שחר של עמית
New member
ילד עם קשיים בגן
בגן של הבן שלי יש ילד אחד שנראה לי שיש לו קשיים רבים (אני כותרת את הדברים בזהירות רבה, כי אני מנסה לחשוב מה הייתי אני מרגישה אילו כך כתבו על הבן שלי). אנסה לתאר במה זה בא לידי ביטוי, אבל ראשית כמה נתוני רקע על הגן: גן של ויצ"ו, כיתת פעוטון - גילאי הילדים שנתיים פלוס-שנתיים. 22 ילדים עם 3 מטפלות (וזה בברוטו). ועכשיו לתיאור ההתנהגות: בוכה המון ועם בכי מאד קולני; לא נרגע בקלות, גם כשאחת הגננות לוקחת אותו על הידיים; מגיב באלימות כלפי אנשים (מטפלות וילדים) וכלפי רכוש - כל "לא" זוכה אצלו לזריקת כסאות הגן (וזו רק דוגמא); הפרידה מההורים בבוקר מאד קשה; בסוף היום הגעת ההורים של הילדים האחרים מקשה עליו מאד, ויש התגברות של הסימנים האחרים; מתרפק על הורים של ילדים אחרים; מגיב בצרחות זעם ובכי נוראי כשבאה לקחת אותו מטפלת/בייביסיטר (לא ברור לי מה מעמדה בדיוק, אבל היא לא קרובת משפחה); מצריך הרבה התמקדות בטיפול בו מצד הגננות; מה שמטריד אותי (הרי זה לא הבן שלי) זו העובדה שההתעסקות איתו מצד הגננות, שהיא מרובה ביחס ליתר הילדים, מביאה לפחות התעסקות/תשומת לב לילדים האחרים (החל מהתפנות לטיפול פיזי וכלה בטיפול רגשי). הנקודה הזו מציקה לא רק לי, אלא לעוד כמה אמהות שדיברתי איתן. היתה פעם אסיפת הורים, על נושאים אחרים, שהוריו לא נטלו בה חלק, ובה ניסו חלק מהאמהות לטעון נגד. מנהלת הגן לא איפשרה זאת (ולדעתי בצדק רב). אני אשמח לקרוא דעות שלכם איך נראה לכם שאפשר להתמודד עם הבעיה, כשברור שזה משפיע על הטיפול בילדים שלנו.
בגן של הבן שלי יש ילד אחד שנראה לי שיש לו קשיים רבים (אני כותרת את הדברים בזהירות רבה, כי אני מנסה לחשוב מה הייתי אני מרגישה אילו כך כתבו על הבן שלי). אנסה לתאר במה זה בא לידי ביטוי, אבל ראשית כמה נתוני רקע על הגן: גן של ויצ"ו, כיתת פעוטון - גילאי הילדים שנתיים פלוס-שנתיים. 22 ילדים עם 3 מטפלות (וזה בברוטו). ועכשיו לתיאור ההתנהגות: בוכה המון ועם בכי מאד קולני; לא נרגע בקלות, גם כשאחת הגננות לוקחת אותו על הידיים; מגיב באלימות כלפי אנשים (מטפלות וילדים) וכלפי רכוש - כל "לא" זוכה אצלו לזריקת כסאות הגן (וזו רק דוגמא); הפרידה מההורים בבוקר מאד קשה; בסוף היום הגעת ההורים של הילדים האחרים מקשה עליו מאד, ויש התגברות של הסימנים האחרים; מתרפק על הורים של ילדים אחרים; מגיב בצרחות זעם ובכי נוראי כשבאה לקחת אותו מטפלת/בייביסיטר (לא ברור לי מה מעמדה בדיוק, אבל היא לא קרובת משפחה); מצריך הרבה התמקדות בטיפול בו מצד הגננות; מה שמטריד אותי (הרי זה לא הבן שלי) זו העובדה שההתעסקות איתו מצד הגננות, שהיא מרובה ביחס ליתר הילדים, מביאה לפחות התעסקות/תשומת לב לילדים האחרים (החל מהתפנות לטיפול פיזי וכלה בטיפול רגשי). הנקודה הזו מציקה לא רק לי, אלא לעוד כמה אמהות שדיברתי איתן. היתה פעם אסיפת הורים, על נושאים אחרים, שהוריו לא נטלו בה חלק, ובה ניסו חלק מהאמהות לטעון נגד. מנהלת הגן לא איפשרה זאת (ולדעתי בצדק רב). אני אשמח לקרוא דעות שלכם איך נראה לכם שאפשר להתמודד עם הבעיה, כשברור שזה משפיע על הטיפול בילדים שלנו.