מקובל לחשוב שילד עד גיל שש לפחות
זקוק יותר לאם כמטפלת ישירה,מאשר לאב.אין כלל או חוק מדינה שלפיו זה קורה,אלא תמיד עובדת סוציאלית,בתהליכי הגירושין,משוחחת עם ההורים,מבקרת בביתם,וממליצה אצל מי יהיו הילדים.יש העדפה בולטת כפי שציינתי להשאיר אל הילד אצל אימו.אבל יש לא מעט מקרים בהם הוא זוכה באפוטרופסות.כמו בכל דבר,יש דעות שונות לפסיכולוגים שונים,אבל דומה שאין מחלוקת.הרוב חושבים שבטווח הגילים של עד הכתות הראשונות של בית הספר היסודי,עדיף לילדים לגדול אצל אימם,כאשר האב נפגש עימו בצורה מסודרת מספר שעות או יותר בשבוע,כל סוף שבוע שני,כמובן לפי הסדר ביניהם.יש מקרים בהם האם אינה מגלה מסוגלות הורית מספקת,עקב בעיות אישיות,אישיותיות,התמכרות לסמים וכדומה,או אז הילדים יגדלו אצל האב.
