ילדי מפתח

[מעיןבר]

../images/Emo13.gif שעשע אותי התיאור שלך את יום המחלה

 

[hanchuk]

אפשר לינק לכתבה../images/Emo35.gif

 

[אמא לתמרז]

אכן שאלה למחשבה...

אני הייתי ילדת מפתח ולא הרגשתי רע עם זה. הרגשתי עצמאית, גדולה וממש בנח. אולי גם כי אחי הגדול היה מגיע שעה-שעתיים אחרי ואמא איתו וזה לא ממש היה לבד. בשנה שעברה ניסינו את "המשרה החלקית" והגדול (4.5) נהנה מכל רגע אבל זה אכן בעייתי מבחינה כלכלית והשנה שולחים אותו לצהרון וזו הרעה בתנאים מבחינתו וזה אוכל לנו את הלב. הרעיון של אמא תורנית מצא חן בעיני לשנה הבאה, אבל אז יש בעיה כי אחותו תצטרף לשנתון של הגן שחוזר בצהריים ואז אמא אחת לוקחת זוג ילדים? מכל משפחה? בעייתי. המשפחה שלנו גרים רחוק ואין סבתא בנמצא עפי"ר... בכל מקרה, נתוני מחקרים מפורשים בדרכים רבות (תאמרי לה מה התוצאה הרצוייה ואגיד לך באיזה מבחן סטטיסטי להכיל את הנתונים...) לכן להתייחס אליהם בספקנות והכי חשוב- לראות מה קורה עם הילדים שלך. אולי ההרגשה הרעה היא רק שלך ולא שלהם?

 

[קרנפית של קרנף]

מצטרפת למרגיעות

כילדת מפתח לשעבר (מרצון יש לציין - בפירוש הודעתי לאמא שלי בסוף כיתה ב' שבשנה הבאה אני לא צריכה מטפלת) אני חושבת שזה רק תרם לי. כמובן שלא כל הילדים אותו דבר וצריך לשים לב שהילד מוכן לאחריות כזו אבל "ילד מפתח" לא מעלה אצלי אסוציאציה של "רגשות אשם" או כל אחד מהדברים שתיארת. תמיד ידעתי שאמא שלי הכי בעולם אוהבת לחזור הבייתה אבל גם ידעתי שהיא עושה עבודה חשובה והייתי מאוד גאה בה.

 

[hartzitzit]

בתור ילדת מפתח בעבר

אני זוכרת שאחותי הגדולה היתה לוקחת ומחזירה אותי מהגן (היא היתה אולי בגן חובה). בתמונת המחזור של כיתה א, יש לי מחזיק מפתחות על הצואר (זוכרות את הסלילים הזוהרים האלו?). והנה- שרדתי בלי חרדות מיוחדות עם גבולות ובלי מחשבות אובדניות. כהורים אנחנו יכולים לעשות (וגם הרבה פעמים עושים) המון טעויות מכל מיני סוגים. את יכולה להשאר איתם צמוד עד גיל 10 ולעשות הכל בשבילם ולתת את הכי טוב שאת יכולה, ועדיין יהיה מי שיאמר שאת בעצם עושה טעות כזאת או אחרת (ובטוח שיהיו גם רגשות אשם). אני חושבת, שכמו כל דבר בחיים, הכל עינין של מינונים. למצוא את האיזון שמתאים לך ולמשפחה שלך ככה שכולם יהיו מרוצים. אני חושבת שזה גם חינוך טוב לילדים. הם רואים את אמא מסופקת ומאושרת. הם לומדים שאפשר למצוא את מקום שלך במשפחה וגם את המקום שלך בעולם. גם אסור לשכוח שלכל אחד יש את הצרכים שלו, היכולות שלו והתנאים שלא תלויים בו. המטרה, שלי לפחות, היא למצוא את המקום בו אני מרגישה הכי בנוח עם כל האספקטים. אני לא אומרת שזה קל, בכלל לא. אבל זה כן אפשרי.

 

[דמעות של מלאכים]

הגדולה שלי (בת 8, כיתה ג') כבר הודיעה לנו

שבשנה הבאה היא לא רוצה להצטרף לצהרון בי"ס. היא רוצה לחזור הביתה לבד. ההרגשה שלי היא מצד אחד פחד ומצד שני רצון לתת לה את העצמאות הזאת. מדובר רק ביומיים שבהם היא תחזור הביתה מוקדם (בסביבות השעה אחת), שאר השבוע יש לה להיות בבית מעט זמן עד שאני חוזרת מהעבודה. הסבתות שלנו לא גרות כל כך קרוב, לכן לא יכולות לעזור.

 

[עפרה פלוס 3]

זה אחד החששות שלי בנוגע לשנה הבאה

הילדון אמנם יהיה בן 8, אבל אני לא מרגישה שאפשר כבר לתת לו לחזור הביתה לבד (במיוחד שמדובר בהסעות, כי ביה"ס רחוק). יכול להיות שקשה לי "לשחרר" כי הוא הצעיר. יכול להיות שהוא באמת לא מוכן. עדיין קשה לי לדמיין אותו לבד בבית כמה שעות כל יום. לא נראה לי

 

[אימם]

הילדון שלי בן 8 ומנוסה בלחזור הבייתה לבד

ילד מאוד אחראי וכבר חוזר הבייתה לבדו כבר שנה ויותר... הוא נמצא לבד עד שאחותו מגיעה, פעם זה שעה ולפעמים שעתיים. הוא מחמם לעצמו צלחת אוכל במיקרו, צופה ב-TV מכין שיעורים ומשחק במחשב. אני לא רואה סיבה למנוע מילד בן 8 להיות עצמאי במיוחד אם אתן חשות שהוא ילד אחראי.

 

[ר של דן]

תלוי מי הילד שלך

הבת שלי בכיתה ג' חוזרת לבד מבית הספר, שהוא לא רחוק מהבית. ציידנו אותה בטלפון סלולארי כדי שאאני אהיה רגועה. וכבר היו פעמים שהמטפלת (שנמצאת עם הקטנה בבית) כמעט יצאה לחפשה. אז לא רוצה לחשוב מה הייתי מרגישה אם לא היה לי את המטפלת באיזור. כל אחד מכיר את הילד שלו ויודע עד כמה הוא אחראי ועצמאי. החוק בארץ אומר שמגיל 6 מותר להשאיר לבד. בטרם ממליץ לעלות את זה לגיל 12.

 

[אימם]

ותלוי גם מה משדרים לילד

אם משדרים לילד בטחון שהוא אחראי ומסוגל ולא מראים דאגה וחשש גדול...וגם נותנים לו מידי פעם אחריות ומתחילים לתת לו משימות כדי להביא למצב שהוא יפתח עצמאות ואנחנו את הבטחון בו. זה תהליך ששני הצדדים צריכים לעשות.