ילדים דחויים

[AYELET1]

ילדים דחויים

פרופ´ מיכל שוורץ, מדענית נוירוכרורגית,ממכון ויצמן, שעוסקת בחומר חדשני ביותר, בתחום החלמה מחבלות מוח וחוט שדרה, היתה ילדה דחויה בביה"ס. הילדים כינו אותה "מוח נפוח" - היא היתה חכמה מדי. חברה שלי, הוגדרה ל-א כמחוננת, אלא בעלת מנת משכל של גאון, היתה בימי ביה"ס (אנו למדנו יחד) ילדה דחויה. במשך התיכון, השתפר המצב. לאחריו- השתפר עוד יותר, כאשר החברה הזסובבת (באוניברסיטה למשל) היתה ברמה הולמת יותר את האינטיליגנציה של האישה. אני מכירה אנשים נוספים, עם מנת משכל גבוהה מאד , שלא הצליחו להשתלב בביה"ס היסודי , ומצאו את עצמם מאוחר יותר, כאשר החברה בה שהו, היתה פחות הטרוגנית מבחינת רמת האינטליגנציה. מוזמנים לחוות דעתכם.

 

[vered4]

הייתי מארגנת לה חינוך בייתי

מערכת החינוך מתאימה לרוב האוכלוסיה. ילדים מאותגרים מבחינות שונות מקבלים סיוע, ואפילו ממליצים לשלב אותם במערכת הרגילה בשביל פיתוח הסובלנות של הילדים "הרגילים". אבל לילד גאון יותר קשה, כי מבחינה רגשית וחברתית קשה לו להשתלב עם ילדים בוגרים שיכולים להתאים יותר לרמת הלימוד שלו. הבעיה היא בענין מפגשים חברתיים. מצד אחד היא מרגישה דחוייה, אבל אם תהיה בבית תרגיש עוד יותר מחוץ למעגל החברתי. השאלה היא, מה הילדה היתה רוצה לעשות? אם זו היתה הילדה שלי, הייתי מנסה ללכת עם הרצון שלה. זה שהבעיה חריפה בבית ספר היסודי ולמעשה נפתרת באופן משמעותי בתיכון, אומר שאולי אפשר לשלב אותה במערכת יותר מאוחר. אבל בשביל זה צריך פרספקטיבה.

 

[דסי אשר]

למה הבן שלי לא סבל מאד

בבית הספר העממי ובגן, למרות שלא היה אדיוט בכלל? אני חושבת, ומאמינה, שחלק מהסבל שנגרם לילדים, קשור בסביבה הבוגרת הסובבת אותם, המטפחת אותם, כולל האמירה שהם גאונים והם מיוחדים. ילדים אלה מפתחים סגנון התנהגות של שונות, של "גבהות מצח" כלפי הרגילים, והילדים הרגילים לא אוהבים אותם. בני, היה צנוע מאד, לא התבלט בעובדה שהיה יותר - מאד - מכולם. ברור שהוא חווה חוויה זו בבית. גדל כילד רגיל. נכון, הוא הרגיש דחוי, במשחקים הפיזים, אבל לא משום שהיה נבון, אלא משום שהיה מאד "שלימזל". הוא אכן שמח לעבור לכתה של נבונים, כאשר הוצעה לו ההזדמנות, משום שרצה ללמוד, כי היה סקרן, והנו עד היום כזה. כאשר חזר מבית הספר, יום יום -בשנה הראשונה, ענה לשאלה שלי:"איך היה בבית הספר?" בתשובה= "נתתי 2 גולים". ותאמינו- היה לו קשה, הוא היה צריך להשלים ידע של ילדים נבונים, שלמדו בכתה מיוחדת זו במשך שנתיים, מכתה ד´. הוא גמגם באנגלית, אותה למד בעצמו- וסרב לשיעורים פרטיים. בצבא החבר הטוב שלו היה הטבח... צניעות היא שם המשחק, לא רמה שכלית..... אבל זו דעתי הפרטית. גם בלימודים האקדמיים הוא שונה, הוא לומד כי הוא סקרן, ולא כדי לקבל תואר, להיות מפורסם. לא מספר לי דבר על פרסי ההצטיינות שמקבל- אני שומעת מהסביבה (החברה, שמלשינה...). אז העובדות נכונות, לגבי אותם חכמים, שככל שצמחו בגיל, נתקלו במבחר איכותי מתאים יותר לרמתם. עדיין, יש מעטים מבניהם, שיכולים להתחבר אל כל האדם, וזה לא משום שהם נבונים יותר.... דסי דסי

 

[אחותו של שקספיר]

על עכברים ואנשים

כאימא לכמה מהסוג הזה שצומח לי בלי דשן בכלל וכמי שזועקת מרה, את הנושא , (נכון איילת?) יותר מפעם אחת. ילד מחונן זו בעיה. לא יתרון. בתור ילד. כמבוגר -יכול להיות שיהיו לו כישורי למידה טובים יותר, ויגיע ליותר הישגים אינטלקטואלים(יחי ההשגיות סיבוב שלישי). אבל כילד יש פער , גדול עד ענק בין היכולת השכלית שלו לבין היכולת הרגשית שלו. שזה הרי בעצם ההגדרה של המחוננות. ילד עם כישורים חברתיים יותר גמישים, וזה כבר קשור לתכונות ואישיות, יסגל את עצמו יותר בקלות לחברת הילדים בני גילו. אחר- יתקשה יותר. אנסה להסביר. אחד הבנים שלי, הבין בגיל צעיר שכדי להשתלב הוא צריך לשחק כדורגל. שתי רגליים שמאליות,אבל הבין בראש. התחיל לשחק כדורגל. לא בדיוק היה נבחר לשחק בנבחרת הנוער של הפועל. ואז הבין לאיטו, שיש לו יכולות אחרות הוא למד כדורגל. נהיה מומחה לחוקי משחק הכיר את כל השחקנים של כל הקבוצות ,של כל הליגות, של כל המדינות ,של כל הקבוצות הידועות. נהיה "מומחה" לכדורגל. קיבל תמיד את תפקיד השופט וגם יוקרה של ילד שמבין באמת בכדורגל. אז זה היה ממקום של חולשה (כאמור 2 רגלים שמאליות ומשחק שלדעתו לא מעניין בכלל) למקום של עוצמה. הוא ידע לקחת את היכולת האדירה שלו ללמוד נתונים, ולהשתמש בה לצרכים חברתיים. יש להניח שלו היה בא בטון מתנשא ולמדני, הילדים היו דוחים אותו. הייתה לו מספיק רגישות חברתית לשרוד. אבל ,כל מה שהוא עושה(עשה) זה לשרוד חברתית. כי תחומי העיניין של החברים "הטבעים" שלו מהשכונה, מבית ספר, היו רחוקים ממנו. לא היה לו מה לעשות איתם, הוא נשחק. הוא מצא לעצמו אפיקים אחרים, ותחומי עניין עם ילדים גדולים יותר- לצערו רובם התגייסו עכשיו לצבא, והוא שוב נשאר לבד, חברתית. אז להגיד , צניעות היא הפתרון, זוהי אמירה שמתעלמת מהקושי שיש לילדים מחוננים בחברת ילדים רגילה.יש כל כך הרבה מורכבות בנושא זה.

 

[AYELET1]

ורד ודסי

ורד- עד כמה שידוע לי, ילדים מחוננים מוגדרים פעמים רבות כבעלי פער בין הבגרות הרגשית לאינטלקטואלית. מבחינה רגית הם בני גילם פחות או יותר, ומבחינה אינטלקטואלית הרבה יותר גבוה. בתיכון נפתרת לעיתים הבעיה , משום שהחברה שם מעט פחות הטרוגנית מאשר בביה"ס היסודי. ישנו סינון מסויים של מי שמתקבל ללימודים תיכוניים. הבעיה לא נפתרת תמיד, כי ישנם אנשם שהם מעצם בריאתם בעלי בעיות חברתיות שונות, שאינן תלויות אך ורק באינטליגנציה. וכאן מגיעים לדברי דסי. מאד יתכן שחלק מהדחיה היא של ילדים מתנשאים. אך הדבר מורכב הרבה יותר מאשר הבאת דוגמה של ילד אחד "שלא" (שלא נדחה חברתית) ומכאן הסקנת מסקנות לגבי הכלל. חלק מהילדים נידחים כי הם להוטים מדי להשתלב , חלק מהילדים (וכאן אנו מגיעים ל"גאונים") משום שהשפה שלהם אחרת, והיותה אחרת זה לאא רק עקב "התנשאותם" , אלא גם עקב היותם קוראי ספרים נלהביים יותר למשל. חלק מהדחיה היא עקב היותם חסרים אותו "קסם", כריזמה, בשילוב להיטות יתר (אותה הזכרנו קודם) להשתלבות. ישנן סיבות נוספות, מורכבות. אין ספק שבנך אדם אינטליגנטי, מחונך היטב, צנוע ובעל מידות תרומיות, אך מפה ועד להקת מסקנות אודות שאר הילדים, רחוקה הדרך.