ילדים צועקים

כרמית מ.

New member
ילדים צועקים

הילדים שלי, בני שלוש וחצי, כמעט כל הזמן, מדברים בקול רם מאד, כמעט צעקה. לא מדובר על כעס או דרישה, אלא פשוט אופן הדיבור הרגיל, בעיקר כשהם שמחים ו/או רוצים מאד לספר משהו (90% מהזמן
). לי קשה עם העוצמות האלו, ולפעמים גם "לא נעים" - במקומות ציבוריים. מצד שני, להשקיט אותם כל הזמן (שידברו בעוצמה נעימה) גם מעצבן (אותי ובטח גם אותם) וגם עוזר לשניה וחצי במקרה הטוב. אני מדברת איתם רגיל, ולפעמים גם חלש במיוחד, אבל כשהם רצים וצועקים אין לי ברירה אלא לצעוק אליהם (אחרת הם לא שומעים - הרעש העצמי חזק מדי). בגן - שנה שעברה אני יודעת שהיה צורך בעוצמה גבוהה, וגם הגננת היתה צעקנית-משהו (ואני מתכוונת לצעקנות-דיבור לאו דווקא צעקנות כעס). השנה, עד כמה שאני יודעת ומרגישה, וגם מכירה את המטפלות/גננת - דווקא הצוות שקט ועדין (והם מסתדרים טוב עם הילדים ומגיעים אליהם כך שלא צריך לצעוק בשביל להשמע). אשמח לרעיונות איך להפנות את תשומת ליבם, ולעזור להם לדבר יותר בשקט.... תודה
 

נעה גל

New member
גם אצלנו זה ככה, ואני לא מעירה

בדר"כ (רק במסעדות. וכמה אנחנו כבר הולכים?). היה שלב שפיתחתי אלרגיה לדיבור הרם הזה ומצאתי את עצמי כל הזמן משתיקה את אורן וזה היה מאוד לא נעים. הפסקתי את הערות באופן יזום, ובשלב מסוים גם האלרגיה עברה לי. בענין זה, אני משאירה ל"טבע" לעשות את שלו ומקווה שהם יישרו קו עם הווליום שלנו.
 

לאה_מ

New member
אני כן מעירה לעתים, כי לפעמים זה

פשוט כואב לי באזניים. אני פשוט אומרת בקול שקט "אני לידך. אני שומעת אותך". מעולם לא קיבלתי מהם תגובה נעלבת כלשהי לכך. הם פשוט מנמיכים קצת את הווליום וממשיכים לספר לי מאותה נקודה. אגב, ממש לא מפתיע אותי שהילדים מאד צעקניים - אני חושבת שהם חיים בסביבה מאד קולנית - אני שומעת את הקולות מבית הספר, מהצופים - אפילו כדי להתגבר על זמזום של 40 ילדים בכתה צריך להרים את הקול, שלא לדבר על המפעילים בימי ההולדת (אלא מהסוג של "לא שמעתי! יותר חזק!")
 

נעה גל

New member
והווליום של הטלוויזיה (הפרסומות)...

כל העולם שלנו הוא רעש אחד גדול....
 

vered4

New member
אני לא חושבת שבגיל הזה

זה קשור לסביבה. לבן שלי יש טונים מאוד גבוהים. כל דבר הוא עושה בלי הגבלה- לרוץ, לקפוץ, לזרוק את עצמו, לצרוח. נראה לי שזה גם ענין של רכישת שליטה ב"כפתור" הווליום. וזה שאפשר להגיד לילד תדבר בשקט אני לידך, והוא עושה את זה, מראה, לדעתי, שהוא בדרך.
 

עירית ל

New member
זאת הסיבה שאין אצלנו מוסיקה בבית

מאז שיונתן נולד אני כל הזמן מדברת איתו (סוף סוף מצאתי מישהו שיקשיב). מאז שהוא התחיל לדבר אנחנו שנינו לא סותמים את הפה. ברגע שיש רעש רקע - טלויזיה, רדיו, דיסק - אוטומטית אנחנו מעלים את הווליום ושתי דקות אחר כך כבר לא נעים לי. אז הפסקתי לשמוע מוסיקה. אני מעדיפה שהשטח יהיה פנוי לאינטראקציה מילולית. קצת חבל, אבל הרגשתי שאני נאלצת לבחור.
 

נעה גל

New member
אבל... מוסיקה זה החיים

לא חבל? אפשר לשים מוסיקה לא כרקע אלא, כפעילות: יושבים ומקשיבים.
 

עירית ל

New member
כשאני לבד, כן

כשאני עם יונתן, אם אני אארגן האזנה פעילה, אז אני יכולה להשמיע מספר קטן של שירים ורצוי שאלו יהיו שירים שהוא אוהב. כיום המבחר די מצומצם: היום יומולדת, האוטו שלנו גדול וירוק ואולי עוד שיר או שניים. אפשר להבין שלשמוע איתו שירים כשזה המבחר, זה לא שוס גדול. כנראה שאם שמיעת מוסיקה היתה בדמי, הייתי מוצאת את הפתרון.
 
למעלה