ילד משקיף...

[הגשמתי חלום]

ילד משקיף...

אני שוב עם שאלות פילוסופיה מעשית. בני בשני (לא זה שבזכותו אני פה) בן 4.5, כל כמה זמן מדאיג אותי מאד שהם גם הוא במועדון, או האם הוא זקוק לסוג שונה של עזרה, מדי פעם אני כותבת פה עליו...
פסיכולוגית של התפתחות הילד (זו שאבחנה את הגדול) עשתה תצפית בגן. ההתרשמות שלה - הוא ילד משקיף, מתבונן, מלקט מידע. היא אמרה משהו כמו: היה לי כמה פעמים דחף לשדך אותו לפעילות של אחרים, אבל עצרתי את עצמי, כי הוא לא נראה סובל. לא דחוי, או סובל, או בודד, רק משקיף." יש לציין שבפעילות מובנית הוא "השתתף יפה".
יחד עם זאת, בבית הוא מספר שבגן היה לו "לא טוב", גם בבית הוא הרבה פעמים "רגיש מדי" ונעלב מהר מאד.
מה דעתכם?

 

[ענתנוי]

תצפיות

ילד משקיף הוא ילד חכם, שבודק את המים לפני שהוא נכנס אליהם.
אם הוא ממשיך להשקיף, סימן שהמים קרים מדי

לא טוב לו, כי הוא היה מעדיף להיכנס למים ולשחות עם כולם...

 

[הגשמתי חלום]

למה?

זו בידיוק השאלה שהפסיכולוגית שאלה אותי: למה לדעתי זה לא טוב שהילד משקיף ולא משתתף? הרי הוא לא נראה סובל (ברגעים האלה)

 

[parat moshe rabenu]

אולי

הוא לא מצטרף לכולם אלא משקיף מהצד, מסיבות כמו למשל:
* מתבייש
* שונה באופי מרוב הילדים שבגן ומעניינים אותו נושאים אחרים (??)
* אולי סתם יותר מעניין אותו להשקיף מהצד, אולי על כמה דברים יחד. אם יתחיל להשתתף באופן פעיל בשיחה או משחק, יפספס דברים אחרים שנראים לו מעניינים יותר.

אבל מצד שני הוא כן היה רוצה פחות להשקיף ויותר להצטרף, מסיבות כמו למשל:
* היה רוצה להעיז יותר אבל לא הצליח להתגבר על עצמו ולא העז.
* בתוכי תוכו היה רוצה להתנהג כמו ילדים אחרים.
ואז הוא מרגיש סוג של החמצה ולכן לא טוב לו. אפילו שהוא לא דחוי ע"י אחרים אלא מתרחק מרצונו.

 

[עדו בן צבי]

לדעתי, אם הדבר מדאיג אותך, בדקי עד הסוף.

 

[הגשמתי חלום]

מה זה "עד הסוף"?

התצפית הזו היא במסגרת הטיפול שהוחלט עליו אחרי אבחון. תוצאות האבחון הן: "זה לא PDD, אבל אנו מסכימים שיש שם משהו..."
אם לא כיבלתי תשובה מספקת - האם עלי ללכת לעוד מאבחן, עד שיגידו את מה שאני "רוצה לשמוע"?

 

[עדו בן צבי]

לא עד שיגידו מה שאת רוצה לשמוע אלא עד

שתקבלי רושם ברור שמיצית את היכולת להגיע לתשובות מספקות בשלב זה בחיי הילד.

 

[schlomitsmile]

האם הוא מפרט? כשאתם שואלים אותו למה היה לו לא טוב, הוא יכול להסביר?

 

[הגשמתי חלום]

לא תמיד. קשה לו עם שאלות פתוחות. אבל...

כשהוא מצליח - רוב הסיבות הן שילדים הציקו לו
הפסיכולוגית שראתה אותו בגן אומרת ש: 1. אכן, הכיתה מופרעת בלי קשר אליו 2. בתוך הגן הוא לא היה נראה סובל או דחוי
כבר סיפרתי פה על משחק תופסת, שהוא חשב שילדים רודפים אותו, או כשעברתי על כל רשימת הילדים בדף הקשר עם הצעה להזמין מישהו, אז על כולם הוא אמר שהוא מציק לי
הגננת רואה שהוא רגיש ונעלב הרבה, שלפעמים הוא צריך זמן לעצמו, שיש לו קושי מוטורי. אבל כל זה לא ברמות פטלוגיות.
ואני עדיין מודאגת...

 

[schlomitsmile]

האם אין אפילו ילד אחד בגן,איתו הוא מרגיש נוח? כנראה שהוא אכן מרגיש מותקף, לא בטוח, בגן.
הוא מצא לעצמו פתרון- לצפות ממרחק בטוח.

לדעתי, בשלב א' כדאי לעזור לו למצוא פינה בטוחה בגן: אולי ילד אחד שקט ועדין, שאיתו יהיה לו נעים, אולי יש בגן דגים והוא יהיה אחראי להאכיל אותם, או הוא יהיה הגנן שישקה את הגינה, או כל "חלקת אלוהים קטנה" אחרת שיכולה להיות שלו, שהוא ירגיש שיש לו מקום שלו, מקום בטוח ונעים בגן, דרכו הוא יכול להיות מעורב בגן.
מעבר לזה, אני מבינה שהוא כבר בטיפול שאמור להעצים אותו, לעזור לו להרגיש חזק יותר.
גם בקושי מוטורי מינורי אפשר לטפל.
לגבי איבחון- אם את לא שלמה עם האיבחון (של התפתחות הילד?) את יכולה לפנות למאבחן אחר, למכון באסף הרופא למשל.
אבל יכול להיות שהוא ילד אמצע.

בשנה הבאה הוא אמור להמשיך באותו גן או לעלות לגן חובה?
ביחד עם מרבית הילדים שאיתו עכשיו?

 

[הגשמתי חלום]

יש ילד אחד בגן שטוב לו איתו

זה הילד שהגננת "שידכה" איתו מתחילת השנה. זו היתה עבודה מכוונת של הגננת. בשנה הבאה הוא אמור לעלות לגן חובה עם כחצי מילדי הגן (ה-"מופרעים"), שעוד לא ברור האם זה יהיה אותו גן או הגן הסמוך. דיברתי עם אמא של אחד ה-"ילדים המופרעים" והיא מאד לא מרוצה מהגננת, מתלוננת עליה כל הזמן בעיריה ולמפקחת ומבקשת שנה הבאה לעבור לגן אחר. הגננת שלנו גם ככה "על תנאי", אז ייתכן שבגלל זה גם השנה לא יתנו לגננת הזו את החובה...
אומנם, לגננת ולסביבת הגן הלא-כל-כך-נעימה יש השפעה על כך שהילד לא מרגיש נוח, אבל חשוב לי לציין שזה היה גם בגם הקודם (גן פרטי עם פחות ילדים ויותר אנשי צוות)
שנה שעברה טיפלנו יותר בקטע הפיזי (פיזיותראפיה וריפוי בעיסוק), אז היתה הפסקה כ-3 חודשים (שנפלו על תחילת שנת הלימודים, מסגרת חדשה וכו'), ואז התחלנו טיפול ריגשי. אני רואה בבירור שהיה שיפור במצב רוח בזמן הטיפול, ירידה משמעותית בהפסקה, כולל ביכולות מוטוריות, ושוב שיפור ניכר עכשיו.
הוא הולך לחוג ג'ודו, שם הוא "מושך" - לא סובל, אבל גם לא נהנה במיוחד. התחילו מתחילת השנה יחד עם אחיו הגדול, גם חוג מוסיקה. אבל הגדול ביקש להפסיק (קשה לו בסביבת ילדים, והוא משולב מלא, אז זה עומס מיותר), אז את המוסיקה הפסיקו שניהם, וג'ודו שיכנענו את הקטן להמשיך...

 

[schlomitsmile]

ילד אחד יכול לעשות הבדל עצום- כידוע, ההבדל בין 0 ל 1 הוא אינסופי

http://www.youtube.com/watch?v=bzSr5F8gt3o&feature=related

לדעתי, חשוב להשקיע מחשבה ולחפש מה ניתן לעשות כדי שיהיה לו טוב בגן.
לגבי השנה הבאה- מה שאת מספרת נשמע לא הכי טוב...
אולי שווה לחשוב על גן אחר?
כזה שיתאים לו יותר?

 

[הגשמתי חלום]

יש זמן שהוא משחק עם החבר, ויש זמן שהוא צופה

בתצפית הילד שלי בעצמו החליט ש-"הספיק לו" מהפעילות עם החבר, והוא עבר למצב צפיה, למרות שהחבר קרא לו להמשיך בפעילות הבאה גם יחד.
אני יותר רואה הבדל בין פעילות מובנית, ששם די ברור מה מצופה ממנו לעשות, לפעילות חופשית. לא כל כך ראיתי אותו בקבוצות קטנות לא מובנות... (אחרי החוג הוא מסתובב והולך הביתה ברגע שהמאמן משחרר אותם)

 

[naomami]

הבן שלי לפעמים אומר על ילדים שמציקים לו

ומתכוון לילדים שמנסים לשחק איתו במשחק שלהם ולא מניחים לו.

 

[הגשמתי חלום]

זהו, גם לי לפעמים יש שאלות האם באמת מציקים לו

או שעצם קיומם וצורך לאינטראקציה מציק לו...
האם הוא באמת מבין סיטואציות חברתיות, או שהוא נמנע כי הוא לא מבין עניין עד הסוף

 

[schlomitsmile]

איך הוא מרגיש בקבוצה קטנה? האם הוא נוטה יותר למעורבות?
האם סוג הפעילות משפיע- אם הקבוצה עוסקת בפעילות שהוא אוהב/מתעניין בה, הוא נוטה יותר להיות מעורב?

 

[AutismTimesTwo]

דעה

ילד משקיף הוא ילד חכם, ראשית כל, וכנראה שהוא גם רגיש וגם מודע לעצמו.
אין בכך שום דבר רע והוא כנראה דווקא בוגר לגילו ולכן אולי לא משתתף בהכרח בכל מה שקורה בגן.

מותר לילד להיות שונה מאחרים, אם אין לך משהו מיוחד לשים עליו את האצבע,
אל תשלחי אותו לבעלי מקצוע שיחפשו בנרות ובמקום זה חפשי איפה הוא כן ירגיש בנוח
ותפרי לו חבילת חוגים ו/או פעילויות שתתאים לו. אל תדחפי לו בכוח את מה שהוא לא רוצה.
תני לו גם לגדול בצורה שהוא מבין ומבקש ויצא לך ילד שגם יאהב אותך וגם יגדל נורמלי.

אני הייתי כזה בדיוק. אני נ"ט לגמרי ורק הייתי ילד רגיש והיום מבוגר רגיש... אין בזה פסול ועדיין אין על זה סעיף בצבא או ב - DSM.

 

[חוה הנשואה]

באינטואיציה הוא נשמע לי כבעל רגישות חושית שלא

קשורה בספקטרום. אגב, עיכוב מוטורי אצל אח של ... מדליק אצלי נורה. בטוח כדאי לטפל בזה ולבדוק אם צריך טיפול גם במוטוריקה העדינה. שוב, זה נכון גם אם לא משתייך לספקטרום וטיפול נכון מניב תוצאות מהר. בני שכן מאובחן PDD (בן גילו של בנך...)היה בעל עיכוב מוטורי בגיל 3. כיום התקדם מאוד: שוחה ללא מצופים, קופץ על רגל אחת, מטפס, מפדל על אופנים עם גלגלי עזר, נוסע על אופני שיווי משקל וכו'. עדין יש פער ביכולות פיזיות שלו לעומת ילדי הגן שלו שרובם גדולים ממנו (חובה בעוד שהוא ומעטים בגם הם טרום).

מאחלת לך רוגע ושאכן הבעיות שלו יהיו קטנות כמתואר ויטופלו מהר.
חוה.

 

[הגשמתי חלום]

הבעיות המוטוריות שלו נובעות מגמישות יתר

כפי שהסבירו לי, אלה בעיות שיהיו איתו לאורך כל החיים: השרירים שלו קצת יותר גמישים משבדרך כלל, אז כדי ליצב את עצמו הוא מפעיל יותר כוח, ולכן מתעייף מהר מאד. וכשהוא כבר התעייף - הוא לא מצליח לגייס את הכח הנדרש כדי לייצב את עצמו. גם בני יודע לפדל, לטפס, לקפוץ על רגל אחת, אבל כל זה כשהוא לא עייף. וכשהוא עייף, אז הוא לא מצליח ללכת ישר, יורד במדרגות בסגירת רגל ונופל הרבה גם בריצה וגם בהליכה.
אמרו - אין עם זה הרבה מה לעשות, רק לחזק את השרירים בחוג ספורט כלשהו...