ילד חם מזג

ילד חם מזג

בני השני בן שמונה וחצי, (עולה לכתה ג'), ילד נבון מאוד, חברותי ומקובל. הבעיה הגדולה היא שכל דבר קטן שלא מוצא חן בעיניו גורם לו לעצבנות שיכולה להגיע עד להתפרצות זעם. כשהיה בן ארבע היו לו התפרצויות זעם רבות. עם השנים זה הלך ופחת, אם כי תמיד היה לו "פתיל קצר". לאחרונה, שוב התרבו התפרצויות הזעם ונראה לי שמתחילת החופש הם החמירו עוד יותר.חשוב להדגיש שההתפרצויות הן לא רק בבית אלא גם במקומות אחרים ואפילו בקייטנה. יש לציין שכשהוא רגוע, ניתן לשוחח איתו והוא מבין שעליו להיות מאופק יותר, אבל כשמשהו מעצבן אותו הוא שוכח מהתיאוריה ומתלקח במהירות. נראה לי שהוא הבין שאנחנו לא מתרגשים מההתפרצויות שקורות בבית, אך קשה לנו מאוד לקבל את ההתפרצויות שקורות מחוץ לבית ואנו נוטים להגיב עליהם בחומרה. אשמח לכל תובנה בנושא.
 
על מה אתם משוחחים איתו?

כלומר כשהוא ר גוע? איך השיחה מתנהלת? יש לי ילד גם עם פתיל קצר, אני מנסה להבין ולהתרגל לכך שזה הוא - ככה הוא נולד זה האופי שלו. (לא לנסות לשנות אותו, אלא לקבל אותו) חוץ מזה הייתי מנסה לשאול אותו מה לדעתו ירגיע אותו ברגע שנדלק לו הפיוז? בנוסף להציע לו כלים (שבגיל הזה בטח אין לו) , מה הוא יכול לעשות כדי להכיל את הכעס שלו. כמו שאמרת זה השתפר מאוד, זה יוסיף להשתפר, אבל זה תמיד יהיה משהו שהוא יצטרך להתמודד איתו. (מצד שני ילדים כאלה הם מאוד אנרגטיים יצירתיים ומלאי חום)
 
כשהוא רגוע, אנחנו מנסים להעלות אפשרויות אחרות

לתגובה לאותה סיטואציה שבה היה. הבעיה היא שבתיאוריה הוא מבין הכל, אבל כשמגיע הטריגר, הוא לא מצליח להתאפק. נכון שצריך לקבל את הילד כמו שהוא, אבל ההתנהגות הזו עלולה לפגוע גם בסביבה ובתדמית שלו ולכן חשוב לי שכן יצליח לשלוט בעצמו. אני אנסה לדבר איתו על מה שעשוי להרגיע אותו.
 

פלגיה

New member
יש כאן עניין של אופי

אבל עלול להית דבר נוסף. יכול להיות שיש לו סבל כלשהו שמקצר לו את הפתיל. ילד שסובל מאלרגיה, או מכאבי ראש, או קוצר ראיה, או אפילו סתם מחום - עלול להגיב פחות בסבלנות ולהתפרץ יותר במהירות על דברים מסויימים. אלה כיוונים שלדעתי כדאי לבדוק.
 
זה כיוון מעניין, אבל אני לא מצליחה לחשוב על

סבל כזה או אחר. אנסה לבדוק את הכיוון הזה, אבל הייתי שמחה להצעות נוספות כיצד להתמודד עם האופי הזה.
 
חשבתי על עוד משהו...

מה שאולי עומד מאחורי הכעס וההתפרצות. יתכן שזה מעגל סגור שלא ברור איך בדיוק הוא התחיל אבל חשוב לשבור אותו. אני חושבת שכעס והתפרצויות זעם יכולות להיות קשורות לתחושה של חוסר באהבה (בין אם זה נכון אוביקטיבית או לא, הרי מדובר בתחושה לא בעובדה). ילד שמרגיש שאין לו מקום לגיטמי משלו (באופן רגשי) שהוא לא בטוח איזה מקום יש לו במסגרות השונות, ינסה לתבוע את המקום הזה בכעס. בעקבות התפרצות הכעס הוא מקבל מסרים שהתנהגותו היא שלילית ואין לה מקום ואז הוא מרגיש עוד יותר שאין לו מקום ושאום הוא אהוב, וחוזר חלילה. . . יתכן שבבית הצלחתם לחזק אצלו את ההרגשה שהוא רצוי ואהוב, ושיש לו את המקום המיוחד שלו, אבל אולי במסגרות מחוץ לבית הוא עדין לא מרגיש כך. לפני שנה"ל הלימודים אולי כשאי שיחה עם המורה ואיתו, כדי שיוכל להרגיש שגם אם לו עושים מה שהוא רוצה זה לא אומר שהוא אינו רצוי... בהצלחה
 
המון תודה על תשובתך המפורטת,

אני מאוד מקווה שבבית בני אכן מרגיש רצוי ואהוב. הוא באמת ילד שזקוק להמון חום ואהבה (מאז שהיה קטן ועד היום). עם זאת, מכיוון שהוא ילד מקובל מאוד בחברה, ספורטאי טוב ומוביל, חשבתי שהוא כן מרגיש בטוח "שם בחוץ", אבל אולי לא. לגבי שנה"ל הבאה אני מאוד חוששת מכיוון שעומד להיות שינוי במבנה של הכתה ואין לי מושג מי תהיה המורה. מה שכן אני יודעת שהוא זקוק למורה חמה ולבבית מצד אחד, אך בעלת גבולות ברורים מצד שני. אני מקווה מאוד שהכל יסתדר לו על הצד הטוב ביותר.
 

פלגיה

New member
אני רוצה לצטט לך משהו...

אני קוראת עכשיו ספר שיצא לפני 25 שנים. קוראים לו "הוא התחיל איתי! - למה ילדים רבים?" וכתבו אותו לואיז ב. איימוס וקרול צ'. הבר. רוב הספר דן במריבות ילדים והסיבות להן (המסקנה העיקרית - ילדים רבים כי הם נהנים מזה) אבל יש בסופו איפיוני התנהגות של ילדים על פי הגיל. כפי שחשדתי מזמן, זה עובד בגישה של "שנה עסל שנה בסל" החל מגיל שנתים המופלא והלאה. אז הנה מה שכתוב שם על גיל 8: "בן השמונה הטיפוסי הוא הרבה יותר פתוח ותוקפני משהיה שנה קודם לכן. הוא גם מהיר חמה לעיתים קרובות ורגיש יתר על המידה לפגיעות ולעלבונות מדומים. מעצם טבעו הוא נוטה להסתבך עם הסובבים אותו, בעיקר עם אחיו ואחיותיו... בן השמונה בעל הטבע המוחצן מתקשה שלא להתיחס לאיזה שהוא חלק מהסביבה... וכיוון שהתנהגותם של אנשים אחרים רק לעיתים נדירות מגיעה לרמת ציפיותיו, נוצרים חיכוכים רבים. בן השמונה נוטה לדרמאטיזציה, וכך סכסוכים עם אחים ואחיות, כפי שהוא מדווח עליהם להורים, נוטים להיות מוגזמים ביותר. בן השמונה אוהב להתווכח והוא גם ער מאוד לשגיאותיהם של אחרים. זה ממאיס אותו על אחיו ואחיותיו הגדולים יותר..." אם זיהית את הבן שלך יש לך כאן שתי נחמות: א. אתם לא לבד ב. זה שלב שעומד לעבור
 
ואני חשבתי שגיל שמונה אמור להיות גיל "נוח",

כנראה שזה מחזק עוד יותר את העובדה שלילדים (כמו לנו...), יש תקופות טובות יותר וטובות פחות. אני בהחלט יכולה לזהות מספר התנהגויות של בני בציטוט שהבאת מקווה מאוד שזה יעבור בקרוב. מעניין מה כתוב שם על גיל שלוש וחצי.. נראה לי שבני הרביעי בהחלט הולך בעקבות אחיו. תודה!
 

פלגיה

New member
כל הזוגיים "לא נוחים"

חוץ מעשר, אבל אז זה מתבטא בקטסטרופה בגיל 11. כמובן שהכל נורא מכליל. אבל אני כבר שמתי לב שגיל ארבע הוא ממש גיל שנתיים שני והורים כל הזמן אומרים "אני ממש לא מכיר את הילד שלי הוא חזר להיות תינוק" זה כאילו כל התבגרות גוררת אחריה רגרסיה במצב הרוח.
 
הבן הגדול שלי אוטוטו בן עשר והוא באמת בתקופה

מאוד נעימה
. מצד שני הוא היה הראשון שלימד אותי מהן אותן "תקופות". בני הרביעי אכן בתקופת מרד רציני.
 
ממש נשמע כמו הילד שלי...

גם הוא ספורטאי וחברותי (אלא שהוא בן 10). נשמע לי טוב שהולכים לערבב את הכיתה כך תהיה לו הזדמנות להתחלות חדשות. בהצלחה
 

עפרה ד

New member
הבן שלי בן כמעט 15, ואפשר לומר שהתפרצויות

הזעם שלו כמעט נעלמו לחלוטין, אבל שימי לב למלה כמעט..
. לאורך כל השנים התמודדנו עם הנושא הלא פשוט הזה. הצלחנו תמיד להוריד את המינון, אף פעם לא להעלים לגמרי. תוצאה חיובית במיוחד, בעיקר בגילאיים הצעירים (יסודי) הייתה לעיצוב התנהגות. צ'ופרים לכל יום/שבוע ללא התפרצות. עוד התקדמות משמעותית באה בעקבות רכיבה על סוסים. איכשהו היכולת לשלוט בסוס מקדמת גם את היכולת לשלוט בעצמך. הוא גם למד את עצמו במשך הזמן. ידע שהוא צריך להיות לבד ולהרגע, ושדיבורים ופניה אליו כשהוא מתרגז, מחמירה את המצב. בכל מסגרת בה היה הסברנו את זה, ולמרות זאת, לא תמיד הצליחו המבוגרים או הילדים להניח לו לנפשו, אני מניחה שבגלל הרצון העז לעזור לו. חשוב שתדעו שהתחושה שלו כשהוא מתפרץ היא איומה. את זה הסביר לנו פעם אחד המורים שלו, שחלק איתנו את החוויות האישיות שלו, מההתפרצויות שלו.. נכון מאוד בעיני לדבר איתו על הנושא, לחפש יחד פתרונות, לנסות לזהות מה מביא להתפרצות ולהשתדל למנוע... בהצלחה!
 
נתת לי נקודה למחשבה לגבי התחושות

שלו בזמן שהוא מתפרץ. אני כ"כ עסוקה במחשבה על ההתפרצות, בגורמים לה ובאיך ממגרים אותה, אך מעולם לא חשבתי מה הוא מרגיש תוך כדי... תודה רבה!
 
למעלה