ילדים להורי פיברו

[bobi2525]

ילדים להורי פיברו

היה לי זמן איכות עם הילד
ניסחפתי עם ההרגשות והפתיחות
וסיפרתי לו על הפיברו.
הרופאת משפחה כעסה עלי מאוד מאוד!
"מה חשבת לעצמך שנתת לילד בן 7 להתמודד עם כזה משהו כזה ענק: "אמא חולה"
כיסיתי את הפנים עם הידיים והתחלתי לבכות.
הרגשתי שעשיתי משהו נורא, בילתי הפיך.

אשמח לשמוע מאמהות אחרות מה דעתן על הנושא. ומה אתן עשיתן?

 

[מבסרט]

מופתעת וממש לא מסכימה!

ודאי שהילדים צריכים לדעת שאמא שלהם חולה!
הם צריכים להבין עם מה הם מתמודדים, הם צריכים להבין למה אמא לא יכולה לעשות איתם פעילויות מסוימות,
למה היא לא יכולה לטייל איתם, למה היא שוכבת הרבה במיטה, ולמה עוד המון דברים...

בעיני ההסתרה היא אחד הדברים הגרועים ביותר שאפשר לעולל לילד, הוא חש שמשהו קורה סביבו,
וכשלא מדברים על זה, זה הופך להיות משהו מפחיד בהרבה, משהו שאי אפשר להתמודד איתו.
העובדה שאת מסבירה לו על המחלה, מרגיעה אותו, למשל, שאינך נמצאת בסכנה חלילה.

לי יש שלושה ילדים בגילאי 11, 8, ו6, הם מודעים היטב למצבי, שואלים ומתעניינים ולפעמים אפילו, מתחשבים .(בד"כ אינני מצפה להתחשבות מילדים)
אני לא חושבת שהילדים שלי "מסכנים" או "מתמודדים עם משהו ענק", הם פשוט חיים במציאות קצת שונה, והם רגילים אליה.

(דרך אגב, אני חושבת שלילדיי יש גם רווחים מהמצב שלי, כמו העובדה שאינני עובדת וזמינה להם הרבה יותר,
כמו זה שלמדתי להוריד הילוך, ואני רגועה וסבלנית יותר, אבל זה כבר נושא לדיון אחר.)

 

[עפרה מהודר]

מסכימה איתך.

ודרך אגב, ילדים בגילאים כאלה בהחלט כבר יכולים להתחשב.

 

[כלנית חיננית]

אני לא אמא, ואני גם לא רופאת משפחה

אבל אני עדיין חושבת שהרופאה שלך טועה במיליוני אחוזים!!

קודם כל, הסתרה זה אף פעם לא טוב. לשום קשר, בשום מצב.
מה עדיף בעיניה, שתשדרי לו "עסקים כרגיל" אבל כל פעם שהוא יצטרך אותך תהיי עייפה או לא תרגישי טוב? אילו מין "עסקים כרגיל" אלה?
חוצמזה, שאני לגמרי ולחלוטין מסכימה עם מבסרט: הילדים צריכים לדעת איפה ועם מה הם חיים, ותופתעי לגלות שהם יגלו גם רגישות מפעם לפעם.
ומעבר לזה, באמת נראה לכבוד הדוקטור שהילד שלך לא יודע שמשהו לא לגמרי כרגיל אצלכם בבית?? הרי ילדים שמים לב להכל. ל-ה-כ-ל. לניואנסים בדיבור, למה שנאמר ומה שלא נאמר, למה שעושים או לא עושים, למה שקיים אצלם בבית ולמה שקיים אצל אחרים. ילדים הם האחרונים שאפשר לעבוד עליהם, ואם כבוד הדוקטור חושבת שזה אפשרי בכלל, אז תסלחי לי, היא ממש מטומטמת!

לסיכום, אני חושבת שטוב מאוד שסיפרת לילד. הוא בטח כבר שם לב לזה בעבר, ועכשיו יש לזה שם, וזה רק מעלה לו את רמת הבטחון לדעת שיש משהו אמיתי, שהוא לא סתם שם לב לדברים.
מעבר לזה, אני בטוחה שזה גם ישפר את רמת הקשר ביניכם.

 

[Pink Marshmallow]

גם לא אמא

אבל חושבת שהתגובה ממש מוגזמת.
כנראה שהיית בסיטואציה שבה זה התאים, חשת שהילד יכול להתמודד עם המידע והעברת לו אותו.
אני לא חושבת שהרופאה הייתה צריכה לכעוס עלייך עד למצב בו את תרגישי שגרמת נזק לילדך ותבכי, בוודאי כי הסטרס הזה לא טוב למצבך.
בקשר לילד, אם ההתנהגות שלו לא השתנתה כלפייך והוא חלילה לא נבהל או התרחק, אז בכלל לא ברור לי למה צריך היה לגרום לך לחוש שטעית טעות מרה.
הרופאה לא הייתה שם ולא יודעת איך נעשתה השיחה ומה היו מילותייך.
אני מקווה שהרגשתך השתפרה ושהקשר בינך ובין הילד רק יתהדק.

 

[ויויאן טאץווד]

מסכימה מאד עם כל מה שכתבו לפני

אמנם צריך לתווך ולתת מידע לילד לפי גילו והבנתו. אבל אין ספק בכלל שעדיף לתת מידע מאשר להסתיר או לטשטש.
ונשמע לי נורא מה שהרופאת משפחה אמרה לך.

זו באמת שאלה איך נכון להסביר את זה לילדים. אבל נראה לי שילדים יבינו יותר טוב מאשר מבוגרים.
מה שחשוב ויעזור לילד ולך, זה שהוא יבין שהעייפות שלך לא נגרמת בגללו. הוא עלול להרגיש אשמה. ואם הוא יבין שזה משהו חיצוני זה יכול לשחרר אותו.

בהצלחה רבה, נשמע לי שטוב עשית

 

[עפרה מהודר]

אני אמא לילד בגיל דומה.

אמנם לא חולה בפיברו, אבל סובלת משלל בעיות בריאות אחרות.

אני חושבת שהדבר הכי בסיסי שהורה אמור לתת לילדים שלו זה: ביטחון.
ואימא שמתפקדת בקושי וגם שומרת סודות -- ממש לא יכולה לתת ביטחון.
אימא שקשה לה, ומדברת על זה, ומבקשת עזרה והתחשבות -- משדרת שליטה במצב, וזה נותן הרבה יותר ביטחון.

ילד בגיל 7 אמנם לא מבין ברפואה, אבל הוא בהחלט מרגיש כשאימא שלו עייפה וסובלת.
אפילו תינוקות מרגישים בכך!
ואם לא מסבירים להם, הם חושבים שזה בגללם!

לכן, לדעתי חשוב מאוד להסביר שאימא חולה. ולכן קשה לה לעשות X, Y, ו- Z.

לא צריך להגיד שמות של מחלות. "פיברומיאלגיה" זו מילה ארוכה ומפחידה.
רוב הילדים מכירים את המילה "חולה" בעיקר ממחלות כמו הצטננות, שלשול ושפעת. וטוב שכך.

הבן שלי למד במהלך חייו הקצרים להתמודד עם מגוון חולאים.
לרוב, אני מטפלת בעצמי, והולכת לרופאים כשהוא בבית הספר.
אבל הוא בהחלט יודע גם:
- להציע לי כרית כשאני אומרת שכואב לי הגב, ואפילו להציע לי עיסוי!
- הביא לי רטייה קרה מהמקרר כשכואב לי הראש
ולפעמים הוא אפילו אומר לי "אימא, לכי לרופא".

מידי פעם הוא גם מגיע איתי לרופאים.
וכך הוא ראה איך רופאת אא"ג בדקה לי את האוזן.
כשכאבה גם לו האוזן, לקחתי אותו לרופאה, והוא לא פחד מהבדיקה.
כי הוא כבר ידע איך זה נעשה.

הוא גם די אוהב שאני הולכת לנוח, כי הוא יודע שאז הוא יכול לשחק במחשב שלי....

בקיצור:
אני חושבת שעשית בסדר גמור.
ומתפלאת מאוד על התגובה של הרופאה.
האם היא למדה פסיכולוגיה כדי להגיד לך כזה דבר?

 

[עפרה מהודר]

וקוריוז קטן:

הבן שלי בכיתה א'.
אתמול אחרי בי"ס הוא שיחק כדורגל עם חברים. כאשר אני ואימו של החבר השני צפינו.
פתאום אחד החברים נפל, והתחיל לבכות.
הוא אמר שקיבל מכה ברגל.

אימו של הילד ניגשה אליו והורידה לו את גרב.
ראינו שהרגל שלו מאוד אדומה.

הבן שלי מייד הלך לתיק שלו, הוציא את בקבוק המים שלו, ושפך לחבר על הרגל.
אחר כך, כשראה שהחבר ממשיך לבכות, הציע שיילך לקוּלר להביא עוד מים קרים

אימא של החבר הייתה בשוק -- "איזה ילד מקסים, איך שהוא יודע לעזור!".
היא מייד אמרה -- רואים שזה חינוך מהבית.