לא תמיד לימדתי
אבל ילד שרוצה ללמוד ומוכן לעשות זאת בהנאה - לא חסמתי אותו. וכך נוצר אצלי מצב שמתוך חמישה להגיעו לכיתה א' - שלושה ידעו לקרוא ושתים לא. הראשונה לא התעניינה בקריאה אלא בכתיבה (יש לה חוש גרפי יוצא מן הכלל) התחילה את כיתה א' לא קוראת. קצת אחרי החגים היא תפסה את הכל, והקדימה את הכיתה. השניה - למדה בעצמה מגיל 4, אבל הייתי רגועה כי הם היו קבוצה של 6 קוראים (כלומר "שולחן") לקראת חנוכה המורה התקשרה ןשאלה אם חשבנו על הדלגת כיתה, כי נראה לה שהילדה מיצתה את כיתה א'. שאלתי מה לגבי שאר הקוראים והיא ענתה לי שבערך מחצית הכיתה סגרה איתם את הפער וכולם פחות או יותר באותה רמה ומתקדמים יחד, ורק הבת שלי המשיכה להתקדם. (לא הדלגנו, אבל זה סיפור אחר) הבן שלי הכיר את כל האותיות בגיל שנתים ורבע. אחר כך שכח אותן (לגמרי!) ולמד שוב קריאה בגיל 4. גם איתו נכנסו ילדים קוראים, ובכלל כל שיטת הלימוד היתה שונה והדגישה למידה בע"פ כך שהוא לא היה חריג מכיתתו (לפחות בתחום הזה. הוא היה חריג בכל המובנים האחרים) הבת הרביעית היא כנראה עם בעיות קלות של קשב וריכוז. בין השאר היא התקשתה בזכירת מטלות כאשר נותנים לה שתים ביחד. לכן היה לה מאוד נוח לדעת לקרוא ולכתוב בגן. כתבנו לה את המטלות לי הסדר, וכך היא ביצעה אותן. בכיתה? היא עזרה לאחרים, והסתבכה בגלל בעיות ארגון (כך שבהחלט היתה צריכה את כיתה א') לצערי המורה שלה לא היתה גמישה לספק את צרכיה, לשמחתי בכיתה ב' היתה מורה אחרת, מעולה, והילדה נכנסה לתלם. עכשיו נכנסת החמישית. לא קוראת, כן מכירה אותיות וצלילים וכותבת. חכמה בטירוף, ואין לי מושג מי תהיה המורה. אני מקווה שיהיה בסדר, אבל אין לי ספק שתוך חודש היא כבר תהיה צעד לפני כולם. בקיצור לא ה"צעד לפני כולם" או ה"משעמם בכיתה א'" ירתיע אותי מלתת לילדי לקרוא. מאידך - אם ילד לא רוצה ולא בשל, לא אני אדחף אותו לזה.
