"להרעיב" זו לא ההגדרה
זה רק בעיני המתבונן. העמדת אלטרנטיבות תזונה זה דבר מכבד (את הילד, בעיקר) ובונה בטחון פנימי אצל הילד, שההורים מעמידים לו מסגרת ורוצים את טובתו. כניעה מתמדת כזו להרגלי תזונה מזיקים, לא נגמרת בתזונה לקוייה ובעיות שיניים, אלא בכל מערכת היחסים עם הילד. לגבי ייעוץ - it takes 2 to tango. אם אתם לא מוכנים להרתם (בנקודת השבר, למשל, לפני ש"נכנעים" - באים לפסיכולוגית ילדים לשיחה), אז אולי עדיף בינתיים להציף בממתקים בלי שום מאבק. עצם המאבק או המצוקה יוצרים גם הם מימד של קושי. כדי שילד שמפחד מאוכל שהוא לא מכיר, יכיר ויפסיק לפחד, צריך הרבה עבודה, מהסוג הסיזיפי והמאוד לא מתגמל. להוסיף כל כמה ימים פריט מזון, לתת כל דבר לחוד, לאפשר קוביית שוקולד לפני האוכל (יסבירו לך טוב ממני למה זה פותח תיאבון, ובמקרה שלכם זה גם יכול להיות חלק מתהליך המעבר למזון בריא). חתיכת עבודה, העניין הזה. אתם המבוגרים שם, זה בהחלט האחריות שלכם להרתם לעניין, ולא להשליך על הילד ("מורעב", "מפחד"). כצעד ראשון אכן הייתי מוציאה את כל דברי המתיקה מהבית. עשינו את זה עם ילד שאכל מעט מאוד, קבלנו כמה עיצות טובות שסייעו לנו לעמוד ב"אמא אני רעב" בלי לתת ממתקים, היום הוא עדיין אוכל מעט, אבל הרבה יותר מזין. ממתקים אוכלים בחוץ, רק לפעמים יש צ'ופרים, שוקולד הוא מריר ומוקפא, ממתק זה תפוח בדבש וכולי. במקום לזלזל ביועצות ("מדופלמות"?), שווה לפעמים להניח את האגו בצד ולהתמסר לתהליך ממקום נטול אגו, של "נעשה ונשמע", כי אתה מתאר מצב בו התובנות והעשייה שלכם הרי לא עובדים. אז אין לכם מה להפסיד מזה.
