ילדים מתבגרים
שלום רב, אני נשוי אב שלושה, הבכורה בת 22, הבן לקראת 18 והצעירה לקראת 17. קיימת לעיתים קרובות בעיית תקשורת בין הבן והבת הצעירה לרעייתי שתחייה, כשאני כותב בעייה אני מתכוון לכך שאמא מעירה על נושא כלשהו ישר הם מתפרצים בהרמת קול דבר שפוגע קשות ברעייתי, כאשר אני נוכח בבית רמת העימותים יורדת אולם יש מקרים בודדים שאני צריך לעצור את ההיסחפות הלא רצונית, בעקר הבעייה היא עם הבת הצעירה, היא נערה מאוד פקחית וזה לא פשוט רעייתי מכירה את הפקחיות שלה אולם היא נוהגת לדלג על אמא ולפנות לאבא ליפתור לה את הבעיות כי אבא מקשיב ויותר מידי אמפטי לצרכים של הדור הצעיר, זה לא אומר שרעייתי לא מבינה אותם היא פשוט יותר נוקשה ואז זה גורם ל"פיצוצונים", אני מנסה בכל כוחי להיות לצד אשתי לפעמים אני חש שהיא לא כל כך צודקת והיא מצפה שאני אתמוך בכל ליבי בכל מצב, קשה מאוד, שוחחתי עם הבן ארוכות ונראה לי שהפעם הוא הפנים את דברי, עם הבת הצעירה קצת יותר קשה, אני לא מסוגל לסבול שלא מכבדים איש את רעהו במיוחד בתא המשפחתי הקרוב, אני רוצה להוסיף לכך עוד שתי סוגיות העומדות ברקע שמשפיעות על הנעשה בבית : 1 . אנחנו מתמודדים עם בעייה כלכלית /משפטית לא פשוטה וזה משליך כמובן על סדר העדופיות בבית כל אחד והצרכים שלו וכל אחד רוצה את מה שחסר או חשוב לו, התמודדות לא פשוטה בהחלט, 2 . לבתי הבכורה יש חבר מזה כשנתיים, הם הכירו במהלך השירות הצבאי והקשר ביניהם התחזק כחצי שנה לפני שחרורה, הוא בחור בוגר ורציני אוהב מאוד את בתנו וזה הדבר הכי חשוב בעיני, הבעיה היא שכאשר הוא מגיע לביקור אחת לשבועיים זה יוצר בעיית פרטיות מאחר ואנחנו גרים בבית שבו 3 חדרי שינה כלומר הבנות ישנות באותו החדר במיטה זוגית כך הם בחרו לפני מספר שנים, יוצא מכך שהבת הצעירה נאלצת לוותר על מקום השינה הקבוע שלה לטובת החבר האהוב של הבת, אומנם מדובר על לילה אחד אחת לשבועיים אבל עצם הראיון לא אהוב עלינו בלשון המעטה, זה יוצר אוירה מתוחה המרחפת באויר לא נעימה תחושה שהנה הגיע הסופ"ש לנוח מלחצי השבוע ושוב פוגשים בלחץ בלתי רצוי בעליל. אני לא רוצה לקשור באופן ישיר בין הדברים אבל נדמה לי שבפועל הלחץ הזה מתבטא בדו שיח בין רעייתי לבת הצעירה ואני עצמי מרגיש שאני זקוק למפלט מכל הלחץ הזה, אני לא בנאדם בריא, וסטרס זה הדבר האחרון שאני צריך במצבי, במיוחד כשמדובר על פגיעה עצבית לא פשוטה. לסיכום אומר זאת כך כיצד היית/ה מטפלת בנושא הבת הצעירה, ושנית מה לדעתך עושים במקרים של "מעט מקום-הרבה דיירים"? אשמח לקבל המלצתך, בברכה, חנן
שלום רב, אני נשוי אב שלושה, הבכורה בת 22, הבן לקראת 18 והצעירה לקראת 17. קיימת לעיתים קרובות בעיית תקשורת בין הבן והבת הצעירה לרעייתי שתחייה, כשאני כותב בעייה אני מתכוון לכך שאמא מעירה על נושא כלשהו ישר הם מתפרצים בהרמת קול דבר שפוגע קשות ברעייתי, כאשר אני נוכח בבית רמת העימותים יורדת אולם יש מקרים בודדים שאני צריך לעצור את ההיסחפות הלא רצונית, בעקר הבעייה היא עם הבת הצעירה, היא נערה מאוד פקחית וזה לא פשוט רעייתי מכירה את הפקחיות שלה אולם היא נוהגת לדלג על אמא ולפנות לאבא ליפתור לה את הבעיות כי אבא מקשיב ויותר מידי אמפטי לצרכים של הדור הצעיר, זה לא אומר שרעייתי לא מבינה אותם היא פשוט יותר נוקשה ואז זה גורם ל"פיצוצונים", אני מנסה בכל כוחי להיות לצד אשתי לפעמים אני חש שהיא לא כל כך צודקת והיא מצפה שאני אתמוך בכל ליבי בכל מצב, קשה מאוד, שוחחתי עם הבן ארוכות ונראה לי שהפעם הוא הפנים את דברי, עם הבת הצעירה קצת יותר קשה, אני לא מסוגל לסבול שלא מכבדים איש את רעהו במיוחד בתא המשפחתי הקרוב, אני רוצה להוסיף לכך עוד שתי סוגיות העומדות ברקע שמשפיעות על הנעשה בבית : 1 . אנחנו מתמודדים עם בעייה כלכלית /משפטית לא פשוטה וזה משליך כמובן על סדר העדופיות בבית כל אחד והצרכים שלו וכל אחד רוצה את מה שחסר או חשוב לו, התמודדות לא פשוטה בהחלט, 2 . לבתי הבכורה יש חבר מזה כשנתיים, הם הכירו במהלך השירות הצבאי והקשר ביניהם התחזק כחצי שנה לפני שחרורה, הוא בחור בוגר ורציני אוהב מאוד את בתנו וזה הדבר הכי חשוב בעיני, הבעיה היא שכאשר הוא מגיע לביקור אחת לשבועיים זה יוצר בעיית פרטיות מאחר ואנחנו גרים בבית שבו 3 חדרי שינה כלומר הבנות ישנות באותו החדר במיטה זוגית כך הם בחרו לפני מספר שנים, יוצא מכך שהבת הצעירה נאלצת לוותר על מקום השינה הקבוע שלה לטובת החבר האהוב של הבת, אומנם מדובר על לילה אחד אחת לשבועיים אבל עצם הראיון לא אהוב עלינו בלשון המעטה, זה יוצר אוירה מתוחה המרחפת באויר לא נעימה תחושה שהנה הגיע הסופ"ש לנוח מלחצי השבוע ושוב פוגשים בלחץ בלתי רצוי בעליל. אני לא רוצה לקשור באופן ישיר בין הדברים אבל נדמה לי שבפועל הלחץ הזה מתבטא בדו שיח בין רעייתי לבת הצעירה ואני עצמי מרגיש שאני זקוק למפלט מכל הלחץ הזה, אני לא בנאדם בריא, וסטרס זה הדבר האחרון שאני צריך במצבי, במיוחד כשמדובר על פגיעה עצבית לא פשוטה. לסיכום אומר זאת כך כיצד היית/ה מטפלת בנושא הבת הצעירה, ושנית מה לדעתך עושים במקרים של "מעט מקום-הרבה דיירים"? אשמח לקבל המלצתך, בברכה, חנן