ילד עם אספרגר וזוגיות ההורים

dina199

New member
עד שלא מנסים לא יודעים.

אם מראש שוללים ב'זה לא מתאים לי' אי אפשר לדעת מה המתאים.
ואת חוסר ההתאמה אפשר לברר כבר בטיפול אחד או שניים הראשונים.
 

שלומות0

New member
צודק

לדעתי האישית פסיכולוג מגביר את תחושת המצוקה ולא מקטין אותה, לא כל אדם בנוי לשבת על כורסת הפסיכולוג ולהיחשף, הישיבה הזו יכולה רק להעצים את התחושות המעיקות!
 

brum

New member
ברוך הבא


אני חייבת לציין שלרוב נתקלים דווקא במודל ההפוך - האמא מפעילה "פול גז" והאבא מתקשה לעכל. (זה מספר שנים אני מנהלת קומונה פה בתפוז של תמיכה בהורים לילדים עם כל סוגי הקשיים, מספר המשתתפות לאורך השנים - מאות, המשתתפים- פחות מ-10)

אני חושבת שיש הגיון רב בלא לספר למי שאתה חושב שלא צריך, מאחר ויש הרבה בורות וכתוצאה מהבורות יכולם להווצר מקרים לא נעימים (חוויתי על בשרי התרחקות של אנשים, למרות שברור שמה שיש לילדי אינו מדבק)
גם בעלי נמנע תקופה ארוכה מלספר בעבודה ויום אחד זה התפרץ אצלו, הוא הופתע לדעת לא רק שמסביבו נמצאים הורים כמוהו (לילדים על הספקטרום או ליקוי/תסמונת ), וגם הייתה יותר קל כשהוא היה צריך התחשבות, אני בעד לספר, אבל לבדוק במסננת למי.

מצטרפת לממליצים על פסיכולוג/ית, המבינה בתחום, לטיפול רגשי הן בבנך והן הדרכת הורים שלך ושל זוגתך.
העולם נראה אחרת כשיש הדרכה ונותנים לך עצות שלא חשבת עליהם (גם כן מנסיון)
 

dina199

New member
נכון , יש פחות מקרים שאבא יותר

'פול גז' מאמא , אבל הם קיימים
. במשך השנים שאני בפורום נתקלתי בכמה כאלה.
 

שלומות0

New member
לדעתי האישית

וממה שקראתי עד עכשיו,
אתה לא בנוי להיפתח אצל פסיכולוג אז חבל על הזמן והכסף שלך, לגבי המלצה על הדרכת הורים אם תגיע עם בת זוגתך לכזו הדרכה ואני מאוד מנוסה מהדרכות מהסוג הזה, הקרע בינך לבין אשתך רק ילך והיגבר, אז אני מאוד ממליצה
בניגוד מוחלט למה שכתבו לך כאן לא לפנות ליועץ מקצועי ולשמור על הזוגיות , למען ילדיך זוגיות חשובה,
הבן שלך הוא אותו ילד שהיה וחבל שבגלל שנתנו שם הזוגיות תיפגע,
תנסה להתמקד בילד ובטיפול בו, לבדוק האם המסגרת החינוכית שלו מתאימה ולהשקיע בזהאת המרב, וחשוב גם לשמוע בקול בת זוגתך בכל זאת היא האמא ואני מאמינה שלאימהות יש חוש שישי מאוד מפותח וזה לא מוריד מערך האב, זה רק אומר
שיש זוגיות שני בני הזוג אמורים להחליט ביחד ..
לגבי קבוצת התמיכה שאשתך הולכת , אני הייתי בקבוצה כזו והאמת זה משאיר טעם ממש רע בפה ומגביר את תחושת חוסר האונים ולא להפך!בכל אופן כזו הייתה תחושתי וגם תחושת שאר המשתתפות!כך שאם היא לא תרצה להמשיך אני בהחלט יכולה להבין אותה..
 

dina199

New member
כמו שכתבתי, אני לא נפתחת בפני אף

אחר בסביבה הקרובה שלי.
דווקא אצל המטפלת הרגשית (והיא לא היתה פסיכולוגית ) עשיתי את זה כי ממש היייתי צריכה את זה . אחרת הראש היה מתפוצץ. אולי באמת עד לא מרגישים שהמצב חמור ממש , לא כדאי לעשות את זה. אלא כשממש מרגישים שיש צורך.
לכן שוב, אני ממליצה על הפורום
 

dina199

New member
הבעיה היא כשאין חבר שבוטחים בו .

ואז משלמים על עצם הצורך לדבר ושמישהו יקשיב
.
גם לי היה משונה שהייתי צריכה לשלם למישהו כדי שיקשיב לי , אבל עצם האפשרות לפרוק (עוד לפני העצות שלו) כבר עזרו.
אז לפחות שילמתי למישהו שמחויב לסודיות.
 

nirl19

New member
תודה לכל המגיבים

פסיכולוג לא בא בחשבון !
הבן שלי נמצא במסגרת רגילה . אך בכיתת תקשורת.
ילד מחונן מוכשר \ אני נמעריך שכמו כל האספרגר
אני דיברתי על הזוגיות... על המצב שבו ההורים חלוקים בדעותיהם בנושאים שונים וכן על הקושי שיש
להיפתח .(ואל תציעו ייעוץ זוגי)
לאחר שקראתי והפנמתי את הדברים שכתבתם לי, דברים שאין ספק שנכתבו מתוך ניסיון, וחכמת חיים
אני חושב שאצלי הפתרון הוא בחבר/ה בן גילי במצב הדומה לשלי.
 

dina199

New member
אולי אתם עדיין לא הרבה זמן אחרי

קבלה האבחנה.
אני לא בטוחה שאתם חלוקים בדעותיהם , אלא שאישתך עוד לא נמצאת מבחינת קבלת המצב במקום שאתה נמצא ולכן יש פער. (אני שנה - שנתיים האחרי האיבחון חשבתי על להתגרש).
אז אני כן מציעה את כל הדברים הטיפוליים : הדרכת הורים, טיפול זוגי, טיפול לך בלבד, טיפול לאישתך בלבד (כל אלה דברים שונים). אפילו אם אתה שולל את כולם על סף , תחשב על זה. אולי בעוד שנה, שנתיים, שלוש , חמש תהיה מוכן ן להעזר בזה.

ורק למען דיוק : כיתת תקשורת היא כיתת חינוך מיוחד בבית ספר רגיל ושייכת לחינוך מיוחד ז"א בן שלך נמצא במסגרת של חינוך מיוחד.(לדעתי האישית חינוך מיוחד הרבה יותר טוב מחינוך רגיל
)
 
אני שומעת שאתה מרגיש מאוד לבד

ומאוד עצוב.
חבל!
למה אתה נמנע מלדבר על הענין עם חברים או אנשים קרובים בעבודה, או בכל מקום אחר?
אגב, מעבר לאנשים קרובים בעבודה ואשתך, לא כתבת על תמיכה משפחתית, לא כתבת על חברים, נקרא שאתה מאוד בודד. האם זו המציאות?

להיפך, דבר עם כולם - אין כאן בושה או מה להסתיר.
טיפול הוא אפשרות מצויינת ומחזקת.
נראה שגם בתוך המערכת הזוגית אתה מרגיש מאוד לבד, אבל למרות שאשתך התקשתה לקבל את הענין בהתחלה, אתה כותב שהיא דווקא הולכת לקבוצות תמיכה ומן הסתם מפיקה מכך המון.
אין שום סיבה שתישאר כלוא מאחורי מסכת "האיש החזק". אם אתה מרגיש לא בנוח לשתף בעבודה, מצא לך מטפל או מטפלת שתוכל לעבד איתם את התחושות הקשות, כדי שהן יפסיקו לפגוע במשפחה שלך ובאיכות החיים שלך.

אני ובן זוגי דיברנו ומדברים על בנינו ועל ההתמודדות האישית והמשפחתית שלנו עם כולם ואחד עם השני, אנחנו לא מסתירים מאף אחד ואני בטוחה שזה מאוד עוזר לנו בהתמודדות ופרוק מתחים. אני מציעה לך מאוד לעשות זאת.
 

dina199

New member
למעשה נשאר לך רק פיתרון אחד


אם אין אפשרות לדבר עם אישתך, מישהו מסביבה או גורם טיפולי (וזו לא ביקורת, זה מצב שקורה להרבה אנשים) -
אז המקום היחיד שאתה יכול לשפוך את ליבך זה כאן בפורום.
ויש גם קומונות סגורות שאפשר להצטרף אליהן , ושם אפשר לחשוף יותר פרטים.
 

nirl19

New member
תודה רבה לכל החברים/ות שהקדישו מזמנם

לתת מענה/רעיונות והצעות. אני מעריך שאשוב לכאן בקרוב.
 
למעלה