ילדי שלי, בכורי
כותבת לך עכשיו מתוך הכאב כדי להתמודד עם הטיפול הבא. נפרדת ממך עכשיו בפעם ה- 33 אחרי שהרגשתי שאתה מתקרב לזרעותיי כי הרי לפני שלושה שבועות אפילו חלמתי עליך בלילה. היה לך שם, קראנו לך יובל ואני מעולם לא חשבתי על השם יובל כאופציה.. בחלום החזקתי אותך בזרעותיי ובן זוגי ומשפחתי עמדו בעיגול מסביבי וראיתי אותך אמיתי ומוחשי ובמיוחד הרגשתי את כובד גופך עליי. נראת כמו מלאך עם עיניים גדולות ועור חלק ורך ואני.. אני הייתי מאושרת חייכתי וצחקתי והייתי תכלת "של פעם" כזאת שמחה וחיובית ובעיקר שלווה. החלום אמנם נגמר בבוקר אבל המשיך במחשבותי כי הרי ראיתי אותך ידעתי שאתה קיים ואתה רק מחכה שאני אקרא לך לבוא. עכשיו אני עייפה מרגישה כמו בת 1000 מלאת רבדים של כאב ותחושות שבמקום לצאת במילים יוצאות בדמעות וכל דמעה רוצה להגיד משהו אבל לא יכולה. אני מסתכלת על אבא שלך והוא מחבק אותי ורוצה לדעת איך אני מרגישה ובעיקר לעזור לי עם הכאב ואני מודה לו ויודעת שהוא בן זוג אמיתי ואוהב אבל הסיטואציה רק כואבת יותר. עכשיו צריך לאסוף כוחות ולהמשיך הלאה כי הרי לשבור את הכלים אני לא יכולה להרשות לעצמי כי אני מוכרחה להגיע אליך , להביא אותך הביתה אלינו כי אתה לבד יושב ומחכה, מחכה לאמא ואבא שיבואו לקחת אותך. אנחנו בדרך מתוק, רק קצת סבלנות, למרות שהדרך קצת ארוכה וקשה אבא ואמא לעולם לא יוותרו עליך!!!!
כותבת לך עכשיו מתוך הכאב כדי להתמודד עם הטיפול הבא. נפרדת ממך עכשיו בפעם ה- 33 אחרי שהרגשתי שאתה מתקרב לזרעותיי כי הרי לפני שלושה שבועות אפילו חלמתי עליך בלילה. היה לך שם, קראנו לך יובל ואני מעולם לא חשבתי על השם יובל כאופציה.. בחלום החזקתי אותך בזרעותיי ובן זוגי ומשפחתי עמדו בעיגול מסביבי וראיתי אותך אמיתי ומוחשי ובמיוחד הרגשתי את כובד גופך עליי. נראת כמו מלאך עם עיניים גדולות ועור חלק ורך ואני.. אני הייתי מאושרת חייכתי וצחקתי והייתי תכלת "של פעם" כזאת שמחה וחיובית ובעיקר שלווה. החלום אמנם נגמר בבוקר אבל המשיך במחשבותי כי הרי ראיתי אותך ידעתי שאתה קיים ואתה רק מחכה שאני אקרא לך לבוא. עכשיו אני עייפה מרגישה כמו בת 1000 מלאת רבדים של כאב ותחושות שבמקום לצאת במילים יוצאות בדמעות וכל דמעה רוצה להגיד משהו אבל לא יכולה. אני מסתכלת על אבא שלך והוא מחבק אותי ורוצה לדעת איך אני מרגישה ובעיקר לעזור לי עם הכאב ואני מודה לו ויודעת שהוא בן זוג אמיתי ואוהב אבל הסיטואציה רק כואבת יותר. עכשיו צריך לאסוף כוחות ולהמשיך הלאה כי הרי לשבור את הכלים אני לא יכולה להרשות לעצמי כי אני מוכרחה להגיע אליך , להביא אותך הביתה אלינו כי אתה לבד יושב ומחכה, מחכה לאמא ואבא שיבואו לקחת אותך. אנחנו בדרך מתוק, רק קצת סבלנות, למרות שהדרך קצת ארוכה וקשה אבא ואמא לעולם לא יוותרו עליך!!!!