ילדה בת חמש....עם פה גדול...

נעמי גל

New member
ילדה בת חמש....עם פה גדול...

אני אימא לשלושה, שני בנים ובת. הילדה בת חמש הבנים בוגרים ממנה,הילדה שלי מספרת כל מה שקורה בבית (היא יכולה לספר לחברות שלי, למשפחה שלי,אני מאמינה שאף שיתפה את הצוות בגן) זה נורא מפריע לי כי מה לעשות יש דברים שאת מקווה שישארו בתוך המשפחה,אבל הקטנה הזו תמיד חושפת אותי. אני אסביר על מה אני מדברת,ערב אחד התווכחתי עם הבעל שלי בעיניניי כספים,למחרת אימא שלי היתקשרה הקטנה דיברה איתה ותוך כדי שיחה היא סיפרה לה "אימא כועסת על אבא כי הוא לא מוכן שהיא תקנה ...אבא אומר שהיא מבזבזת כסף כל הזמן......"(לא מתאים לי שאימא שלי תדע מכל ויכוח שיש לי עם האיש שלי) אם אני והאיש שלי מדברים בנינו על המשפחה החברים ,ביום מן הימים כאשר היא תפגוש באותם אנשים היא פשוט תדקלם להם כל מה שנאמר , לטוב ולרע! אני ממש לא יודעת כיצד למנוע את הפטפטת הזו,אני לא רוצה לאטום אותה ,אני חוששת לבלום אותה, אבל יחד עם זאת, מפחיד לדבר לידה......... אני רוצה לציין כי עם הבנים מעולם לא היו דברים כאלה ועוד דבר זה מצב טיבעי אצל בנות או שפשוט יש לי ילדה עם פה גדול? אנא הצעותכם ותגובותכם תתקבלנה בברכה
 

לאה_מ

New member
אני לא חושבת שיש לה "פה גדול"

(וזה בטח לא קשור לבנים או בנות...). אני חושבת שעדיין אין לה טאקט. טאקט היא תכונה חברתית. היא דורשת כישורים מפותחים של התנהגות בחברה. ומוקדם לצפות מילדה בת 5 לכישורים כאלה. אני מציעה לך - כעצה כללית - לא לדבר סרה באנשים אחרים ליד הילדים שלך. אני חושבת שזה דוקא טוב שהילדים חוזרים על זה אחר כך בפני האנשים המדוברים, משום שזה מזכיר לנו שיש צורה למתוח בקורת, ושרכילות היא לא תמיד דבר נעים... אני כמובן לא אומרת שאת לא יכולה לקטר על מישהו... אבל תשתדלי לא לעשות את זה ליד הילדים. גם לגבי ויכוחים על כסף - זה נשמע לי כמו דבר שאפשר לדחות לאחר כך, ולא לנהל את הויכוח בנוכחותה. אני חייבת לומר לך, שההתנהגות של בתך אינה חריגה בכלל. בני הבכור, כשהיה צעיר מבתך, סיפר לגננות בגן שלו "אתן יודעות? לאמא שלי יש מכשיר חשמלי כזה שהיא מורידה איתו שערות ברגלים"...
- הרי ברור שלא היתה לו שום כוונה לפגוע בפרטיות שלי, נכון? את תדעי מתי היא תפסיק לספר כל דבר "בחוץ" - הרי היא תספר בכל מקרה, גם אם לא יהיו "ארועים חריגים". אז בינתיים הזהרו במילותיכם, ולאט לאט תוכלו "להשתחרר". את יכולה גם, בגיל חמש, בהחלט להסביר לה, למשל, לגבי ויכוח על כסף, שזה דבר בינך לבין אבא ואת לא רוצה שיספרו את זה למישהו אחר, אפילו לא לסבתא.
 

maya100

New member
אני ממש מסכימה

כשאחותי היתה קטנה, ההורים שלי לקחו אותנו לאכול חומוס במסעדה. סבתא שלי היתה אומרת שזה בזבוז כסף אדיר ושאפשר לאכול בבית אז לפני שהגענו אליהם ההורים שלי ביקשו מאיתנו לא לומר לסבתא שהיינו במסעדה. ומה את חושבת הדבר הראשון שאחותי אמרה? "סבתא, אני לא אגיד לך שהיינו במסעדה..."
פשוט יש דברים שכדאי לא לדבר עליהם ליד ילדים, בעיקר כשמדברים על אנשים אחרים... כאמור, הרגישות לטאקט עדיין לא מפותחת אצלם... (נראה לי שהיא מתפתחת סביב תחילת גיל ההתבגרות, כשהם רוצים פרטיות לנושאים שלהם - חזיה, ניצני התבגרות פיזית וכו', אבל זאת רק תחושה שלי, זה לא מניסיון).
 

סתיו ג

New member
גם לי היה קטע עם הבת שלי

פעם סיפרתי לה, שאם לא לומדים אז אי אפשר לעבוד בעבודות טובות, צריך לעבוד עבודה קשה, ובתנאים לא טובים, וסם ככה דיברנו על סוגי עבודות, ולמה צריך ללכת לבי"ס. הייתי איתה בחנות מסויימת, שם היה עובד על מלגזה שסחב קופסאות גדולות, והזיע כולו, מה הקטנה שלי עשתה. ניגשה אליו ואמרה לו "נכון בגלל שלא למדת בבי"ס עכשיו אתה צריך לעבוד קשה?" התייבשתי קפאתי רציתי להעלם. אני באמת חושבת שזה ענין של טאקט, עם הגיל משתפר.
 

צאובר

New member
כשהייתי בת ארבע

הייתי עדה לויכוח בין הורי על סוודר של אמי (גולף ירוק גדול, אם אני זוכרת נכון), שאבי אימץ. למחרת סיפרתי בגן ש:"אבא גונב לאמא את הבגדים."
 
אוי באבוי

אבל זה מוכר מאוד... אני הייתי עושה את זה להורים שלי המון (הם עד היום מזכירים לי...) והפתרון היחיד הוא פשוט לא לדבר על ידם. זה לא שאנחנו תמיד עומדים בזה... לפעמים אנחנו מדברים רוסית כשלא רוצים שהם יבינו
 

ורד V

New member
שבת שלום לכולם אני חדשה בפורום../images/Emo140.gif

גם לי יש בת וכל מה שנעשה בגן שהיא מדווחת לנו מי בהריון מי לו דבר יפי לגבי המטפלות. אני למשל חושבת שיש דברים טובים מהמסר זאת. תקשורת טובה מה שכן צרכים ללמד את הילדים מה נכון למסור מבית ההורים ומה לו הילדה שלך בת 5 . אני למשל היתי לקחת את הבת שלי ואמרת לה תקשיבי לי יש דברים שנשארים בבית ואני לו מרשה לדבר עליהם למשל..... למשל.... שהיה לך בהצלחה ויש לך ילדה מקסימה ונבונה.
 
אפשר להציע נקודה למחשבה

אחד הדברים שמלמדים ילדים על מניעת הטרדה מינית זה הנושא של סודיות - אם דרשו ממך לא לספר זה מאוד חשוד, לאמא/אבא/מורה/שוטר מותר לספר הכל... ואני חוששת שהאמירה שיש דברים שאמא לא מרשה לדבר עליהם הופכת את ההסבר הזה לפחות אפקטיבי. אולי אפשר לדבר על נושא הפרטיות של אנשים ולהסביר איך שמירה על צנעה בדברים מסויימים (למשל.... למשל....) היא התחשבות ועושה מאוד נעים. אפשר גם לדבר על סודות מסוגים שונים ואיך מחליטים מה לשמור ומה לספר - לדעתי מאוד חשוב להביע אמון בחכמה ובהבנה של הקטנטנים
 

ורד V

New member
אוריון של שי תודה לך ../images/Emo29.gif

תודה לך על הצגת דברים בצורה כל כך נבונה וחכמה מסכימה איתך שא' ב' של חינוך אמון בחכמה והבנה של הקטנטנים חשוב לדעתי גם לשיים את הדברים מאוד ברורים לילד כך הם מבנים יותר טוב אני רואה בעולם של הילדים שאני עובדת איתם נפגשת לילה טוב ושוב תודה.
 

BurgerQueen

New member
גם הבת שלי ככה, והיא עוד לא בת 4

היא "הלשינה" לאמא שלי ולבעלי שאני מעשנת (התחלתי לעשן לפני חודש ובגלל שבעלי רתח מכעס הפסקתי). היא מספרת לכל העולם שהיה לי ניתוח בלב (זה נכון, אבל לא רציתי שכל העולם יידע...) או שיש לי תפרים וצלקת וכו. כל דבר שקורה בבית _טוב ורע) כל העולם צריך לדעת. פשוט נורא! אין לי מושג מה עושים!!!!!
 

assy

New member
יש לי תאוריה שאולי תקומם...

אני אומרת שזה תאוריה משום שלא יצא לי ליישם אותה עוד. בני עוד קטן. שילדנו קטנים(אני רואה את זה המון סביבי) , אנחנו מדברים עליהם לידם בגוף שלישי. "הוא עשה כך...". "הוא אמר כך...". ואף פעם לא שואלים אותם אם מותר לנו לספר. לנו הדבר המסויים שאנו מספרים לאחרים נראה פעוט וחסר חשיבות, והרי בעני ילד אתם יודעים שזה לא כך. אז מה הוא למד. מאיתנו ההורים שזה בסדר לשפוך הכל. ולא לשאול ולכבד את הפרטיות של האדם שעליו מדברים. כי אף פעם לא לימדנו אותו פרטיות מהיא.
 

נעמי גל

New member
מעניינת התאוריה שלך - אם כי ...

כיצד את מסבירה את העובדה שבגיל כל שהוא הילדים הפטפטנים האלה לומדים לדעת מה מותר ומה אסור לספר? מבלי שאף אחד יטרח להבהיר להם דבר וחצי דבר על פרטיות?
 

נעה גל

New member
למה תקומם? אני מ-א-ו-ד מסכימה

למה שאת אומרת, אבל, זה מגיע בשילוב עם היכולות הקוגנטיביות של הילד (אלה שהוא עדין לא רכש). בכל מקרה, הרבה מאוד הורים (כולם?) מרשים לעצמם לומר ליד ילד, שכבר מבין הכל (נאמר, החל מגיל שנה-שנה וחצי), דברים שהם לא היו מרשים לעצמם לומר על מבוגר אחר שנמצא בנוכחותם. זה כבר צריך להדליק נורה אדומה לגבי ההתנהגות הזו. ל- BurgerQueen בכל מקרה, אפשר גם להוציא דברים טובים ממה שהילדים אומרים ולא היינו רוצים שיאמרו - אפשר ללמוד מה מעסיק אותם. ואם ילד מספר לכולם שלאמא יש צלקת, הצלקת כנראה מאוד מעסיקה אותו. ואני הייתי נמנעת משיתוף ילדים ב"סודות" כמו - אמא מעשנת בסתר. זה גדול מדי על ילדים והם עלולים לחשוב שהם אשמים בחילופי הדברים הקשים שבאים בעקבות הגילוי. את רוצה לעשן בסתר? תעשי את זה באמת בסתר (אם את צריכה עזרה בטכניקות עישון בסתר, חמותי תוכל לעזור לך
)
 

סתיו ג

New member
אני ממש מסכימה

כשהייתי קטנה, סבתא שלי שאלה אותי משהו, ואמרתי לה בסוד את התשובה. אח"כ בארוחת צהריים לפני כל השולחן היא סיפרה לאמא שלי, עד היום לא שכחתי לה את זה, והייתי ממש קטנה, העלבון היה ממש חזק. לכן אני משתדלת לא לדבר על הילדים דברים שעוללים לפגוע בהם, והכל מתוך מחשבה תחילה.
 
הבת שלי ביקשה ממני בפרוש לא לספר

את ה"פנינים" שלה. הגענו להסכם שאני אבקש את רשותה לפני כן, וברוב הפעמים היא מסכימה.
 
למעלה