ילדה שתלטנית

[michal@gal]

ילדה שתלטנית ../images/Emo123.gif

אני שואלת בשם חברה שלי, שאין לה גישה לאינטרנט. יש לה ילדה כמעט בת 5, והם פשוט אובדי עצות. הילדה עושה "מה שבראש שלה". מנסה לנהל להורים את החיים. למשל, אתמול בבוקר התחיל אצלהם בסקנדל של "לא רוצה לבקר את סבתא", המשיך בסקנדל "לא רוצה לאכול את מה שבישלת", ונגמר בסקנדל "לא רוצה ללכת לישון, אני לא עיפה". בשלושת המקרים לא היתה לה שום סיבה לסקנדל, היא אוהבת לבקר את סבתא, בישלו לה לצהרים את מה שהיא אוהבת לאכול, והשכיבו אותה לישון אחרי 9 בערב כאשר היא לא נחה בצהריים. אמא שלה אומרת שהסיבה היחידה לסקנדלים היא שהילדה רוצה שיעשו מה שהיא החליטה לעשות. כבר ניסו ללכת איתה בטוב וברע, ניסו עונשים ו TIME OUT, ניסו שיחות ולשאול אותה מה היא רוצה. שום דבר לא עובד. עיצות? רעיונות? יש להם עוד שבוע לבלות איתה בחופש, והמצב הולך ונעשה גרוע מיום ליום!

 

[דסי אשר]

הרבה שאלות קשות

הי מיכל, קשה לענות לאם, דרך "צינור" שני. קשה לתת תשובות, לפני ששואלים הרבה שאלות. קשה לשנות התנהגות של ילד, במשך שבוע ימים. בוודאי השהות שלה בבית בחופשה, רק מקצינה התנהגות שאולי הייתה כל הזמן. והכי קשה לענות ולעזור, דרך אינטרנט. חבל, דסי

 

[michal@gal]

הם לא מחפשים פתרון אינסטנט

ברור להם שהדרך לשינוי ההתנהגות היא ארוכה, אבל הם מחפשים כיוון, כי המצב הולך ומחמיר.

 

[לאה_מ]

משהו מאד בסיסי צרם לי במשפט

האחרון שלך. כתבת ש"ברור להם שהדרך לשינוי ההתנהגות היא ארוכה", ואני חשבתי - למה הם, בעצם, חושבים שהפתרון נעוץ בהכרח בשינוי ההתנהגות של הילדה? אולי שינוי ההתנהגות שלהם יביא להם את הגאולה? ואולי משהו באמצע? זה שהילדה לא עושה את מה שהם רוצים, לא בהכרח מוביל למסקנה שצריך למצוא דרך לשנות את ההתנהגות שלה. בדוגמא שנתת, לפחות שניים מהעימותים הם בעיני non-issues - עניין האוכל ועניין השינה. אם היא לא רוצה את מה שיש לאכול - שלא תאכל. אם היא לא עייפה - שלא תלך לישון. אני לא הייתי מתעמתת עם ילדה בנושא כזה. ודאי לא עם ילדה שברור שההתנהלות איתה נכנסה למאבקי כוח, למאבקי שליטה. אני חושבת, על סמך הפרטים המאד מאד בסיסיים שנתת (ולכן אולי אני ממש ממש לא בכיוון), שההורים צריכים לעשות חושבים על כל מערכת היחסים בינם לבין בתם הקטנה. לחשוב איך לצאת מהמעגל הזה של מאבקי השליטה של מי יקבע עבור מי - האם ההורים יקבעו עבור הילדה מה לעשות (ולזה היא מתנגדת) או שהיא תקבע עבורם (וגם זה לא רצוי). איך להגיע איתה למצב שבו יש הדברות, יש פתיחות, יש הקשבה. אם הילדה אוהבת ללכת לסבתא, אולי הסיבה שהיא מתנגדת היא רק בגלל שההורים אמרו את זה. כלומר, רק משום שהיא מרגישה שמנסים לשלוט בה, ולכן מנסה להחזיר את השליטה לידיה. אז אולי הפתרון הוא לשתף אותה בהחלטה (למשל, מה דעתך - שנלך לסבתא ביום שלישי או ביום חמישי? שנלך לסבתא בשעה 10 או בשעה 12?). זה לא חייב להיות משהו שיפריע להורים, אבל זה בהחלט יתן לה תחושה של שותפות ושל אחריות. אני הייתי מנסה להתחיל מרשימת הדברים שלא עקרוניים לי (או אולי מרשימת הדברים העקרוניים - אני מקווה שהיא יותר קצרה). ולנסות לנטרל לחלוטין את הויכוחים בנושא זה. ככל שיבוטלו נקודות חיכוך (ובשביל זה ההורים צריכים לגלות הרבה בגרות ויוזמה), כך יפחתו גם העימותים ביתר הנושאים. כדאי שההורים יכירו בביתם ילדה דעתנית ובעלת רצונות משלה, אשר יש לדבריה, למחשבותיה, לרצונותיה, משקל, וקולה צריך להשמע. אם הם ינהגו כלפיה כך (כפי שהם מצפים שהיא תנהג כלפיהם), אני מניחה שלאט לאט (וזה לא יקרה ביום אחד, אז לא להתייאש) היא תלמד שאין צורך לגונן על האוטונומיה שלה, ומותר גם לקבל את דעת הזולת "סתם", כי הוא רוצה בכך.

 

[michal@gal]

הכוונה היתה גם לשינוי התנהגות

של ההורים. ברור להם שהם עושים משהו לא בסדר. ברור להם שהילדה מאד דעתנית, אבל המצב הוא שהיא שולטת בהם, או לפחות מנסה. אני אנסה להביא את האמא לכאן מתי שהוא אחה"צ, כדי שהיא תוכל לכתוב בעצמה. מיכל

 

[יונת ש.]

היא כועסת עליהם?

מצד אחד, כל הדברים האלה הם non-issue אצלי (לא ירצו - לא יאכלו/יסעו/ישנו). מצד שני, אני תוהה אם הם מרגישים שהיא עושה להם "דווקא", ושזה לא רק הבעת הרצון הפרטי שלה. כי אם זה "דווקא" מכוון, אולי כדאי לחפש למה היא כועסת? האם זה היה תמיד, או שהתחיל בעקבות משהו? כמובן, יכול להיות שאני מדמיינת משהו שבכלל לא שם, ואולי סתם לא בא לה באותו רגע לאכול או לישון או לבקר את סבתא. קורה.

 

[michal@gal]

אני לא יודעת אם היא כועסת

בטוח שההורים שלה מקבלים בהרבה מקרים הרגשה שהיא עושה "דווקא", ומבט של "אני לא רוצה, עכשיו מה תעשו לי?" ונגד זה הם עומדים חסרי אונים. זה התחיל, לדעתי, מכך שבהתחלה נתנו לה כל מה שהיא רוצה, כמעט שלא הציבו גבולות, והיו מאד משועשעים כל פעם שהיא הראתה שהיא יודעת בדיוק מה היא רוצה גם אם זה שונה ממה שהם רוצים. בשלב מסוים היא פשוט עברה את גבול הטעם הטוב ומאז הכל הולך בסקנדלים.

 

[יונת ש.]

לא נראה לי שזו הסיבה

פשוט אני מכירה עוד כמה ילדים שלא הציבו להם גבולות, והם לא מתנהגים ככה...

 

[michal@gal]

טוב, אני רק מנסה ../images/Emo3.gif

העברתי להורים את הקישור לאתר של "כבד את ילדיך" וגם עוד כמה קישורים בענין, ואני מקווה שהם יקראו ויפנימו משהו.

 

[דסי אשר]

מיכל, בילדים בגיל הרך

ובמיוחד בילדים רגילים כמו הבת של חברתך, אף פעם לא מטפלים בילדה. אין מה לטפל בילדה. הילדה, למרות "התנגדות של יונת לדברי ולגישתי" (בצחוק), מגיבה להתנהגות של הוריה. אינני יכולה לומר עדיין שהיא דעתנית, לא כל מי שנאבק בהוריו, שנכנסים איתו למאבקים, הוא דעתן. אני רואה את הכותרת של יונת, בהחלט יכול להיות שהילדה כועסת על הוריה. אבל צריך לעזור להורים להגיב אחרת, ואז, כמו פלא, הילדה משום שהנה בגיל"הרך", תגיב במהירות בשינוי, משום שתרצה בשינוי. היא בטוח מאד לא מאושרת מהמצב, קשה לה הרבה יותר מאשר להוריה. דסי

 

[דסי אשר]

מיכל, ברור לי שהם

לא מחפשים פתרון אינסטנט, אבל קשה מאד אפילו לתת כיוון, לי בכל אופן, דרך משהו שני, שהוא את. אני לרוב לא נותנת כיוון, לפני שהתמונה ברורה לי, והתמונה מאד לא שלימה, כי לא ניתן לשאול ולקבל תשובות, עם כל הרצון הטוב שלך. אני לא מנסה להתנער, אני מציגה את הקושי שלי. אני בטוחה, בצורה עמומה, שיש לי איזו תמונה, אבל זה יהיה שרלטני לכתוב זאת, שלא לדבר על יומרה לא נכונה. ברוב המקרים, כאשר מתארים תאור כמו שאת הבאת, של "יאוש" ישנו דפוס התנהגות קבוע(אפילו אם יש כל מיני נסיונות, לכיונים אחרים), בין ההורה והילד. כדי לזהות מהו הדפוס, והיכן כדאי להתחיל,צריך לקבל תמונה שלימה. אתן לך רק הכוונה קטנה, ממה שכתבת: האם כתבת שהם הכינו לה את האוכל שהיא אוהבת, והיא לא רצתה לאכול? . ילד, מגיל צעיר מאד, לומד, ודבר זה חשוב מאד, שאין הוא יחיד, "מורם מעם", אלא חלק ממשפחה. כאשר הדבר נעשה בגיל צעיר מאד, כאשר מסוגל להתחיל לאכול בעצמו, הוא מצטרף לארוחת המשפחה, או האם, אם האב איננו, אוכלים יחד איתו את הארוחות. בגיל צעיר, פעולה זו עושה טוב מאד לילד, ההיבט החברתי של האוכל. ילד שמתרגל שהוא אוכל לחוד, שמכינים לו אוכל מיוחד שהוא אוהב, הופך גם את האוכל לנושא של עימות. דסי

 

[michal@gal]

בהמשך לכך

בזמנו היו מאמרים על שיטת חינוך ללא עונשים, כנראה מתוך "באופן טבעי", אבל אני לא מצליחה למצוא שום דבר. אולי למישהי יש קישור למאמרים האלה?

 

[לאה_מ]

אולי את מתכוונת לגישה

של Taking Children Seriously, שיונת קוראת לה "כבד את ילדיך" ובאופן ספציפי למאמר "הילד העצמאי" מאת שרה לורנס.

 

[michal@gal]

../images/Emo51.gif , בדיוק על זה חשבתי

 

[דסי אשר]

בלי שום קשר לתוכן הספר

מנסיון מקצועי ואישי, וכן מתוך נסיון חיים, יש סכנה בלמידה מתוך ספר, של גישה זו או אחרת, טובות ככל שתהיינה. הסיבה: הקורא הרבה פעמים "נופל" ל"בורות" הפרטיים שלו. אחרת היא למידה תוך כדי דיון עם אחרים, שיכולים להראות לך, היכן "נכנסת לבור" ואיך עליך ךצאת. דסי

 

[יונת ש.]

TCS זה לא ספר, אלא גישה

ההפניה של לאה היא אל תרגום של הרצאה על הגישה הזאת. בסוף הדף, יש הפניות למקורות מידע נוספים על הגישה, ביניהם כמה קבוצות דיון.