ילדים זה שמחה

[פליט משוק הדגים]

ילדים זה שמחה

ואללה, אלוהים, יש לי שאלה אליך... בסקר שנערך לאחרונה (שמעתי ברדיו) מצאו שכ- 50% מהילדים הפלסטינאים בשטחים סובלים מתת תזונה. שמעת??? ילדים רעבים. נכון, זאת מלחמה. ובמלחמה סובלים ומתים. אבל בתור מי שממונה על כל מה שיש או אין כאן, רציתי לשאול אותך... ככה יפה? ילדים קטנים, שעוד לא הספיקו להתלכלך בכל הטינופת שבראת בעולם הזה, הולכים לישון רעבים... מילא, שנרדמת בשמירה כשעשו סבון ואהילים מאנשים לפני ששים שנה. בלתי נסלח, אבל זה מה יש. אבל עכשיו? וכאן? יש לך משהו להגיד להגנתך עכשיו?

 

[spyone1]

אהבתי את הגישה שלך ..מאוד

 

[אלברט פירות]

תגיד להם שזו בחירה שלהם

בחרו באנשי טרור שררה ושחיתות -> יקבלו אלימות עוני ורעב יבחרו במנהיגים ישרים רודפי שלום -> יקבלו חיי שפע ושלווה משוואה פשוטה, לא?!

 

[פליט משוק הדגים]

לא ממש

לא ממש משוואה פשוטה, אלברט היקר... אפשר להתווכח, כמו שכולנו כל כך מתורגלים, על "הבעיה היהודית ערבית". אני מסכים עם מה שאמרת. לא אוהב או מעריך את דרכה של המנהיגות הפלסטינית יותר מהמשתמע מדבריך. הם פושעים, קודם כל כלפי העם שלהם. וגם כלפי העם שלי. אבל לא זאת השאלה שמטרידה אותי. זה שהמנהיגות שלהם כזאת לא עושה את הסבל שלהם לפחות. על אחת כמה וכמה כשמדובר בילדים רכים, ש... אם יש תקווה כלשהי (וכל יום שעובר מגדיל אצלי את הספק הגדול במילא בכך) שיכול להיות כאן, לנו ולהם, אחרת- התקווה הזאת טמונה בהם. באופן זהה, אגב, לעובדה שזה שהמנהיגות שלנו היא כזו לא עושה את הסבל שלנו ושל ילדינו ליותר נסבל. האם זה שיש להם מנהיגות דפוקה מתיר לנו להתנער מאחריות למה שקורה כאן, ליד הבית שלנו? לעצום עין ולומר- "הם בישלו את הדייסה- שהם יאכלו אותה"? אני מוטרד.

 

[פליט משוק הדגים]

ועל אחת כמה וכמה

כשאני קורא את דבריך בפורום. על האחריות שלנו כבני אדם כלפי העולם העכשווי שהוא יציר כפיו של האדם. תחשוב על הילדים האלה כעל מתת האל, בלי הבדל דת וגזע, ועלינו כ"בני האדם" בלי הבדל כנ"ל שמפשלים ובגדול.

 

[אלברט פירות]

זה לא זה שיש להם מנהיגות דפוקה -

זה שהם בחרו בה ולא רוצים להדיח אותה. עדיין מהללים ומשבחים אותה! תראה ידידי, אתה לא יכול להציע לבן אדם לאכול אבל לא יכול להכריח אדם לאכול. אתה יכול להצביע על משהו אבל לא יכול להכריח בן אדם לראות, להתבונן באותו המשהו. זה חייב להיות הצעד שלו. זהו צעד של גדילה של צמיחה. כן, כן, חייבת לבוא לאדם הבנה פנימית, הבנה כזו שתזרום לו בעורקים, שיבין שעליו לקחת את החיים בידיו, ללמוד לקחת אחריות. זו הבנה שאף אחד אחר לא יכול ללמד אותה מבחוץ. זה חייב לבוא מבפנים. אותם דברים נכונים גם על הכלל שהוא בסה"כ אוסף של פרטים. חשוב על כך...אלברט.

 

[פליט משוק הדגים]

ילדים

בוא נצא מנקודת הנחה שכל מה שאמרת הוא אמת צרופה. זה יכול להיות נכון לגבי מבוגרים. זו הרי בדיוק הנקודה עליה אני מדבר. כאן חובתך כמבוגר, כאדם מבוגרלקחת אחריות. כי זו לא בחירה שילדיםיכולים לקחת עליה אחריות או שניתן להעלות על הדעת שיצטרכו לצאת בתוצאותיה. ובבקשה אל תגיד לי שיש להם הורים בשביל זה. אני מדבר על אחריותנו האנושית. חשוב על כך...

 

[אלברט פירות]

שלשום הועברו 200 מיליון ש"ח לרשות

זו בהחלט אחריות אנושית... כבר אמרתי: אתה יכול להגיש לאדם (במקרה זה לעם) מגש ובו כל טוב - הוא יחליט אם לקחת או לא. אתה לא יכול להכריח אותו להושיט את היד - זה הצעד שלו...

 

[15מיטל]

זו דווקא כן...

כן בחירה של הילדים-כלומר-ההורים שלהם חינכו אותם,ועפ"י החינוך הזה הם בוחרים בדרך הטרור-לצערנו הרב! כל התחפושות של השהידים והקיטנות שעושים להם-זה לא אשמתם, אבל זו מלחמה,ושכל ילד שם הוא בבחינת מחבל לעתיד(לק גם עכשיו)-והרצון שלהם להתפוצץ פה כ"כ עז-אנחנו צריכם לעשות סדר עדיפויות,והחיים של יהודים-כן! יותר חשובים!!! אבל זו כבר פוליטיקה, אז לא שייך עכשיו להתחיל להתווכח... לבנאדם יש הבחירה שלו בחיים(זה כבר כן קשור..) ההורים שלי חינכו אותי להתיישב בארץ,ואני בחרתי בדרכם-מרצוני,ואני מתכוונת להמשיך את הדרך הזו, זה אשמתי! כי אני בוחרת בה! אפילו אם חונכתי לזה! ואם אני אמות פה-בגלל ש´התנחלתי´-זו אשמתי... כן... (למרות שהם לא רוצחים רק מתנחלים,ולא רוצים רק את השטחים האלה-אבל שוב,עזוב אותך מפוליטיקה עכשיו...) יום טוב.

 

[arilousam]

אחריות וילדים

אמר אלברט היקר "הם בישלו את הדייסה, שהם יאכלו אותה". אתם יודעים שזה משפט רוחני מאין כמוהו? אלוהים נמצא שם בשבילי בכל פעם שאני שוכח שזה אני שזימנתי את המקרה הזה והזה לחיים שלי, או שיצרתי את המציאות הזאת והזאת... אני תמיד משתדל לזכור שהוא שם ולחזור לקחת אחריות. מה שקורה בחיים שלי נוצר במו ידי. כ-ל מה שקיים במציאות שלי הוא יציר כפיי. אין יוצא-דופן. זה הכלל, ואין יוצאים מן הכלל. אני גם מאמין שכל אחד מגדיר ויוצר את המציאות שלו, ולא משנה בן כמה הוא. גם ההורים שלו הם בחירה שלו, החינוך הוא בחירה. אנחנו לא תמיד מודעים לזה, אבל זה מה שבאנו לכאן ללמוד. מודעות. היזכרות. הרי תזכרו מהיכן באנו - מהמקום שבו נחצבות נשמות... מהמקור. האם יכול להיות שאיזשהו דבר שנחווה בחיים האלה יהיה חדש לנשמה שלנו??? לחלוטין לא.. אנחנו כאן כדי להיזכר מי אנחנו. וכל החוויות והנסיונות שלנו בחיים אמורים להנחות אותנו בכיוון הזה. אם רק נתבונן בהן ונראה בהן את מה שהן, ולא סתם "מקרים" בחיים שלנו. אני ממש לא בעד לנתק מישהו מהתהליך שלו. אני מסכים שתמיד תמיד תמיד אפשר לסייע, ולהראות שעל אף המצב בינינו לבין הפלסטינים, יש בנו חמלה ואהבה להם. אני חושב שלא היינו שונאים אותם אם לא היינו אוהבים אותם. וזה קשר חזק מאוד. אבל כמו שאנחנו כעם צריכים כבר מזמן להבין את מקומנו, ומה אנחנו עושים פה כבר +50 שנה , כך גם הם... וכשהראשון בינינו יתפכח מאשליית ה"אנחנו או הם - מלחמת חורמה, רק אחד יעמוד בסוף", הוא יעשה לבדו את הצעד הראשון האמיתי לשלום. איך אנחנו יכולים לחשוב על שלום, אם לא לנו ולא להם יש מושג ירוק מה זה שלום?? אין שלום בארץ, כי אין אהבת חינם.. יש לנו כ"כ הרבה על מה לעבוד קודם כל על עצמנו... להגביר את המודעות שלנו כעם, להבין את הקשר שלנו עם אחינו הערבים החיים פה, לפני שאנחנו יכולים לחשוב בכלל על לפעול החוצה כאילו אנחנו כבר בסדר גמור. תקבל את זה איך שתרצה, פליט, הילדים שם בחרו את הרוטינה של רעב ותת-תזונה. אפילו שזה נראה לך בלתי נפתס שבנאדם יבחר דבר כזה!! אבל העובדה קיימת. הם חיים במציאות הזו! הם איכשהו ממשיכים לבחור את המציאות הזו, אחרת היא לא הייתה מתקיימת בשבילם! חוסר מודעות אינו פוטר מאחריות. ולכן אני אומר, תהיו מודעים! מודעות זה אומר להסתכל במקומות שהכי קשה לנו להסתכל. מודעות.