הולדן קולפילד בשדה
New member
ילד סנדוויץ'
ילד סנדוויץ'
The beatles – magical mystery tour
תמיד כשנותנים לי סלט - אני רוצה מרק. כשנותנים לי מרק - אני רוצה קציצה. כשנותנים קציצה - אני רוצה תפוחי- אדמה. רק כשנותנים לי שוקולד- אני רוצה שוקולד. (יהודה אטלס מנסח, באופן קולע למדי, את הסיבה לכך ש"מסע הקסם המסתורי" לא ימאס לעולם, גם אחרי האזנות חוזרות ונשנות לו ולקודמו – "מועדון הלבבות הבודדים של הסמל פפר"...).
ילד סנדוויץ' בין הילד הגדול במשפחה (SERGEANT PEPPER'S LONELY HEARTS CLUB BAND) לבין הילד הקטן יותר וה'מפונק' מכולם ( the beatles – "האלבום הלבן"), תקוע לו ילד הסנדוויץ' של משפחת חיפושיות הקצב – הלא הוא "מסע הקסם המסתורי"... לא קלים הם החיים כאלבום, כשאתה דחוס בין שני טוענים 'כבדים' לתואר "אלבום הרוק הטוב של כל הזמנים". ואכן, פעמים רבות (רבות מדי...), אתם עלולים למצוא בר-סמכא, כזה או אחר, המבטל את חשיבותו של MMT – בבחינת סמל פפר מדרגה שניה. אל תתנו ל'מומחים' כאלה (ובעיקר מדובר במומחים מטעם עצמם) להטעות אתכם... האלבום הזה לוקח את הסמל פפר צעד אחד קדימה, עמוק מאי פעם, לנבכי נשמתם הפסיכדלית של החיפושיות (ומוכיח שהעיקר בכל סנדוויץ' הוא התוכן – ממש באמצע...).
צלילי המוזיקה – גרסת הבמאי... האלבום MMT הוא תולדה של סרט, הנושא את אותו שם, שיצרו החיפושיות... חלקו הראשון של האלבום מכיל שירים מפסקול הסרט וחלקו השני הוא מקבץ משובח של שירים שלא שזפו אור עולם קודם לכן. בדומה לסרטים אחרים של ה-fab four, העיקר הוא המוזיקה. הסרט הוא רק אמתלה לראות את החבורה המופלאה שוב ושוב (ובעיקר את הביצוע ל- I'm the walrus...). בניגוד לסרטיהם האחרים (הכוונה כאן ל"לילה של יום מפרך", "help" ול"צוללת צהובה"), הסרט הזה חסר את החינניות, החיוניות והרעננות של הסרטים האחרים, והוא די מטופש למען האמת (מערכון הספגטי הוא דוגמה לטעם רע...) – אבל כשזה מגיע למוזיקה, האלבום הזה עומד זקוף בשורה אחת עם יצירות המופת של הלהקה.
המופע של שיא הרגש ב-1967 החיפושיות היו בשיא כוחם והצלחתם המסחרית. הם כבר הספיקו להוכיח די מזמן שהם הלהקה הגדולה בעולם. מיליוני המעריצות (והמעריצים) שלהם היו כבר בבחינת נתון שלא ניתן להפריכו. מבחינה מוזיקלית הם כבר הספיקו להתפתח 'יפה' (understatement היסטרי): החל מתקליטיהם הראשונים שכללו השפעות רוק'נרול מוקדמות, בשילוב R&B (כולל גרסאות קאברים ), דרך יצירת רוק עצמאי ומלוטש, מלווה בטקסטים 'רציניים' יותר (מי אמר לנון?
, עם לחנים קליטים ושובבים (מישהו לחש מקרתני? וביצועים מדוייקים ואף וירטואוזיים (שמעתי הריסון? ולא נשכח גם את רינגו החביב... בדרך הם הוסיפו צליל אוריינטלי לעיבודים תזמורתיים ומחשמלים (rubber soul, revolver), והפכו את הפסיכדליה ואת 'אלבומי הנושא' לפריטי חובה בתקליטיה העולמית (הסמל פפר, אתם יודעים...). ברמה האישית – הסיכסוכים ומלחמות הכבוד בין 'בני הזוג הראשון של הרוק', לנון את מקרתני, טרם הפריעו לעבודת האולפן המצויינת של הלהקה (שבשלב זה חדלה, למעשה, מסיבובי ההופעות הענקיים שלה והתרכזה בהקלטה של אלבומי מופת בזה אחר זה) – וזו בדיוק האוירה שאיפשרה, זמן קצר כ"כ לאחר 'הסמל פפר', להוציא אלבום שמשכלל את האח הגדול (ושמא האב הרוחני?...
Full house ועוד אחד... (הצטרפו למסע הקסום...) גם אם נניח בצד את כל ההקשר ההיסטורי – תרבותי, נתעלם משכלול הצליל הפסיכדלי של החבורה לרמה בלתי ניתנת לחיקוי ונעמיד פנים שאין כל טעם ליצור אלבום מוזיקלי לאחר הסמל פפר ומועדון הלבבות השבורים שלו – גם אם נעשה את כל זה, אי אפשר יהיה להתעלם מכך שהאלבום הזה מכיל 11 רצועות משובחות, ולפחות שישה שירים מתוכם הם יצירות מופת לעולמי עד... ואלו הם:
The Fool on the Hill – הבלדה המשובחת ביותר של פול (סר פול בשבילכם, saint paul בשבילי קטע צובט בלב, שנכמר על השוטה על הגבעה (פול???). שירה מופלאה וחליל קסם אחד עושים את עבודת המלנכוליה ל'פגיעה בול'...
I am the walrus – כולנו כבר יודעים איך נשמעת הלהקה כשהיא נוגעת בצליל הפסיכדלי (מהאזנה לתקליט הקודם, כמובן...). הפעם החבר'ה מגדירים את הז'אנר מחדש. עם אוסף צלילים מעוותים, שירה מתכתית, כלי מיתר מתפתלים, טקסט ציני ומשובח ושלל רעשים (שבידיים של כל אחד אחר, מלבד החיפושיות, היו נחשבים פשוט לקקאפוניה...) – הם מצליחים לרקוח יצירה אלמותית ובלתי ניתנת לחיקוי, שכאמור מגדירה מחדש את המילה פסיכאדלי...
Hello goodbye – הפעם כלי המיתר מקבלים תפקיד מלודי והרמוני יותר. אבל עדיין משהו בשיר משאיר רושם של אוירה הזויה (אולי זו שירת המקהלה ברקע...). קטע טריפי. וטריפ זה דבר טוב, ילדים... בסופו של הטריפ, קטע שירה עם מקצב סוער יותר, שמביא את הטריפ הזה לגבהים שמהם ניתן רק ליפול...
Strawberry Fields Forever – תיקון טעות. לא רק שברצועה שלאחר hello goodbye החיפושיות לא צונחים לקרקע, הם אפילו מתרוממים לשיא חדש, בשיר שנחשב בעיני רבים כפסגת היצירה שלהם. בעיניי (ולא רק אני חושב כך...), זהו צד ב' של LSD (לוסי בשחקים עם יהלומים...). תנו לי רק לרבוץ כל היום בשדות התותים הללו (ושמא מדובר בשדות קנאביס.
Penny lane – גם זה באותו אלבום??? ועוד אומרים שזה אלבום פחות טוב של החיפושיות??? קטע בעיבוד תזמורתי, כמו שרק לנון – מקרתני ידעו ליצור (בעזרתו של מרטין באולפן, כמובן...) צליל נעים כ"כ, שמשקף נוסטלגיה לימים שלעולם לא יחזרו... (ובנימה אישית, השיר האהוב עליי באלבום ובכלל...)
All You Need Is Love – את הרצועה הנועלת את האלבום כולכם מכירים. כולכם יודעים שזה נכון – החיפושיות אמרו את זה טוב יותר מכולם (יחד עם דור ההיפים כולו...) – כל מה שאתם צריכים זו רק אהבה... ושאר השירים באלבום? אלמלא היו באלבום של הביטלס, היו נחשבים לפאר היצירה של כל להקה אחרת... כי מה שאצל החיפושיות הוא filler, לכל שאר העולם הוא החיים עצמם...
Magical Mystery Tour – הקטע הפותח – מזמין אתכם להצטרף למסע הקסום (אל תהססו להסכים מזכיר בתוכנו ובסגנונו את הפתיחה לסמל פפר (בתוכן ובצליל...)
Flying – אני חוטא כלפי הרצועה הזאת. בהחלט יתכן שיש לה מקום בשישיה שציינתי קודם לכן. טריפ משובח בעננים.
Blue Jay Way – צליל עגמומי משהו, עם ניחוח מזרחי. מרגישים שמישהו (הריסון, אם היה לכם ספק...) אכל פטריית הזיה אחת יותר מדי...
Your Mother Should Know – מקרתני מחזיר אותנו לקרקע רוק בטוחה וחביבה. עוד בלדה מצויינת (אם כי לא כמו השוטה שעל הגבעה...). השיר נשמע כמו משהו שמתי כספי (ואולי שלמה גרוניך?) היו שמחים לאמץ... (לא יודע, זה מה שעולה לי לראש
Baby You're A Rich Man – מה קורה כאן לקול של ג'ון? לא ברור, אבל בהחלט גורם להנאה רבה...
סוף המסע (נגמר הכריך...) אמרתי לכם, סנדוויץ' משובח – הילד הזה...
ילד סנדוויץ'
, עם לחנים קליטים ושובבים (מישהו לחש מקרתני? וביצועים מדוייקים ואף וירטואוזיים (שמעתי הריסון? ולא נשכח גם את רינגו החביב... בדרך הם הוסיפו צליל אוריינטלי לעיבודים תזמורתיים ומחשמלים (rubber soul, revolver), והפכו את הפסיכדליה ואת 'אלבומי הנושא' לפריטי חובה בתקליטיה העולמית (הסמל פפר, אתם יודעים...). ברמה האישית – הסיכסוכים ומלחמות הכבוד בין 'בני הזוג הראשון של הרוק', לנון את מקרתני, טרם הפריעו לעבודת האולפן המצויינת של הלהקה (שבשלב זה חדלה, למעשה, מסיבובי ההופעות הענקיים שלה והתרכזה בהקלטה של אלבומי מופת בזה אחר זה) – וזו בדיוק האוירה שאיפשרה, זמן קצר כ"כ לאחר 'הסמל פפר', להוציא אלבום שמשכלל את האח הגדול (ושמא האב הרוחני?...
קטע צובט בלב, שנכמר על השוטה על הגבעה (פול???). שירה מופלאה וחליל קסם אחד עושים את עבודת המלנכוליה ל'פגיעה בול'...
.
מזכיר בתוכנו ובסגנונו את הפתיחה לסמל פפר (בתוכן ובצליל...)
