ילדים
האמת זה זמן רב רציתי לכתוב פה אבל קשה לי מאוד.. אז ככה.. לפני 4 וחצי שנים אמי נפטרה מדום לב. לפני שנה נפטר אבי ואני חשה שחיי ריקים לחלוטין. זה אולי קצת פתטי לכתוב את זה.. במיוחד לאור העובדה, שאחרי שאבי נפטר הכרתי בחור ונשאנו לפני חודשיים. הכל הלך מהר מאוד.. ואני כל הזמן אומרת שאבי שלח לי אותו משמיים. אני לא ממש צעירה.. עוד מעט בת 38 ובעלי המקסים בן 41. אני מאוד אוהבת אותו.. אבל......................................... הוריי נפטרו צעירים מאוד, אמי הייתה בת 62 ואבי בן 68. אמי נפטרה מדום לב, מוות שמשנה את החיים, מוות ממנו אני לא בטוחה מתאוששים. יש לי פחד שאני לא מסוגלת להשתחרר ממנו, אם כי כנראה הבסיס היה קיים עוד קודם לכן. אני לא רוצה להביא ילדים, אני חוששת שמא יישארו לבד, שמא בעלי ימות ( הוא לא עושה כושר, עישן עד לפני חודשיים, משמין כתוצאה מהפסקת העישון) ואני חוששת שמא אני אמות ואז אשאיר בעולם מנוכר ומגעיל יתומים... קשה לי עם זה. למצב ניתן להוסיף שאני לא עובדת שנה, החברה שעבדתי פשטה את הרגל ואני לא מוצאת עבודה, יש לי גרסאות שונות של קו"ח ואני מוכנה להתפשר.. אבל בגלל שיש לי 2 תארים ועסקתי בתפקידים שונים.. אז אפילו לא מזמנים אותי לראיון עבודה. בעלי עבר ניתוחים בגב ומסיבות שונות גם הוא עדיין לא עובד. אני עובדת בעבודה זמנית מזה 4 חודשים וחיה בקמצנות רבה.. ואפילו לא יצאתי לירח דבש... מה שמגיע לכל אישה. אני לא מסוגלת ולא מצליחה לעכל את החוסר של הוריי... הפחד מהמוות, מה"לבד" מתסכל אותי מאוד. אני מרגישה לא הוגנת כלפי בעלי שכן הוא רוצה להיות אבא, זהו החלום שלו ואני בטוחה שהוא יהיה אבא מדהים. מה עושים ? איך קמים ? איך מתקדמים ? מיואשת מצטערת על הבכיינות
האמת זה זמן רב רציתי לכתוב פה אבל קשה לי מאוד.. אז ככה.. לפני 4 וחצי שנים אמי נפטרה מדום לב. לפני שנה נפטר אבי ואני חשה שחיי ריקים לחלוטין. זה אולי קצת פתטי לכתוב את זה.. במיוחד לאור העובדה, שאחרי שאבי נפטר הכרתי בחור ונשאנו לפני חודשיים. הכל הלך מהר מאוד.. ואני כל הזמן אומרת שאבי שלח לי אותו משמיים. אני לא ממש צעירה.. עוד מעט בת 38 ובעלי המקסים בן 41. אני מאוד אוהבת אותו.. אבל......................................... הוריי נפטרו צעירים מאוד, אמי הייתה בת 62 ואבי בן 68. אמי נפטרה מדום לב, מוות שמשנה את החיים, מוות ממנו אני לא בטוחה מתאוששים. יש לי פחד שאני לא מסוגלת להשתחרר ממנו, אם כי כנראה הבסיס היה קיים עוד קודם לכן. אני לא רוצה להביא ילדים, אני חוששת שמא יישארו לבד, שמא בעלי ימות ( הוא לא עושה כושר, עישן עד לפני חודשיים, משמין כתוצאה מהפסקת העישון) ואני חוששת שמא אני אמות ואז אשאיר בעולם מנוכר ומגעיל יתומים... קשה לי עם זה. למצב ניתן להוסיף שאני לא עובדת שנה, החברה שעבדתי פשטה את הרגל ואני לא מוצאת עבודה, יש לי גרסאות שונות של קו"ח ואני מוכנה להתפשר.. אבל בגלל שיש לי 2 תארים ועסקתי בתפקידים שונים.. אז אפילו לא מזמנים אותי לראיון עבודה. בעלי עבר ניתוחים בגב ומסיבות שונות גם הוא עדיין לא עובד. אני עובדת בעבודה זמנית מזה 4 חודשים וחיה בקמצנות רבה.. ואפילו לא יצאתי לירח דבש... מה שמגיע לכל אישה. אני לא מסוגלת ולא מצליחה לעכל את החוסר של הוריי... הפחד מהמוות, מה"לבד" מתסכל אותי מאוד. אני מרגישה לא הוגנת כלפי בעלי שכן הוא רוצה להיות אבא, זהו החלום שלו ואני בטוחה שהוא יהיה אבא מדהים. מה עושים ? איך קמים ? איך מתקדמים ? מיואשת מצטערת על הבכיינות