בתור ילדת מפתח בעבר
אני זוכרת שאחותי הגדולה היתה לוקחת ומחזירה אותי מהגן (היא היתה אולי בגן חובה). בתמונת המחזור של כיתה א, יש לי מחזיק מפתחות על הצואר (זוכרות את הסלילים הזוהרים האלו?). והנה- שרדתי בלי חרדות מיוחדות עם גבולות ובלי מחשבות אובדניות. כהורים אנחנו יכולים לעשות (וגם הרבה פעמים עושים) המון טעויות מכל מיני סוגים. את יכולה להשאר איתם צמוד עד גיל 10 ולעשות הכל בשבילם ולתת את הכי טוב שאת יכולה, ועדיין יהיה מי שיאמר שאת בעצם עושה טעות כזאת או אחרת (ובטוח שיהיו גם רגשות אשם). אני חושבת, שכמו כל דבר בחיים, הכל עינין של מינונים. למצוא את האיזון שמתאים לך ולמשפחה שלך ככה שכולם יהיו מרוצים. אני חושבת שזה גם חינוך טוב לילדים. הם רואים את אמא מסופקת ומאושרת. הם לומדים שאפשר למצוא את מקום שלך במשפחה וגם את המקום שלך בעולם. גם אסור לשכוח שלכל אחד יש את הצרכים שלו, היכולות שלו והתנאים שלא תלויים בו. המטרה, שלי לפחות, היא למצוא את המקום בו אני מרגישה הכי בנוח עם כל האספקטים. אני לא אומרת שזה קל, בכלל לא. אבל זה כן אפשרי.