אני חושבת שזה מאד אפייני לגיל.
בגיל הזה סף התסכול שלהם עדיין נמוך מאד, וכאילו להרגיז, גם היכולות שלהם עדיין לא מאד מפותחות, וכך יוצא, שלא רק שקל לתסכל אותם, אלא גם יש להם הרבה סיבות לתסכול... אני חושבת שהפתרון הוא אמפתיה והכלה, וגם תמלול של הרגש. כלומר, אם היא לא מצליחה להשחיל את החרוז ופורצת בבכי, את יכולה לזהות את הרגש שלה (זה באמת מתסכל שלא מצליחים להשחיל), לעודד אותה (אני בטוחה שתצליחי. את זוכרת שאתמול השחלת מחרוזת ארוכה של חרוזים כאלה?), להיות אמפתית (באמת מרגיז שהחוט כל הזמן בורח מהחרוז). הבשורות הטובות הן שזה עובר עם הזמן, אז יש תקווה