רונה-העצובה
New member
ילדונת יקרה
המממ אין לך מושג כמה שאני מזדהה עם כל מה שכתבת את יודעת מה אני עוברת ממש את 7 מדורי הגיהנום.בואי ותקשיבי: אז ככה התחלתי את הטילופ בהשמנת יתר שלי (וגם אם לך זהמשהוא אחר זה בכלל לא משנה) לפני חודש ימים בדיוק בתל-השומר באישפוז יום לא מלא למרות שהם רצו שאני אהיה שם מלא. והיה לי ככ רע שם וקשה מתיש ושחק ולמרות כל הקשיים הגעתי לשם כדי לקבל מעט כלים שיוכלו לסדר לי את הראש כי ידוע שהכל בא מהראש ולא משום מקום אחר. ומרות כל הקשיים הדכאונות הבכי הרצון לברוח משם נשארתי שם 3 שבועות וחצי עד שבסופו של דבר עזבתי בגלל שהם שברו אותי לחלוטין כי המשטר שם מאוד קשה יותר מידי ולכן החלטתי לעזוב להמשיך את המלחמה לבד בבית. חזרתי הביתה כולי מפוחדת שואלת את עצמי מה יהיה אני אמשיך כמו שלמדתי או שאחזור לתהום שממנו התחלתי לעלות למעלה???. שאלתי שאלה קשה את יודעת כי לפני תל-השומר הייתי זוללת כמויות של ממתקים שפשוט אי אפשר להאמין אם אני אספר ויאמר לזכותם שמאז שהייתי שם ועד היום תודה לאל אני לא אוכלת ממתקים למדתי משם וזאת ממש מתנה לאכול מסודר בשעות קבועות ולא משנה מה יהיה ארוחת בוקר 8 בבוקר גג עד 9 ארוחת צהרים מסודרת לפי תפריט לא מרעיבה את עצמי וכו ממש מתנה והמשכתי לבד בבית עם המון בכי המון עצוב אי חשק לחיות עשיתי זאת בנתיים אני כל יום שעובר שאני לא מכניסה לבטן שלי ממתקים אני אומרת 1000 פעמים תודה כנראה שזה נס חנוכה השני. מה שאני רוצה לומר לך בעצם זה שאני עוזרת לעצמי כי בסך הכל ובשורה התחתונה לא משנה מי המטפל ושיהיה הכי טוב שיהיה אם אני לא אעזור לעצמי שום רופא,פסיכולוג,פסיכיאטר,לא יעזורו לי. המשפט אם אין אני לי מי כל כך נכון חבל שלקח לי ככ הרבה שנים לבין את זה אבל מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא?????
המממ אין לך מושג כמה שאני מזדהה עם כל מה שכתבת את יודעת מה אני עוברת ממש את 7 מדורי הגיהנום.בואי ותקשיבי: אז ככה התחלתי את הטילופ בהשמנת יתר שלי (וגם אם לך זהמשהוא אחר זה בכלל לא משנה) לפני חודש ימים בדיוק בתל-השומר באישפוז יום לא מלא למרות שהם רצו שאני אהיה שם מלא. והיה לי ככ רע שם וקשה מתיש ושחק ולמרות כל הקשיים הגעתי לשם כדי לקבל מעט כלים שיוכלו לסדר לי את הראש כי ידוע שהכל בא מהראש ולא משום מקום אחר. ומרות כל הקשיים הדכאונות הבכי הרצון לברוח משם נשארתי שם 3 שבועות וחצי עד שבסופו של דבר עזבתי בגלל שהם שברו אותי לחלוטין כי המשטר שם מאוד קשה יותר מידי ולכן החלטתי לעזוב להמשיך את המלחמה לבד בבית. חזרתי הביתה כולי מפוחדת שואלת את עצמי מה יהיה אני אמשיך כמו שלמדתי או שאחזור לתהום שממנו התחלתי לעלות למעלה???. שאלתי שאלה קשה את יודעת כי לפני תל-השומר הייתי זוללת כמויות של ממתקים שפשוט אי אפשר להאמין אם אני אספר ויאמר לזכותם שמאז שהייתי שם ועד היום תודה לאל אני לא אוכלת ממתקים למדתי משם וזאת ממש מתנה לאכול מסודר בשעות קבועות ולא משנה מה יהיה ארוחת בוקר 8 בבוקר גג עד 9 ארוחת צהרים מסודרת לפי תפריט לא מרעיבה את עצמי וכו ממש מתנה והמשכתי לבד בבית עם המון בכי המון עצוב אי חשק לחיות עשיתי זאת בנתיים אני כל יום שעובר שאני לא מכניסה לבטן שלי ממתקים אני אומרת 1000 פעמים תודה כנראה שזה נס חנוכה השני. מה שאני רוצה לומר לך בעצם זה שאני עוזרת לעצמי כי בסך הכל ובשורה התחתונה לא משנה מי המטפל ושיהיה הכי טוב שיהיה אם אני לא אעזור לעצמי שום רופא,פסיכולוג,פסיכיאטר,לא יעזורו לי. המשפט אם אין אני לי מי כל כך נכון חבל שלקח לי ככ הרבה שנים לבין את זה אבל מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא?????