ילדים....

ר ו מ י 5

New member
ילדים....

אז ככה, הגיע הזמן לספר לבני בן ה-11 על עצמי... לא שיש לי עם זה קושי או משהו, הוא פשוט נמצא בתצקופה לא פשוטה בשבילו גם ככה, מערכת היחסים שלי כרגע, לא ממש יציבה ואין לי מושג לאן היא מובילה, ויחד עם זה, אני רוצה שזה יהיה ברור ונקי, מישהי יכולה להציע לי הצעות איך לעשות את זה, בלי דרמות, בצורה פשוטה וטבעית, רק היום נודע לו שלאבא יש חברה, והוא קיבל את זה בסדר גמור, אבל נראה לי שכדאי לרכך את ה"המכה" כלומר את הבשורה שגם לי יש מערכת יחסים, עם אשה, או שאולי עדיף לספר לו על הבחירה שלי בנשים, אבל לא לומר כרגע משהו על מערכת היחסים, \הראש שלי עובד שעות נוספות בנסיון לפשט את הדברים ולהפוך אותם לקלים כמו שהם עבורי, רק שאני בחרתי במודע להכנס למצב הזה, וטוב לי איתו מאד, הוא לעומת זאת, נכנס לתוך המצב של פרידה -גירושין - מערכות יחסים חדשות ועוד...בלא שבחר בזה, לפחות באפן מודע.. להזכיר כאן שהוא לא ילד יחיד יש לו עוד שני אחים גדולים ועוד אחד קטן, וכל שאר ילדיי בסדר עם העניין... תודה לכן על הכנות, והאמירות מהלב, נראה לי שבנושא הזה אפשר לקבל הרבה חות דעת ומעניין אותי מה אוכל ללמוד מכן תודה שוב. רומי
 
היי רומי

אני נמצאת כאן כבר כמה ימים, בעיקר בעמדה של קוראת, מתרשמת, ומנסה להחליט אם יש לי משהו להוסיף או לא. הפורום נראה מאד מעניין, אבל רוב הזמן מדובר על דברים שאינם קשורים אלי ישירות, לכן אני מעדיפה לא "לתפוס מקום" סתם. עם זאת, הדילמה שלך נוגעת ללבי. אני יכולה לספר לך שכאשר בני היה בן 12 אני התחלתי להיות בזוגיות עם אישה. בחרתי לספר לו, רק כאשר היה לי ברור שקשר עם נשים הוא באמת משהו שאני רוצה, ושזו לא אפיזודה חולפת בחיי. הצגתי לו את זה כמשהו שיכול להיות לו קשה מאד לזמן מה, אך יש בו גם מתנה גדולה מאד לחיים, שהוא יכול לקבל ממני. הצגתי את הבחירה שלי לחיות בזוגיות עם אישה כמקום לגיטימי של בחירה, כמשהו שעושה אותי מאד מאושרת, וכמשהו שצריך לחזק את הביטחון שלו, שלא חשוב מה הוא יבחר במהלך חייו, בכל תחומי החיים, תמיד אקבל את הבחירה שלו, ותמיד אוקיר את הבחירה שלו, גם אם לעתים זה יהיה לי קשה. אמרתי לו שאני מניחה שהוא כועס, ועוד יכעס תקופה ארוכה, אבל אני תמיד, אבל תמיד אהיה שם איתו. אם הוא יחליט לא לדבר אתי, אני עדיין אדבר איתו. אם הוא יחליט לשנוא אותי, אני עדיין אוהב אותו. ואני אהיה שם גם כאשר הוא יגמור לכעוס. זה לא היה קל, זו הייתה תקופה מאד קשה, שבה האמירה שלי הועמדה באלפי מבחנים קטנים כגדולים, וכיום, כמה שנים אחרי, כאשר אנחנו מדברים על זה, הוא עדיין יודע שאקבל כל בחירה שלו, בכל תחומי החיים. כמובן שאני מנסה להדריך אותו בדרכו, כי זה חלק מתפקידי ההורי, אבל כאשר הוא מקבל הכרעה, אני שם בשבילו תמיד, כי כך הבטחתי, וגם זה כבר עמד לא פעם במבחן המציאות. אני מקווה שיש משהו בדברים שלי שאת יכולה לקחת לעצמך, ותהא זו מתנתי הצנועה לך.
 

ר ו מ י 5

New member
הריני כאן,ועוד איך!!!

קודם כל תרשי לי לומר לך כמה את מדהימה!!!אני בכלל לא מכירה אותך ומדברייך עלו בי דמעות, שזה נכון מה שאני מרגישה שזה נכון להדריך את בני דרך דוגמה אישית של הבחירות בחיי, וכמעט כל מילה שלך ,עלתה במחשבות שלי, ויחד עם זה, אני עוד לא יודעת איך אעשה את זה, אבל ברור לי שהפתרון כבר נמצא ואני אעשה את זה בדרך המדויקת לו ולי... כמובן שעולות שאלות כמו, מה קורה מבחינה חברתית, הדימוי העצמי, החבר'ה בכיתה שבטח יגיבו ...ועוד ועוד, ואם כל אלו , אני יודעת שאוכל להתמודד, עשה לי מאד טוב לקרוא את דבריייך, נותן אור, ואולי הכי יפה דווקא היה ששאלתי את עצמי, האם זה הזמן לספר? האם אני בטוחה שזו הדרך שלי? נשים? ובכן, אני לא ממש מתעסקת בהגדרות, כי זה לא מעניין, אבל אני בהחלט יודעת בברור שבתקופה הזו של חיי, בהווה שלי שזה כל מה שיש, אני מעונינת בקשר אינטימי עם אשה, ולכן, כן ,אני מוכנה לספר לו על כך... אבל , מה לעשות עדיין יש שאלות, כמו למשל, האם לספר כרגע, או לחכות לקשר אמיתי, יציב ואז לספר, כמו בכל דבר לכל דבר יש יתרון וחסרון, ולכן נראה מה יזדמן לי, מתי תיהיה ההזדמנות הטובה ביותר לספר את זה בצורה רגועה, בלי הרבה רעש, פעמונים ותופים, אלא מאהבה ובאמת מתוך הראייה שלי לתת לילדים שלי מודל של ללכת אחרי האמונות והרגשות שלהם בבטחון. תודה רבה הריני כאן...את מתוקה אמיתית, אהבתי...
 
תרומתי הצנועה

אין לי נסיון עם ילדים משלי. אני יכולה לספר לך על הנסיון שלי בתור ילדה. כשהייתי בכיתה ג' הורי התגרשו. זמן קצר לאחר מכן אמי ואבי התחילו לצאת מחדש (עם אנשים אחרים) בתור ילדה בת 11, מצד אחד קיבלתי לחלוטין בטבעיות את זה שלאמא שלי יש "חבר". מצד שני, התביישתי לספר את זה. לחברות שלי בבית הספר לא סיפרתי, ותמיד התחמקתי מלהסביר מי האיש הזה שמדי פעם הן רואות אצלי (דוד היתה הגרסה החביבה עלי). גם את החברה של אבא שלי לא קיבלתי, ועשיתי לה חיים קשים עד שהסכמתי להיות נחמדה אליה. לא שהייתי חריגה במובן הזה. הוריהם של 3 מתוך 5 חברותי הטובות היו גרושים, והיום במבט לאחור סביר שלרובם היו קשרים רומנטים חדשים. בכל זאת, זה היה משהו שלא דיברנו עליו. כך שהתגובה של הבן שלך לקשר החדש שלך לא תלויה רק בכך שבחרת באישה, אלא עצם זה שאמא מנהלת קשר רומנטי לא עם אבא. יש כמה פורומים בתפוז בהם יש לך יותר סיכוי לפגוש הורים לילדים באותם גילאים. פורום הורות הומולסבית, פורום הורים לילדים ביסודי, פורום גרושים גרושות. וכן פורום ילדים להורים גרושים, שם כותבים הילדים (גם אלו שכבר בגרו).
 

ר ו מ י 5

New member
תודה מבקרת...

אני בהחלט אבקר בפורומים הללו ואקרא אולי התחושה שלי תתאחד עם תחושות של כאלה נוספים שעוברים / עברו את השלב הזה... בכל מקרה היום שלי ,היום היום הזה ממש, הוא רווי דמעות ותסכול וחוסר יכולת לפרגן לעצמי, אבל זה באמת לא שייך לנושא הפורום, כך שאחפש כתף של חברה, או כתף של פורום רלוונטי, לשפוףך את הדמעות שלי... מה שכן רלוונטי , אולי, גם אם זה לא ממש קשור לנושא, זו התחושה של הביקורת הכל כך גדולה שאנימזהה אצלי, השיפוטיות, התחושה ש"רב מה שאני עושה, לא נכון" ומה שפטתי זה, שבאמונה הבסיסית שלי, אני לא מאמינה בזה...אלא בזה שכל מה שיוצא הוא בסדר ונכון לאותו הרגע... בכל מקרה , תודה על השיתוף וההמלצות. להקרא (במקום להתראות) בימים יותר שמחים, עם שמש נעימה שזורחת מעליי
 
תראי..

התגרשנו שהקטנה היתה ממש פיצי (פחות משלוש). היות והיתה לי חברה אז, לא הסתרתי את זה מהילדה והתנהגתי הכי בטבעיות , כך שהילדה בעצם 'גדלה' לתוך זה. אני לא אגיד שזה קל לי deep down indside, אבל כמו שאת אמרת, מרגע שהחלטתי שזו דרכי אני מחוייבת לה. אני מניחה שמה שאת תשדרי לילד שלך ישתקף אלייך ממנו חזרה. אני לא בטוחה בכלל שהוא יכעס עלייך אם תשדרי שזו ההחלטה שלך וכך את בוחרת לחיות את חייך. כמובן שזה יכול להיות לא קל בשבילו, אבל אחרי הכל את אמא שלו. הוא אוהב אותך וזקוק לך בכל מצב וכך זה יהיה תמיד. אני מחזקת אותך מרחוק ושולחת חיבוק גדול
 
למעלה