ילד עם ODD
אני אמא לבן מקסים בן-10. ילד סקרן, אינטלגנט, עם דימוי עצמי נמוך. מאז גיל הגן היו בעיות בעיקר חברתיות. היה ניכר שיש קושי בקשר החברתי עקב אי הבנת מסרים וקודי התנהגות חברתיים. לא היו בעיות בריכוז וישיבה ממושכת אך היה קושי גרפו-מוטורי. בגן נתנו עזרה במוטוריקה העדינה. כיתה א' עברה בשלום ללא בעיות מיוחדות. בכיתה ב' החלו בעיות התנהגותיות על רקע קושי בכתיבה ולחץ בנושא היכולת הלימודית (חשש מכישלון). בבית במקביל נולד אח חדש. בתחילת כיתה ג' הבעיות קיבלו עוצמות רבות. נערך איבחון דידיקטי הומלץ לנו להגיע לנוירולוגית ול"טפל" רק שסוג הטיפול לא הוגדר. הנוירולוגית המליצה על נסיון ברטלין. במקביל הלכנו עם הילד לטיפול באלבאום כדי להתמודד עם הקושי הגרפומוטורי ובבי"הס נבנתה תוכנית חיזוקים. חל שיפור ניכר ואת כיתה ד' התחלנו נפלא. לקראת חנוכה חלה התדרדרות קשה. תוכנית החיזוקים בביה"ס לא תוחזקה והילד הגיב בהתקפות זעם וכעס. בשיחה עם הנוירולוגית הועלתה השארה שהרטלין לא מספיק וניסינו S.R . בכל פעם ביה"ס היה קורא לנו ההורים לקחת את הילד. כאשר אנחנו היינו יושבים לצידו הכל היה טוב. מיד עם יציאתנו החלו בעיות שכללו אי הקשבה למבוגר, קללות למבוגר, הסתבכויות ומכות עם הילדים. ביה"ס השעה את הילד. בינתיים בהוראת הנוירולוג הפסקנו את הריטלין. הגענו לפסיכולוג שאחרי פגישה אחת איתנו ועם הילד טען שברור שלילד יש ODD ונתן לנו הפנייה לפסיכיאטר. בפגישה נוספת רק עם ההורים נתן לנו תוכנית אסימונים לבית. הקושי בביה"ס רב למרות שנבנתה תוכנית מיוחדת הפוטרת אותו משעורי חשבון ואנגלית. ביה"ס ממשיך להשעות את הילד בכל פעם. מה דעתכם? האם להלחם בהשעיות או לחכות שהטיפול יעבוד, האם מפגישה אחת של פסיכולוג באמת ניתן לקבוע ODD? איך יודעים מה השלב הבא? אמא מוצפת ואובדת עצות.
אני אמא לבן מקסים בן-10. ילד סקרן, אינטלגנט, עם דימוי עצמי נמוך. מאז גיל הגן היו בעיות בעיקר חברתיות. היה ניכר שיש קושי בקשר החברתי עקב אי הבנת מסרים וקודי התנהגות חברתיים. לא היו בעיות בריכוז וישיבה ממושכת אך היה קושי גרפו-מוטורי. בגן נתנו עזרה במוטוריקה העדינה. כיתה א' עברה בשלום ללא בעיות מיוחדות. בכיתה ב' החלו בעיות התנהגותיות על רקע קושי בכתיבה ולחץ בנושא היכולת הלימודית (חשש מכישלון). בבית במקביל נולד אח חדש. בתחילת כיתה ג' הבעיות קיבלו עוצמות רבות. נערך איבחון דידיקטי הומלץ לנו להגיע לנוירולוגית ול"טפל" רק שסוג הטיפול לא הוגדר. הנוירולוגית המליצה על נסיון ברטלין. במקביל הלכנו עם הילד לטיפול באלבאום כדי להתמודד עם הקושי הגרפומוטורי ובבי"הס נבנתה תוכנית חיזוקים. חל שיפור ניכר ואת כיתה ד' התחלנו נפלא. לקראת חנוכה חלה התדרדרות קשה. תוכנית החיזוקים בביה"ס לא תוחזקה והילד הגיב בהתקפות זעם וכעס. בשיחה עם הנוירולוגית הועלתה השארה שהרטלין לא מספיק וניסינו S.R . בכל פעם ביה"ס היה קורא לנו ההורים לקחת את הילד. כאשר אנחנו היינו יושבים לצידו הכל היה טוב. מיד עם יציאתנו החלו בעיות שכללו אי הקשבה למבוגר, קללות למבוגר, הסתבכויות ומכות עם הילדים. ביה"ס השעה את הילד. בינתיים בהוראת הנוירולוג הפסקנו את הריטלין. הגענו לפסיכולוג שאחרי פגישה אחת איתנו ועם הילד טען שברור שלילד יש ODD ונתן לנו הפנייה לפסיכיאטר. בפגישה נוספת רק עם ההורים נתן לנו תוכנית אסימונים לבית. הקושי בביה"ס רב למרות שנבנתה תוכנית מיוחדת הפוטרת אותו משעורי חשבון ואנגלית. ביה"ס ממשיך להשעות את הילד בכל פעם. מה דעתכם? האם להלחם בהשעיות או לחכות שהטיפול יעבוד, האם מפגישה אחת של פסיכולוג באמת ניתן לקבוע ODD? איך יודעים מה השלב הבא? אמא מוצפת ואובדת עצות.