי בית? פעם הוא מילא למורה דף שלם מלא קללות וחשב שזה מצחיק. היות והוא לא מכין שיעורי בית ההשיגים שלו מאד נמוכים. הוא לומד מהר אבל שוכח באותה מהירות. גם במחוננים אמרו לנו שהבעיה העיקרית שלו - ברגע שהוא רואה קושי - משהו שאיתו צריך להשקיע בשביל להתמודד הוא מייד נסוג. וזה ככה בכל תחומי החיים. אותו דבר בספורט אותו דבר בכל תחום. יש לו טונה של כוונות טובות הוא יוזם כל הזמן אבל לא מוציא כלום לפועל מה שהוציא לו שם מאד לא אמין, ובצדק. אפילו במחוננים מאוכזבים ממנו ואמרו לנו לשקול את המשך לימדיו בתוכנית שכן הוא יושב שלא עושה כלום. הוא מוכן לבזבז שעות בריב וסבל (אמיתיים לגמרי) להענש קשה, ורק לא לעשות כלום. בין אם מדובר בלהכניס את הצלחת לכיור עם תום הארוחה בין אם מדובר בלהרים כסא בסוף יום לימודים או אם מדובר בהכנת שיעורי בית. אנחנו מיואשים. לילד יש רק מוטיבציה לשחק. חוץ מזה כלום. מצד שני הוא דורש מהסביבה להתייחס אליו כאל גאון הדור, לעשות עבורו הכל להתאמץ עבורו - והוא כלום. אני לא רואה איך אנחנו ממשיכים. כל המורים שהפרטיים שהבאנו לו התפטרו מי תוך חודש מי החזיק מעמד יותר. אנחנו עושים הגרלת מוות בינינו מי ישב איתו היום. בקצב הזה מישהו מאיתנו יעבור התקף לב בגללו. הפסיכולוגית שפנינו אליה בסופו של דבר טיפלה רק בנו כי לא ראתה שום טעם לטפל בו ואמרה שלהמשיך איתו יהיה בזבוז מחלט של זמן וכסף - זה לא תורם לו כלום. הילד הזה מקלקל לנו את כל שמחת החיים - כולה. גם לנו וגם לאחיו הקטן שהוא אמנם פחות מבריק אבל נורמלי ומכאן שהישיגו כבר בכיתה א' עולים על הישיגי ה"גאון" בכל התחומים. הוא יודע לעשות דבריםפ פיזיים שהגדול עוד לא למד. וכל בעלי המקצוע לא מוצאים בו מתום. הוא יתבגר הוא יגיע לזה לבד. ומה בנתיים? אין לו שום מוטיבציה פנימית לעשות משהו אין בו שום חשק לרצות אף אחד, כמובן שהוא גם דחוי חברתית כי חבריו אל סובלים אותו - הוא שוויצר ולא מוכן לעשות כלום בשביל אף אחד ואפילו מתגאה בפני כולם שהוא אגואיסט... יש רעיון? אני כבר מוכנה ללכת אפילו לחכם מימון כדברי הגשש... הגעתי למצב שאני מוכנה למסור אותו עטוף בסרט יפה ישר לסופר נני, עם תשלום עבור הפסיכיאטר שהיא תצטרך אחרי חודש איתו. אי אפשר לחיות בכזו מלחמה תמידית. התחלנו לחשוב אפילו על פנימיה...