קלייטון.ש
Well-known member
תראו אני אוהב ילדים. אמנם לא "אוהב" באופן כללי, כלומר "אוהב" ממש רק את הנכדים שלי, אבל כצורת חיים נפוצה הם חביבים עלי.
הבעיה שהם יכולים, יש להם אפשר להגיד אפילו כשרון, להעמיד את האהבה הזו במבחנים קשים.
בחג התארחנו אצל הראשונה.
קמים בוקר אחד מוקדם, שניים מהנכדים הקטנים התעוררו גם, הבת שלי הקטנה אמרה בואו נצא עם סבא לטיול באופניים.
הילדים הסכימו ואפילו התלהבו. לוקחים את האופניים הקטנים שלהם, לוקחים מים, כובעים שיהיה, ויוצאים לרחוב.
שני מבוגרים ושני ילדים, אופניים שנוסעות לפחות בקצב ריצה של מבוגר, תגיד שכל מבוגר יהיה אחראי על ילד. לא ככה?
היותר גדולה מתחילה לנסוע, זה כביש, אמנם אין מכוניות, אבל בכל זאת צריך להיות לידה, והבת שלי רצה אחריה.
זה שנשאר איתי, בן, מתחיל לצרוח "אמא! אמא!" אני אומר לו בוא ניסע, אני איתך.
"לא! אמא חכי לי!" עכשיו, הוא לא ייסע אחריהם. הוא עומד במקום וצורח. בוכה.
אני אגיד שאני די חסין לבכי של ילדים. שיבכו. זו אנרגיה מבוזבזת שלהם. אבל לאימהות מסוימות יש כנראה פחות כוח סבל.
והיא שומעת אותו בוכה עכשיו כבר מ-200 מטר. חוזרת בריצה.
טוב אז מתחלפים? אני רץ אל הילדה.
היא רואה את אמא שלה מתרחקת ואותי בא, "אמא! אמא! בואי!". נו סבא קלייטון בא אלייך, סעי, אני רץ מהר.
"לא! זוז! אמא!!!"
מסובבת את האופניים ונוסעת בחזרה במהירות, פוגעת בכוח באמא.
איבדתי את הסבלנות. אמרתי או שאתם מתנהגים יפה או שאנחנו חוזרים. בוכים עכשיו בקולי קולות.
חזרנו הביתה.
הבעיה שהם יכולים, יש להם אפשר להגיד אפילו כשרון, להעמיד את האהבה הזו במבחנים קשים.
בחג התארחנו אצל הראשונה.
קמים בוקר אחד מוקדם, שניים מהנכדים הקטנים התעוררו גם, הבת שלי הקטנה אמרה בואו נצא עם סבא לטיול באופניים.
הילדים הסכימו ואפילו התלהבו. לוקחים את האופניים הקטנים שלהם, לוקחים מים, כובעים שיהיה, ויוצאים לרחוב.
שני מבוגרים ושני ילדים, אופניים שנוסעות לפחות בקצב ריצה של מבוגר, תגיד שכל מבוגר יהיה אחראי על ילד. לא ככה?
היותר גדולה מתחילה לנסוע, זה כביש, אמנם אין מכוניות, אבל בכל זאת צריך להיות לידה, והבת שלי רצה אחריה.
זה שנשאר איתי, בן, מתחיל לצרוח "אמא! אמא!" אני אומר לו בוא ניסע, אני איתך.
"לא! אמא חכי לי!" עכשיו, הוא לא ייסע אחריהם. הוא עומד במקום וצורח. בוכה.
אני אגיד שאני די חסין לבכי של ילדים. שיבכו. זו אנרגיה מבוזבזת שלהם. אבל לאימהות מסוימות יש כנראה פחות כוח סבל.
והיא שומעת אותו בוכה עכשיו כבר מ-200 מטר. חוזרת בריצה.
טוב אז מתחלפים? אני רץ אל הילדה.
היא רואה את אמא שלה מתרחקת ואותי בא, "אמא! אמא! בואי!". נו סבא קלייטון בא אלייך, סעי, אני רץ מהר.
"לא! זוז! אמא!!!"
מסובבת את האופניים ונוסעת בחזרה במהירות, פוגעת בכוח באמא.
איבדתי את הסבלנות. אמרתי או שאתם מתנהגים יפה או שאנחנו חוזרים. בוכים עכשיו בקולי קולות.
חזרנו הביתה.
