ילד ביישן

ילד ביישן

מתן בן 3.5 נכנס לגן עיריה. הכל חדש: הגננת, הילדים, הגן... אפשר לומר שפינקתי אותו אולי יתר על המידה ואני מתכוונת לחום ולחיבוקים אינסופיים שהוא מאוד אוהב עד היום וגם לריצוי מהיר מידי של רצונותיו. בבקרים הוא ממאן ללכת לגן. אני מנסה לשאול מדוע? הוא לא מספר. אחרי מספר שכנועים שלא עובדים אני פשוט קובעת עובדה שהולכים לגן וסוגרת טלוויזיה והולכים. לפעמים אני נאלצת לשקר לו ולומר שהולכים רק כדי לראות אם ילד מסוים הגיע לגן ועוד תירוצים. בהזדמנות זו מעניין אותי לדעת כיצד אתם מתמודדים עם ילד שמסרב ללכת לגן? כשאנחנו מגיעים לגן הוא כובש את ראשו בי אבל נפרד ממני בקלות ומתחיל לשחק. הבעיה היא שהוא מאוד ביישן ואני רואה זאת גם בגינה כשהוא רוצה ליצור קשר עם ילד מסויים מהגן ואז הוא לוחש לי באוזן שאני אבקש מהילד לשחק עימו. אני מנסה לעודד אותו לבקש בעצמו אך הוא מסרב. אני חוששת שהוא ביישן מידי ורוצה להתייעץ אם כדאי לשתף את הגננת ולשאול אותה או לבקש ממנה שתשים עין? מכיוון שזו בכל זאת תחילת שנה אולי כדאי לחכות קצת? מה דעתכם?
 

tonti

New member
איזה שם יפה בחרתם לו../images/Emo13.gif

לא מבינה בלשלוח ילד לגן ובכל זאת מנסה לעזור לך. חיבוקים אינסופיים לא נראים לי כפינוק, אלא כצורך. ומי יעשה את זה אם לא את? הגננת? המורה שלו? בשביל זה את שם. (ותודי שזה גם צורך שלך
). אם את מרגישה שאת מרצה מהר את רצונותיו וזה מפריע לך, נסי לשנות את זה. אני לא ממש מבינה למה את מתכוונת. הוא מבקש דברים לא הגיוניים? מה רע בלמלא את רצונותיו? כמו שאת רוצה שרצונותייך יתמלאו מהר, כך גם הוא. אבל אני מסתייגת מעט כי אני לא יודעת מה הוא מבקש, מתי, ואיך את מרגישה עם זה. ובקשר לביישנות שלו, למה שלא תדברי עם הגננת? שתספר לך איך הוא. למרות שזאת רק תחילת השנה בטוח יש לה כבר מה לומר עליו. זה יתן לך תמונה אמיתי יותר של מה קורה כשאת לא נמצאת. אולי הוא פחות ביישן כשאת לא שם. ואל תשקרי לו. את משקרת, הוא לומד לשקר ולא לסמוך עליך.
 

נעה גל

New member
אני מסכימה מאוד עם tonti

חיבוקים, אהבה, נישוקים - אלה לא מותרות ולא פינוק, והבישנות שלו לא נובעת משם. נשמע לי שאת מקור תמיכה נפלא למתן. לגבי מילוי מהיר של רצונות - אם זה אפשרי ולא "דורך" על מישהו אחר במשפחה, למה לא? קשה לי להאמין שאת ממלאה תמיד תמיד אחר הרצון שלו. אפילו בהודעה שכתבת תיארת מקרה שבו את קובעת עובדה בשטח - הולכים לגן, בניגוד לרצונו. אני עוד מסכימה עם tonti בנוגע לשקרים הקטנים - עדיף שלא. הסירוב שלו ללכת לגן חדש הוא מובן (במיוחד על רקע העובדה שאת מספרת שהוא ביישן). אני חושבת שאני הייתי "מפתה" אותו בהצעות כמו "אני אשאר איתך ככה וככה זמן..." או "אני אלך כשתגיד לי שאני יכולה ללכת" [הכל כמובן תלוי ביכולת שלך להשאר בגן]. לגבי הבקשות שלו שתדברי עבורו עם ילדים כדי שיכניסו אותו למשחק - אני לא הייתי משאירה אותו "לבד בשטח". יש ילדים שצריכים עזרה על מנת להכנס לסיטואציה של משחק. מה שכן, אני לא חושבת שאת צריכה מייד לפנות לילד באופן ישיר אלא, לתת למתן רעיונות איך לפנות אליו: אם יש לכם ממתק - אז אולי אפשר להגיד למתן שיכבד את הילד. או שאפשר לעבור לשבת ליד הילד המשחק כך שאולי הוא יפנה למתן ויציע לו להצטרף. ואפשר גם לגשת איתו ביחד, לעשות את הפניה הראשונית אל הילד ולתת למתן להמשיך משם. כדאי לקחת לגינה משחק או שניים שיהיו "מפתים" עבור ילדים אחרים ושהם יבואו מרצונם לדבר עם מתן. ובטח יש עוד דרכים שכרגע קשה לי לחשוב עליהן. בכל מקרה, אם כל אלה לא עוזרים, אז הייתי פונה באופן ישיר לילד ושואלת אותו אם הוא רוצה לשחק עם מתן. מכיוון שמתן מראה רצון לשחק ומתקשה ליצור את הקשר הראשוני - אולי בפעם הבאה כשהוא כבר יכיר את הילד יותר טוב הוא יתבייש פחות? ו- עוד דבר שאני מסכימה עם tonti
- דברי עם גננת. מה קורה איתו במהלך היום? גם שם הוא זקוק לתיווך שלה על מנת ליצור קשר עם ילדים אחרים?
 
למעלה