ילד יקר שלי
אני קושרת לך את הרגליים ובוכה. זו שעת ערב מאוחרת ואתה כבר ישן. אם יש לי מזל אתה ממשיך לישון. אם יש לי פחות מזל אתה מתחיל לבעוט מתוך שינה וליבב. במקרים הגרועים אתה מתעורר בבכי. אני לוקחת אותך על הידיים ולוחשת לך מילים רכות של אהבה. קשה לערסל אותך עם המתקן הזו שמחבר לך את הרגליים למוט ברזל. ועוד יותר מזה, קשה לי להסביר לך למה אני עושה את זה. למה מהיום הראשון לחייך שתי רגלייך היו בגבס למשך תקופה ארוכה. למה עד גיל 4 תישן עם מתקן שמזכיר סד עינויים מימי הביניים. איך אני מסבירה לך ואפילו לי לפעמים קשה להבין שכל כך הרבה זמן ומאמץ נפשי אתה ואני צריכים בשביל לעמוד במסלול התלאות הזה שבסופו מחכים לך חיים רגילים ובריאים. ללא נכות או מגבלה. איך אני מסבירה לך שכל הסבל עכשיו הוא השקעה לעתיד טוב יותר? אולי כשתגדל אספר לך איך בסקירת המערכות הרופא ראה כפות רגליים מכופפות פנימה. איך שמענו בפעם הראשונה את המילה CLAB FOOT. איך חששנו (יותר נכון, היינו מטורפים מפחד) שזה רק סמפטום לתסמונת חמורה ונצטרך להפסיק את ההריון. איך קיבלנוי את תוצאת מי השפיר ובכינו מהקלה ואז איך התחלנו לחרוש את העולם בחיפוש מידע. ואיך כשנולדת לא את שתי הרגליים העקומות ראיתי כי אם את הפנים המתוקות והעיניים שחיפשו את אמא. איך היית מושלם בעיני מהרגע הראשון. איך התחלנו את הדרך הארוכה בידיעה שנעשה הכל כדי לתקן לך את הרגליים. והיום אתה בן שנתיים ואני מרגישה שהמעמסה לא קלה יותר בלילות. אבל ביום אני רואה ילד מושלם, ללא כל פגם או מום. ילד מאושר. ילד שרץ וקופץ כמו כל בן גילו. אז תישן ילד יקר שלי. אתה יכול לישון בשקט כי אמא דואגת בשבילך. כי אמא שומרת עליך ועל הרגליים היפות שלך. הנה, אני כבר לא בוכה. הנה אתה כבר ישן. עוד לילה ועוד משבר חלפו. אוהבת אותך מאוד, אמא
אני קושרת לך את הרגליים ובוכה. זו שעת ערב מאוחרת ואתה כבר ישן. אם יש לי מזל אתה ממשיך לישון. אם יש לי פחות מזל אתה מתחיל לבעוט מתוך שינה וליבב. במקרים הגרועים אתה מתעורר בבכי. אני לוקחת אותך על הידיים ולוחשת לך מילים רכות של אהבה. קשה לערסל אותך עם המתקן הזו שמחבר לך את הרגליים למוט ברזל. ועוד יותר מזה, קשה לי להסביר לך למה אני עושה את זה. למה מהיום הראשון לחייך שתי רגלייך היו בגבס למשך תקופה ארוכה. למה עד גיל 4 תישן עם מתקן שמזכיר סד עינויים מימי הביניים. איך אני מסבירה לך ואפילו לי לפעמים קשה להבין שכל כך הרבה זמן ומאמץ נפשי אתה ואני צריכים בשביל לעמוד במסלול התלאות הזה שבסופו מחכים לך חיים רגילים ובריאים. ללא נכות או מגבלה. איך אני מסבירה לך שכל הסבל עכשיו הוא השקעה לעתיד טוב יותר? אולי כשתגדל אספר לך איך בסקירת המערכות הרופא ראה כפות רגליים מכופפות פנימה. איך שמענו בפעם הראשונה את המילה CLAB FOOT. איך חששנו (יותר נכון, היינו מטורפים מפחד) שזה רק סמפטום לתסמונת חמורה ונצטרך להפסיק את ההריון. איך קיבלנוי את תוצאת מי השפיר ובכינו מהקלה ואז איך התחלנו לחרוש את העולם בחיפוש מידע. ואיך כשנולדת לא את שתי הרגליים העקומות ראיתי כי אם את הפנים המתוקות והעיניים שחיפשו את אמא. איך היית מושלם בעיני מהרגע הראשון. איך התחלנו את הדרך הארוכה בידיעה שנעשה הכל כדי לתקן לך את הרגליים. והיום אתה בן שנתיים ואני מרגישה שהמעמסה לא קלה יותר בלילות. אבל ביום אני רואה ילד מושלם, ללא כל פגם או מום. ילד מאושר. ילד שרץ וקופץ כמו כל בן גילו. אז תישן ילד יקר שלי. אתה יכול לישון בשקט כי אמא דואגת בשבילך. כי אמא שומרת עליך ועל הרגליים היפות שלך. הנה, אני כבר לא בוכה. הנה אתה כבר ישן. עוד לילה ועוד משבר חלפו. אוהבת אותך מאוד, אמא
