ילדון שובב שלי
זקוקה לעצתכן בעניין הילדון שלי שלאחרונה מרביץ בגן. הסיפור הוא מעט מורכב ואני אנסה לתמצט את העובדות: בגן של תומר 12 ילדים. 4 מהם בגיל הפרישה (היינו בני שנה ועשר עד שנתיים), הם הגדולים של הגן, ותומר הוא אחד מהם. שאר הילדים בני שנה וחצי ומטה. בשבועיים האחרונים תומר בחר לו ילד מהקטנים נקרא לו ריש, שהוא בן שנה וחצי אבל לא מדבר בכלל ולכן תמיד מתייחסים אליו קצת כמו תינוק והוא מכה אותו בלי רחמים. עם שאר הילדים תומר מסתדר די בסדר או לפחות לא אלים כלפיהם באופן מיוחד או חריג מהשאר. כלומר, חוטף צעצועים, לעיתים דוחף כשמנסים לקחת לו וכדומה. לריש תומר מרביץ באופן יזום, היינו, גם אם ריש לא עשה לו כלום, תומר יכול לעבור על ידו ולהעיף לו מכה, לדחוף, לנשוך (וכן הוא נושך אבל רק את ריש), ואף אתמול הוא שרט אותו באופן חמור בפנים (ולכאן מצטרפת גם רשלנות שלי שלא הקפדתי שהציפורניים שלו יהיו גזוזות קצוץ). בכל מקרה, ריש הוא השעיר לעזאזל של תומר בכל מובן המילה. הגננת שוחחה איתי על זה כבר לפני כמה ימים, ובבית התחלתי לפמפם כל מיני דברים נגד מכות, ועד כמה חשוב לי שלא ירביץ, ושרועי ילד נחמד וגם לו אנחנו לא מרביצים, וכו' וכו' וכו'. כאמור הנ"ל לא עוזר. היום הגעתי לגן כדי לשמוע שוב שתומר הכה את ריש במספר אין סופי של פעמים, למעשה בכל פעם שהוא הכה, הגננת הרחיקה אותו מהילדים והוא חזר והכה את ריש. ועכשיו פותחת סוגרים גדולים: אני לא סובלת את אמא של ריש. אני לא סובלת אותה כי באחת המסיבות בתחילת השנה היא סיפרה (ויש לציין שדי בגאווה), שהיא יזמה פיטורים של סייעת "מיוחדת" מהגן של הבת שלה, שיזם ורצה לשלב עובדת עם פיגור קל במסגרת הגן. לטענתה, הבחורה היתה מעוותת חיצונית (לפי מה שהבנתי עם שפה שסועה מאוד וזה בלי קשר למצבה הקוגניטיבי) ומבחינתה, זה היה ממש מפחיד עבור הבת שלה, שלטעמה לא אמורה להחשף לכאלה דברים בגילה הצעיר. כמובן שאמרתי לה עוד באותה מסיבה מה אני חושבת על העניין, בנוסף אמרתי לה שאני מאחלת לבן שלי להיות בגן שבו משלבים עובדים ו/או ילדים מיוחדים כדי שיגדל ויהיה מבוגר טוב ממנה וממני. זהו מאותו רגע היא מחוקה אצלי, ואנחנו מאוד קורקטיות אחת לשניה, הילדים כמובן לא נפגשים אחרי הצהרים, וגם האיש שלי וגם אני פשוט לא יכולים לסבול אותה. אני מודה, באופן די לא לעניין (בעיקר אני יודעת את זה בדיעבד), העברנו גם את התחושות שיש לנו כלפי האמא אל ועל הבן - ריש. אני מניחה שמשהו מהסלידה שלי עבר לתומר, הוא גם אולי שמע אותי מדברת על העניין, אני לא זוכרת סיטואציות ספציפיות אבל אני גם לא יכולה להגיד שנזהרתי. אני לא יודעת אם ומה הוא קלט, בכל מקרה זה כמובן לקח עבורי להזהר אלף פעם מלדבר ליד הילדון שלי גם אם נדמה לי שהוא לא מבין כלום. ונחזור לתומר: תומר לא מרביץ לנו (אני יכולה לספור על יד אחת את הפעמים שהוא עשה כאילו הוא ירביץ לי והוא עצר את עצמו תוך שניה. הוא לא מעלה בכלל על דעתו להשתמש בכלי הזה נגדנו, כך גם לא כלפי דניאל וגם לא כלפי הכלבים. כאמור, בגן עם ילדים אחרים, הוא נחשב נורמאלי לטענתה של הגננת. אין לי מושג למה האלימות כלפי ריש התפרצה דווקא עכשיו. אני יודעת שיש מי שתגיד שיש קשר להולדתה של דניאל אבל זה נשמע לי קצת מאולץ. אני חשבתי שזה קשור יותר לעובדה שהוא כרגע באופן מובהק שיך לגדולים, מדברים איתם על זה שהם עוזבים את הגן והולכים לגן של גדולים ואני חושבת שהוא שואב מזה את הכוח הלא נכון, הוא גם עבר מן קפיצת גדילה בחודשיים האחרונים, ויש לזה ביטוי גם בהתנהלות החברתית שלו. מעבר לזה ברור לי שמשעמם לגדולים בגן. זה גן נפלא לקטנטנים אבל איפה שהוא בין גיל שנה ושמונה לשנתיים, כשהם עושים את קפיצת המדרגה הגדולה, זה כבר לא גן מתאים. אני לא רציתי להעביר אותו חודשיים לפני סוף השנה אבל ברור לי לחלוטין שהגדולים כבר לא ממש מוצאים את עצמם בגן ושחלק מהאלימות זה גם חוסר גדול בהפעלות מתאימות ובהכוונה נכונה של הגננת. ולשאלות שלי: מה עושים? איך מפסיקים את גל האלימות הזה? האם לדעתכן התגובה של הגננת מתאימה (הרחקה מהמקום + הסבר על זה שלא מרביצים)? אם לא אז מה כן צריך לעשות לדעתכן? מה עוד אני יכולה לעשות בעניין (בבקשה אל תגידו להזמין אותם אלינו)? ובכלל באופן כללי, מה אתן עושות כשהילדים שלכן מרביצים? אני בטוחה שזאת לא פעם אחרונה שאני אתקל בבעיות כאלה.מה זה "מרביץ באופן נורמאלי"? שאלתי את הגננת והיא אמרה שהיא מתכוונת למאבקי כוח בין ילדים, שמתרחשים בתדירות לא גבוהה. נשמע לכן סביר? מה קורה בגנים שלכם מבחינת מכות? תודה וסליחה על האורך.
זקוקה לעצתכן בעניין הילדון שלי שלאחרונה מרביץ בגן. הסיפור הוא מעט מורכב ואני אנסה לתמצט את העובדות: בגן של תומר 12 ילדים. 4 מהם בגיל הפרישה (היינו בני שנה ועשר עד שנתיים), הם הגדולים של הגן, ותומר הוא אחד מהם. שאר הילדים בני שנה וחצי ומטה. בשבועיים האחרונים תומר בחר לו ילד מהקטנים נקרא לו ריש, שהוא בן שנה וחצי אבל לא מדבר בכלל ולכן תמיד מתייחסים אליו קצת כמו תינוק והוא מכה אותו בלי רחמים. עם שאר הילדים תומר מסתדר די בסדר או לפחות לא אלים כלפיהם באופן מיוחד או חריג מהשאר. כלומר, חוטף צעצועים, לעיתים דוחף כשמנסים לקחת לו וכדומה. לריש תומר מרביץ באופן יזום, היינו, גם אם ריש לא עשה לו כלום, תומר יכול לעבור על ידו ולהעיף לו מכה, לדחוף, לנשוך (וכן הוא נושך אבל רק את ריש), ואף אתמול הוא שרט אותו באופן חמור בפנים (ולכאן מצטרפת גם רשלנות שלי שלא הקפדתי שהציפורניים שלו יהיו גזוזות קצוץ). בכל מקרה, ריש הוא השעיר לעזאזל של תומר בכל מובן המילה. הגננת שוחחה איתי על זה כבר לפני כמה ימים, ובבית התחלתי לפמפם כל מיני דברים נגד מכות, ועד כמה חשוב לי שלא ירביץ, ושרועי ילד נחמד וגם לו אנחנו לא מרביצים, וכו' וכו' וכו'. כאמור הנ"ל לא עוזר. היום הגעתי לגן כדי לשמוע שוב שתומר הכה את ריש במספר אין סופי של פעמים, למעשה בכל פעם שהוא הכה, הגננת הרחיקה אותו מהילדים והוא חזר והכה את ריש. ועכשיו פותחת סוגרים גדולים: אני לא סובלת את אמא של ריש. אני לא סובלת אותה כי באחת המסיבות בתחילת השנה היא סיפרה (ויש לציין שדי בגאווה), שהיא יזמה פיטורים של סייעת "מיוחדת" מהגן של הבת שלה, שיזם ורצה לשלב עובדת עם פיגור קל במסגרת הגן. לטענתה, הבחורה היתה מעוותת חיצונית (לפי מה שהבנתי עם שפה שסועה מאוד וזה בלי קשר למצבה הקוגניטיבי) ומבחינתה, זה היה ממש מפחיד עבור הבת שלה, שלטעמה לא אמורה להחשף לכאלה דברים בגילה הצעיר. כמובן שאמרתי לה עוד באותה מסיבה מה אני חושבת על העניין, בנוסף אמרתי לה שאני מאחלת לבן שלי להיות בגן שבו משלבים עובדים ו/או ילדים מיוחדים כדי שיגדל ויהיה מבוגר טוב ממנה וממני. זהו מאותו רגע היא מחוקה אצלי, ואנחנו מאוד קורקטיות אחת לשניה, הילדים כמובן לא נפגשים אחרי הצהרים, וגם האיש שלי וגם אני פשוט לא יכולים לסבול אותה. אני מודה, באופן די לא לעניין (בעיקר אני יודעת את זה בדיעבד), העברנו גם את התחושות שיש לנו כלפי האמא אל ועל הבן - ריש. אני מניחה שמשהו מהסלידה שלי עבר לתומר, הוא גם אולי שמע אותי מדברת על העניין, אני לא זוכרת סיטואציות ספציפיות אבל אני גם לא יכולה להגיד שנזהרתי. אני לא יודעת אם ומה הוא קלט, בכל מקרה זה כמובן לקח עבורי להזהר אלף פעם מלדבר ליד הילדון שלי גם אם נדמה לי שהוא לא מבין כלום. ונחזור לתומר: תומר לא מרביץ לנו (אני יכולה לספור על יד אחת את הפעמים שהוא עשה כאילו הוא ירביץ לי והוא עצר את עצמו תוך שניה. הוא לא מעלה בכלל על דעתו להשתמש בכלי הזה נגדנו, כך גם לא כלפי דניאל וגם לא כלפי הכלבים. כאמור, בגן עם ילדים אחרים, הוא נחשב נורמאלי לטענתה של הגננת. אין לי מושג למה האלימות כלפי ריש התפרצה דווקא עכשיו. אני יודעת שיש מי שתגיד שיש קשר להולדתה של דניאל אבל זה נשמע לי קצת מאולץ. אני חשבתי שזה קשור יותר לעובדה שהוא כרגע באופן מובהק שיך לגדולים, מדברים איתם על זה שהם עוזבים את הגן והולכים לגן של גדולים ואני חושבת שהוא שואב מזה את הכוח הלא נכון, הוא גם עבר מן קפיצת גדילה בחודשיים האחרונים, ויש לזה ביטוי גם בהתנהלות החברתית שלו. מעבר לזה ברור לי שמשעמם לגדולים בגן. זה גן נפלא לקטנטנים אבל איפה שהוא בין גיל שנה ושמונה לשנתיים, כשהם עושים את קפיצת המדרגה הגדולה, זה כבר לא גן מתאים. אני לא רציתי להעביר אותו חודשיים לפני סוף השנה אבל ברור לי לחלוטין שהגדולים כבר לא ממש מוצאים את עצמם בגן ושחלק מהאלימות זה גם חוסר גדול בהפעלות מתאימות ובהכוונה נכונה של הגננת. ולשאלות שלי: מה עושים? איך מפסיקים את גל האלימות הזה? האם לדעתכן התגובה של הגננת מתאימה (הרחקה מהמקום + הסבר על זה שלא מרביצים)? אם לא אז מה כן צריך לעשות לדעתכן? מה עוד אני יכולה לעשות בעניין (בבקשה אל תגידו להזמין אותם אלינו)? ובכלל באופן כללי, מה אתן עושות כשהילדים שלכן מרביצים? אני בטוחה שזאת לא פעם אחרונה שאני אתקל בבעיות כאלה.מה זה "מרביץ באופן נורמאלי"? שאלתי את הגננת והיא אמרה שהיא מתכוונת למאבקי כוח בין ילדים, שמתרחשים בתדירות לא גבוהה. נשמע לכן סביר? מה קורה בגנים שלכם מבחינת מכות? תודה וסליחה על האורך.
