ילד מפחד מאוכל.

[hermonir]

ילד מפחד מאוכל.

שלום, אנחנו הורים לילד בן ארבע וחצי ולתינוק בן 11 חודשים. הגדול אכל נורמל עד שהגיע לשלב של אוכל מוצק, ושם טעם קצת והפסיק. כרגע הוא מוכן לאכול ממתקים בלבד - אצבעות קינדר, במבה, בייגלה, עוגיות חיוכים, תפוצ'יפס. מגיל שנה ושמונה היינו אצלו במרפאת שניידר בפתח-תקווה, למשך שנה פלוס. עזרו לנו בהרבה בעיות של תקשורת ושינה, אבל בלי שום התקדמות באוכל. אחרי נסיונות טיפול נוספים קיבלנו אבחון שמדובר בפוביה - הוא פשוט מפחד מכל אוכל חדש. זה מגיע לרמה של "אל תאכלו לידי, זה מפריע לי". על טעימות אין מה לדבר - גם לא עם הבטחות לפרסים או איומים בפגיעה בזכויות. הפסקנו לנסות. הילד מאד אינטליגנטי, מפותח בהתאם לגיל וקצת יותר, ובסה"כ כיף גדול איתו - אבל עניין האוכל בעייתי בעינינו גם מבחינה בריאותית וגם מסיבות חברתיות. אני בעצמי עם צליאק (רגישות לגלוטן שמונעת אכילת חיטה ושעורים)ובררן באוכל, למרות שאני אוכל הרבה יותר ממנו - בשרים, מעט ירקות, ביצים, מאפים (מיוחדים) ועוד. אם היה אוכל כמוני - אשרינו. אני יודע מה זה לגדול בלי להשתתף קולינרית עם חבריך ולהזדקק ל"טיפול" מיוחד, וזה מה שאני רוצה לחסוך ממנו. אשתי אוכלת רגיל, והקטן שלנו - טורף כל מה שזז וגם מה שלא. שאלות: האם אתם מכירים מומחה / מוסד לטיפול בפוביות אצל ילדים? מה אפשר לעשות כדי לשפר את המצב? תודה על כל עזרה, ניר.

 

[חנה גונן]

מהודעתך אני מזהה כמה סיבות

אפשריות למצוקה: *פער בין השכל לרגש-יתכן שכפי שכתבת בנך מפותח קצת יותר ולכן יש לכם ציפיות גבוהות ממנח שמוקרנות אליו בלי שתהיו מודעים לכך ומלחיצות אותו *תיקשורת ושינה-בעיות בתחום הזה נוטות מאוד להשפיע גם על נושא התזונה ורמת התיאבון,אני שמחה לשמוע שהשגתם התקדמות בתיקשורת ושינה אבל האם בדקתם כיצד זה משפיע על התזונה וכיצד אפשר לדחוף דרך השיפור בתחומים אלה שיפור בתזונה,"פוביה",האם זאת פוביה רק בהקשר של אוכל? *מחלת הצליאק שלך-ההתעסקות במחלה והחששות בודאי ובודאי מקרינים על הילד ואולי מעוררים גם אצלו חששות בקשר למזון ולאכילה. זכור שבנך הוא בן ארבע ועדין ב"גדר" פעוט שקשה לו להביע את ריגשותיו וקשייו באופן ברור גם אם הוא מדבר כבר היטב,מומלץ גם לצמצם את כמות הממתקים בבית בהדרגה,האם ניסיתם להציע לו מיגוון טעמים שמתוכו יבחר לו? וגם לדבר איתו באופן חופשי וגלוי על מחלתך,לתת לו הסבר מתאים לגילו שיכול להפיג חששות אפשרים. שלך חנה גונן

 

[החתולה השחורה]

אני מכירה פסיכולוגית ילדים מצויינת

באזור המרכז, אם מתאים לכם, פנו במסר.

 

[hermonir]

ציפיות גבוהות -

אולי בתת מודע, לא יכול להגיד. על פני השטח לא. תקשורת ושינה - אולי זה קשור לתקשורת. או ל"אתם לא תחליטו בשבילי". זה משהו שעולה לעתים. אבל הרתיעה שלו מאוכל חדש, "של גדולים", כל-כך בסיסית, שזה לא נראה כמו משחקי מניפולציה. זה לא שבגן הוא אכל משהו אחר, או אצל אחרים. צליאק - שוב, על פני השטח לא היתה התעסקות בזה. אני בדיאטה כבר כמעט 30 שנה, מגיל 5, וזה לא שהוא נרתע מדברים שאני לא אוכל - הוא נרתע מהכל. ניסינו להציע לו את כל העולם ומטבחו. זה לא עניין של טעם - הוא לא מתקרב לרדיוס בכלל. תודה, ניר.

 

[צימעס]

יש בבילינסון מרפאה להפרעות אכילה

בילדים.

 

[צימעס]

../images/Emo163.gif נדמה לי שזה וולפסון.

מתנצלת על הטעות.

 

[ורד302]

לא מכירה את הנושא מקרוב

נראה לי שאכן כדאי לפנות לייעוץ מקצועי, אם כי לא ידוע לי איזה גורם מטפל בקשיים הקשורים לאכילה. אני אעלה כאן מספר נקודות שצצו במוחי כשסיפרת על הבעיה: * אם אתה מונע ממנו אכילת ממתקים וחטיפים (או לפחות מפחית אותם בצורה משמעותית) - האם גם אז הילד לא אוכל? האם ניסית זאת לאורך זמן (לא במשך יום אחד)? יתכן שהילד מבין שיש לו אלטרנטיבות אחרות (ממתקים), ויודע שאם יימנע מלאכול אוכל, אז בסוף אתה תיכנע ותיתן לו ממתקים. * האם יש משהו שהוא בכל זאת אוהב לאכול? * האם הילד נוהג לעשות "דווקא"? לעיתים כשמבוגר מבקש מהילד לעשות משהו (לסדר את החדר, לאכול) - הילד עושה "דווקא" ומסרב לעשות זאת. אם תשובתך היא "כן", תנסה אולי על דרך השלילה. כשתשבו כולכם לאכול, ויהיה מונח על השולחן אוכל "של גדולים", תגידו לילד שאסור לו לאכול את האוכל הזה, כי זה "אוכל של גדולים". שמעתי על מספר ילדים שהשיטה "עבדה עליהם" והם עשו דווקא, והושיטו את ידיהם כדי לאכול לעבר ה"אוכל האסור". ולאחר כמה פעמים, כשהאוכל כבר היה מוכר וטעים - כבר לא היתה בעיה.

 

[hermonir]

מניעת ממתקים

ניסינו את זה ליומיים. לא עמדנו בתחינות שלו, והוא לא אכל שום דבר אחר, לא היה מוכן להתקרב למשהו אחר, ולא _יכל_ לטעום משהו אחר. מה שפירטתי בהודעה הראשונה זה מה שהוא אוכל. אולי פספסתי כדורי שוקולד (רק אלה שאנחנו מכינים) ועוגת שוקולד - שוב, רק שלנו. הוא עושה דווקא לא מעט, אבל שכנועים והסברים עובדים כזה לא נוגע לאוכל. לא ניסיתי את שיטת השלילה, זה נראה לי לא רלוונטי, אבל אפשר לנסות בכל זאת.. תודה, ניר.

 

[ליליה והגמדים]

לא עמדתם???

בדיוק בשביל זה אתם זקוקים לייעוץ צמוד לתקופת-מה, לכם, חס וחלילה לא לילד. הבעייה אצלכם וטוב שאתם מתחילים להיות ערים לה. אגב, ילד רעב אוכל. ומה שחשוב בתקופת מעבר כזו זה הרבה שתיה. לא מתוקה - מים. שיהיה בבית מכיר מי עדן ובקבוק ויטמינצ'יק, לא מיצים.

 

[שרוֹן]

ליליה, מה זה?

העמדת את האיש למשפט שדה? להרגע. יש ילדים כאלה, לא מהיום וגם אצל ההורים הכי "קשוחים". אין קשר. יש לי חברה מהלימודים שעד היום אוכלת רק לחם וקורנפלקס בתור מזון עיקרי, וניסו עליה הכל. אל תמהרי לשפוט.

 

[ליליה והגמדים]

לא העמדתי אותו למשפט שדה

שלחתי אותו לקבוצת תמיכה או ייעוץ, כדי שהוא יוכל לטפל במה שמציק לו ומן הסתם (על דעתי ועל דעתו) מזיק לילד.

 

[שרוֹן]

מה את יודעת על הילד הזה?

מישהו פה האשים אותך שלילד שלך קשה להתרכז בדבר אחד? יש דברים שנולדים איתם. הילד לא אוכל רק מתוקים. הוא אוכל רק אוכל יבש. בייגלה, במבה, תפוצ'יפס. מתוקים הם פשוט יבשים עם תכולת אנרגיה גבוהה. עצות זה יופי, להוציא מתוקים מהבית זה יופי. זה לא בהכרח יפתור את הבעיה של הילד. במקרה הטוב, הוא יאכל יותר לחם. מה יצא מזה? את לא צריכה להתנפל על האיש ולהחליט שהוא אבא רכרוכי שצריך טיפול דחוף. "הבעייה אצלכם" לא בדיוק מקדם אף אחד כאן לשום מקום. האב ציין שהם בטיפול שנשמע דוצדדי, עם הילד.

 

[ליליה והגמדים]

הוא אוכל רק ממתקים...

במבה זה ממתק כמו כל ממתק. סוכר דחוס או מה שהופך מייד לסוכר, יש להם אותה השפעה על הגוף ועל הנפש. והאבא מציין את כל מה שאמרתי: הוא אוכל רק ממתקים, ההורים לא עומדים בלחץ, לא ממש משתפים פעולה באופן עמוק ומתמיד עם ייעוץ (של "המדופלמות", והם עברו יותר מאחת בתהליך - שימי לב שבכל טקסט יש גם סאב טקסט!!) והם במצוקה כי זה מזיק לילד והם לא מצליחים לסייע לו ולעצמם. מה רע בטיפול? בואי נסכם שאת רשאית לתת חיבורקים והכלה ואני רשאית לתת עיצה וחשיבה משלי - גם אם הן לא עטופות בצמר גפן מתוק. ושילכן לטיפול דחוף תוך כניעה לתהליך הטיפולי, לא התנצחות סמוייה איתו.

 

[שרוֹן]

הויכוח הזה מיותר.

לא תמיד צריך להיכנע לתהליך טיפולי, במיוחד לא פסיכולוגיסטי, יען כי אלה, במיוחד אם נפלת על בהביוריזם טהור, לרוב לא מתחשבים בבעיות אורגניות שקיימות בילד. מעבר לזה, ואני בטוחה שתסכימי איתי, לא כל טיפול, מתאים לכולם (הורים או ילדים). לי אישית קשה להאמין שמדובר בפוביה. הילד אוכל פחמימות יבשות (טוב , נו, נגיד בבמבה יש פרוטאינים כלשהם). לי עדיין נראה שמדובר על קושי תחושתי. כשמפעילים על ילד כזה מניפולציות פסיכולוגיסטיות, עושים רק נזקים. וזה לא קשור להכלה וחיבוקים, אלא רק לתת לילד אוכל שהוא מסוגל לאכול, ולא להתעלל בו. את זוכרת שפעם סיפרתי כאן שבגן הקודם של עידו ניסו פעם להחליף לו חיתול באסרטיביות? כלומר בכוח? אני לא יודעת אם את זוכרת, אבל הוא התנגד בכזו עוצמה, שאחת החזיקה אותו והשניה החליפה חיתול. זה הילד הכי שקט ורגוע שהיה להם בגן. מה לעשות? יש דברים שקשה לו לעמוד בהם. למחרת הן והמנהלת קיבלו ממני כאלה הרצאות על בעיות בויסות תחושתי. אם לילד יש בעיה אורגנית, יש דברים שפשוט צריך לקבל, וללמוד איך להתמודד איתם ביום יום, במקום להאשים את עצמך בחוסר סמכותיות או משהו כזה.

 

[ליליה והגמדים]

מה שקנה אותי

בפסיכולוגית שהדריכה אותנו בנושא ה- ADHD היא האמירה, שילדים עם ADD זקוקים לפני הכל להורים טובים ומורים טובים. שההורים ילכו לטיפול תומר, איזה שמתאים להם. זו תחילתו של התהליך וחבל החוצה מהמערבולת. יש להם אחריות מלאה על הכנה של ילד עם צליאק לחיים, וזה לא פשוט. הכרתי זוג הורים נואשים ממחלה אחרת שדורשת הרגלי חיים, שביתם תיסמנה בערך כמו הילד הזה והם כמו ההורים. היא נפטרה בגיל 35 ממחלה שיכלה לחיות איתה עד גיל 100, כי כשכבר הגיעה להכרה ותובנות, זה היה מאוחר מדי למחוק ילדות שלמה ללא הכוונה אסרטיבית והטמעה נכונה ע"י ההורים. סורי, אני לא חושבת שבסיטואציות כאלו יש למישהו את הפריווילגיה לומר ש"יש הורים שטיפולים פסיכולוגיים לא מתאימים להם". סליחה על דעתי הנחרצת, אולם מן הסתם האב כאן יודע היטב שמעבר להרגלי תזונה בסיסיים, מדובר כאן בהקניית משמעת עצמית ומשמעת חיצונית, שהעדרה מסוכן לילד.

 

[תּמר]

פחד ממזון חדש הוא פחד מוכר וידוע

ויש גם מבוגרים שלא אוכלים מזון שאינם מכירים. לאחד הבנים שלי יש פחד מאוכל חדש, וגם מאוכל בצבעים מסויימים (לפחות כך נראה לי), אבל למזלי הוא התביית על מזון שנראה לי מספק פחות או יותר. נראה לי שאחת הסיבות לכך שהוא לא התקבע על ממתקים, היא שאין לי ממתקים בבית, לפחות לא באופן קבוע. אז כאן אני מסכימה איתך שהיתה צריכה להיות מודעות הורית לעניין, אבל לפני כמה שנים. עכשיו יש צורך בטיפול בילד. דרך אגב, אחת הדרכים בהם אני מצליחה לשכנע את בני לאכול, היא לתאר לו את תרומת המזון: ויטמינים, חלבונים וכדומה ולא את הטעם שלו. טעם זה עניין אישי, ולא עליו אנחנו רוצים לשים את הדגש. לכן ירק חדש זה וטמינים ירוקים/כתומים וכו', בשר/עוף/דגים זה חלבונים שבונים את הגוף ועוזרים לו לגדול, ועוד.

 

[irisgh]

../images/Emo45.gif

 

[ליליה והגמדים]

פחד זה דבר קליני, בהקשר זה

להרבה ילדים יש רתיעה ממזון חדש, שמוסברת ע"י רגישות יתר של בלוטות הטעם (אבולוציונית - מטעמי הגנה מרעלים). אצל רובם זה חולף עם הגדילה והתנוונות חלקית של הבלוטות, אלא אם כן הם במיעוט הקליני במקור, או שמקבעים להם את זה דפוסית-פסיכולוגית כפחד וזה הופך לקליני. חשוב שנדע את זה. אני מסכימה שההגיון והמידע עוזרים לשכנע לנסות.

 

[hermonir]

עוד קצת פירוט.

הוא לא אוכל _רק_ מתוקים. בייגלה, צ'יפס במקדונלדס (ורק שלהם). אבל ביום יום, במה שיש בבית - אצבעות קינדר וסוגים של שוקולד. "לא ממש משתפים פעולה באופן עמוק ומתמיד עם ייעוץ (של "המדופלמות", והם עברו יותר מאחת בתהליך...) - עברנו טיפול של יותר משנה במרפאת אורלנסקי בפתח-תקווה. הסיבה שלא נפתרה בעיית האוכל - זה לא בעיה של שליטה בינינו, וזו לא רגישות תחושתית. עברנו גם אבחון כזה. אז זו "מדופלמת" אחת. אח"כ עברנו פסיכולוגית מאד נחשבת, שאבחנה שמדובר בפוביה, חד וחלק. היא לא המליצה על המשך הטיפול אצלה מכיוון שהיא רחוקה מאיתנו ויקרה מאד. היא כן המליצה על מישהי קרובה אלינו, שמשום מה לא עונה לטלפונים. אני פונה ושואל כאן על מומחים לפוביות לא כי אני משועמם באמצע הלילה, אלא כי אני רוצה לעזור לילד שלי. לא ביקשתי עצות בגרוש, ולא התנשאות. אני מוכן להשקיע זמן וכסף כדי לעזור לו. כשזה גובל בשיטות של ימי הביניים - "תרעיבו אותו עד שיאכל" אני לא מוכן לזה. כל מה שכתבת בהודעה שכותרתה ""להרעיב" זה לא ההגדרה" לא רלוונטי, כי הוא לא מתקרב לאוכל שהוא לא מכיר. הפחד הזה הוא הבעיה. אני מאמין שברגע שיהיה מוכן לטעום אז רוב הדרך כבר נעשתה. ודרך אגב - אני לא כתבתי "מדופלמות". לא היו מרכאות כפולות. הכוונה היא ליועצות מלומדות ומקצועיות שיודעות את המלאכה, לא לקוראות בקפה. ניר.

 

[ליליה והגמדים]

פסיכולוגיות לא תמיד יודעות הכל

מה שחשוב זו אחת שמתמחה בהדרכה הורית. ככל שאני נרתעת מאדלר, אולי סדרת המפגשים שלהם הם התחלה, גם אם לא תעצרו בתהליך הזה, בסופו של דבר, על העיצות הספציפיות של אדלר.