הרמיוניDanger
New member
"ילדה, את לסבית?"
תמיד מציקים לי... למה, מכל הבנות שבבית הספר, דווקא לי מציקים? זה משהו בחזות שלי? אני אולי נראית כמו לסבית? ובכן, אני חושבת שלפני הכל - כדאי שאני אסביר לכן את המצב. אני בת 13.5 ולומדת מחוץ לעיר, בבי"ס שאליו אני נוסעת כל יום באוטובוס. יחד איתי בביה"ס לומדת גם אחותי שגדולה ממני בשנתיים, ואחותי שצעירה ממני בשנה. כשאחותי הגדולה היתה בערך בגילי, היא גילתה שהיא ביסקסואלית ומכיוון שהיא היתה אז די בולטת - זה התפרסם מהר ופשוט, כולם ידעו את זה. מהיום שבו עברתי ללמוד בביה"ס, לפני שנה וחצי, הרבה פעמים ילדים באו אליי ושאלו אותי: "את גם כן לסבית כמו אחותך הגדולה?" ממש לא היה טעם להסביר להם שהיא לא לסבית אלא ביסקסואלית, אבל זה לא העניין. זה עוד היה בגדר הנורמלי כשזה הגיע מהשכבות שמעליי. אבל אז גם כולם בשכבה שלי גילו שאחותי כזו. אני לא חושבת שאי פעם היתה לי בעיה עם העובדה שהיא כזו, או מהעובדה שהשכבה שלי יודעת מזה. לא ביג דיל. אבל התחילו כל הזמן לשאול אותי... "גם את לסבית?" ודברים... אז, עוד הסתדרתי עם זה. גם עם כל שאר הדברים שאחותי עשתה/הייתה בעבר, ולא הפסיקו לשאול אותי אם גם אני רוצה להיות/לעשות ככה ´כשאני אהיה גדולה´ (אידיוטים). אבל השנה, דברים נעשו מסובכים יותר. האחות שצעירה ממני בשנה עברה גם ללמוד בביה"ס שבו אני ואחותי הגדולה לומדות והחלו להתרוצץ שמועות... בהתחלה רק מהערסים אח"כ מהרכלנים של ביה"ס, פה וחשם אח"כ כבר מלא ילדים בשכבה פנו אליי בשאלות, "זה נכון?" ולבסוף כבר הגיע מצב שבתיכון כבר דיברו על זה! עפ"י השמועות...היא מתנהגת בצומיות מופרזת ביותר, נותנת לילדים לצפות בה מנשקת בפה/יורדת לחברה שלה תמורת תשלום, מתנשקת באמצע הכתה עם חברה שלה היישר מול עיניה של המחנכת ההומופובית (הבת-זונה) שלה, וזאת נוסף על כל שאר הדברים הנוראיים שאני לא אזכיר פה... תמורת תשלום סמלי היא מוכנה לספר סודות על אחותי הגדולה, לתלמידי החטיבה החביבים. כל זה, רק עפ"י השמועות. אחותי הגדולה ממש תפסה עליה קריזה כשהיא שמעה את כל זה, דפקה לה כמה שיחות (אחותי הקטנה מעולם לא הכחישה את כל זה, אבל בשיחות היא אמרה לה שהכל זה רק שמועות מגעילות שהעלילו עליה). החלטתי להאמין לה למרות שאני עדיין בספק לגביי חלק מהדברים שלא נשמעו אמינים... העניין כבר די חלף, המחנכת שלה עדיין הומופובית בת-זונה, ואני עדיין לא יודעת אם להאמין לה או לא. אבל דברים לא חזרו להיות כמו שהיו...לא שלפני זה הם היו ממש תקינים אבל עכשיו הם עוד פחות תקינים. אני לא ילדה שנמרחת על בנות אחרות, אין בכלל מה להשוות אותי לכל הבנות שמתרוצצות מסביב ונמרחות על השנייה בצחקוקים, עושות קרבות-כריות במסיבות פיג´מות ואז נוחתות זו על זו בתחתונים ומתמזמזות - וכל זה, בתור ידידות ותו לא. אני, אפילו את כל זה לא עושה. אני יוצרת קרבה פיזית עם החברות שלי רק כשאני מתראה איתן, או רוצה להיפרד מהן לשלום או לנחם אותן או סתם ככה כשבא לי. אבל זה *לא* נקרא לעיתים קרובות. לפעמים אני בצחוק שולחת להן מסרים כמו נשיקות באוויר או מבטים "כאילו סקסיים" אבל זה לא רק עם הבנות, ובכלל - הכל סתם בצחוק... אנחנו חבר´ה די מוזרים... אני יודעת שאני לא נראית כמו היצור הכי רך ונשי, אלא כמו מין יצור... לא כזה. אבל אני לגמרי לא היחידה בבי"ס ומשום מה דווקא אלי כולם נטפלים! כבר אי אפשר להחמיא לבנות מהכתה שלי ולהגיד להן בפשטות "יש לך גוף טוב", הן ישר חושבות שאני מנסה לרמוז להן משהו ומתרחקות ממני. כולם חושבים שאני מקבלת את הדברים האלה ברוח טובה, אבל עם כמה שאני בטוחה שלא רוצים לפגוע בי, אחרי כמה זמן זה מתחיל ממש לעצבן... אני מעולם לא הכרזתי באופן ברור על נטיותיי המיניות משום שאני עצמי לא בטוחה בהן. אין לי שום תשובה לענות לאלה ששואלים אותי אם אני לסבית, ואם היתה לי תשובה והם באמת היו מתעניינים בה ולא סתם נטפלים - אולי הייתי עונה להם. אבל דברים פשוט לא יכולים להמשיך ככה... למה דווקא אני? למה דווקא לי מציקים? אני אולי לא "בת" רגילה, ואולי יש לי שתי אחיות צומיות למדיי, ואולי נטיותיי המיניות מעורערות במקצת... אבל היי, מי לא כזו? רק היום הגיע אליי אחד הילדים ה...איך לומר? פחות מתוחכמים בשכבה שלי, תקע את הפרצוף שלו מול שלי בחיוך קרצייתי מאוזן-לאוזן, ושאל בקולו הצפצפני: "את לסבית?" לא מוחק את החיוך מהפרצוף שלו. חייכתי אליו חיוך שהביע בדיוק את מה שחשבתי עליו, כיוונתי את היד שלי לפרצוף שלו ואמרתי לו משהו בסגנון "אני אסטור לך". אם הוא קורא את ההודעה הזו עכשיו (ואם הוא בכלל יודע לקרוא), הוא בטח כבר מזהה אותי ויודע מי אני. אני מקווה שאם הוא אכן יודע לקרוא הוא מבין אותי ויודע מה קורה אצלי. הדברים האלה כל כך מעצבנים עד שהם כבר מתחילים לפגוע... לא שהם אמורים לפגוע או משהו, אבל זה די מעליב לדעת שאני ה"לסבית של השכבה", מין לסבית שכזו, פשוט לסבית. הי בנות! תתרחקו ממנה מהר אחרת היא תתחיל איתכן... הי, את! תראי כמה היא קרובה אלייך...אולי היא זוממת משהו... לפני כמה זמן חרחרתי לכיוונה של החברה הכי טובה שלי (מין דרך בין שתינו להביע חיבה), ואיזו משועממת מהכתה היתה בטוחה שהתנשקנו. כמובן שלא באמת התנשקנו, אבל - אפשר לחשוב! כמה בנות כבר מתנשקות בפה...הרבה!.. ביג דיל, זה לא הופך אותן ללסביות. אז הדפוקה הזאת יצאה לה המסדרונה וצרחה לכולם שאני והיא התנשקנו. בפה. היא כל כך התלהבה ושמחה... אני לא חושבת שאי פעם ראיתי אותה נרגשת כל כך. בינתיים, ילדות אחרות בכתה ששמעו את זה באו אליי. אחת מהן ביקשה שנעשה את זה שוב פעם, והשנייה שאלה אותי, "מה את לסבית כמו אחותך הקטנה?" וסיפרה לי שהיא במו עיניה ראתה את אחותי הקטנה מתנשקת עם ילדה מהכתה שלה באמצע בניין החטיבה, וכולם מחאו להן כפיים אחרי זה. אני פשוט לא מבינה את זה... אם באמת אחותי הקטנה לא עשתה את כל הדברים האלה, ואני לא עשיתי את כל הדברים האלה, מה גורם לכולם לחשוב שהיא לסבית, ועקב כך לחשוב שגם אני לסבית? מה? מה מה? אני נראית כמו לסבית? יש איזושהיא סיבה הגיונית שבעולם, לחשוב שאני לסבית? אני דווקא, ולא אף אחת אחרת?
Danger
תמיד מציקים לי... למה, מכל הבנות שבבית הספר, דווקא לי מציקים? זה משהו בחזות שלי? אני אולי נראית כמו לסבית? ובכן, אני חושבת שלפני הכל - כדאי שאני אסביר לכן את המצב. אני בת 13.5 ולומדת מחוץ לעיר, בבי"ס שאליו אני נוסעת כל יום באוטובוס. יחד איתי בביה"ס לומדת גם אחותי שגדולה ממני בשנתיים, ואחותי שצעירה ממני בשנה. כשאחותי הגדולה היתה בערך בגילי, היא גילתה שהיא ביסקסואלית ומכיוון שהיא היתה אז די בולטת - זה התפרסם מהר ופשוט, כולם ידעו את זה. מהיום שבו עברתי ללמוד בביה"ס, לפני שנה וחצי, הרבה פעמים ילדים באו אליי ושאלו אותי: "את גם כן לסבית כמו אחותך הגדולה?" ממש לא היה טעם להסביר להם שהיא לא לסבית אלא ביסקסואלית, אבל זה לא העניין. זה עוד היה בגדר הנורמלי כשזה הגיע מהשכבות שמעליי. אבל אז גם כולם בשכבה שלי גילו שאחותי כזו. אני לא חושבת שאי פעם היתה לי בעיה עם העובדה שהיא כזו, או מהעובדה שהשכבה שלי יודעת מזה. לא ביג דיל. אבל התחילו כל הזמן לשאול אותי... "גם את לסבית?" ודברים... אז, עוד הסתדרתי עם זה. גם עם כל שאר הדברים שאחותי עשתה/הייתה בעבר, ולא הפסיקו לשאול אותי אם גם אני רוצה להיות/לעשות ככה ´כשאני אהיה גדולה´ (אידיוטים). אבל השנה, דברים נעשו מסובכים יותר. האחות שצעירה ממני בשנה עברה גם ללמוד בביה"ס שבו אני ואחותי הגדולה לומדות והחלו להתרוצץ שמועות... בהתחלה רק מהערסים אח"כ מהרכלנים של ביה"ס, פה וחשם אח"כ כבר מלא ילדים בשכבה פנו אליי בשאלות, "זה נכון?" ולבסוף כבר הגיע מצב שבתיכון כבר דיברו על זה! עפ"י השמועות...היא מתנהגת בצומיות מופרזת ביותר, נותנת לילדים לצפות בה מנשקת בפה/יורדת לחברה שלה תמורת תשלום, מתנשקת באמצע הכתה עם חברה שלה היישר מול עיניה של המחנכת ההומופובית (הבת-זונה) שלה, וזאת נוסף על כל שאר הדברים הנוראיים שאני לא אזכיר פה... תמורת תשלום סמלי היא מוכנה לספר סודות על אחותי הגדולה, לתלמידי החטיבה החביבים. כל זה, רק עפ"י השמועות. אחותי הגדולה ממש תפסה עליה קריזה כשהיא שמעה את כל זה, דפקה לה כמה שיחות (אחותי הקטנה מעולם לא הכחישה את כל זה, אבל בשיחות היא אמרה לה שהכל זה רק שמועות מגעילות שהעלילו עליה). החלטתי להאמין לה למרות שאני עדיין בספק לגביי חלק מהדברים שלא נשמעו אמינים... העניין כבר די חלף, המחנכת שלה עדיין הומופובית בת-זונה, ואני עדיין לא יודעת אם להאמין לה או לא. אבל דברים לא חזרו להיות כמו שהיו...לא שלפני זה הם היו ממש תקינים אבל עכשיו הם עוד פחות תקינים. אני לא ילדה שנמרחת על בנות אחרות, אין בכלל מה להשוות אותי לכל הבנות שמתרוצצות מסביב ונמרחות על השנייה בצחקוקים, עושות קרבות-כריות במסיבות פיג´מות ואז נוחתות זו על זו בתחתונים ומתמזמזות - וכל זה, בתור ידידות ותו לא. אני, אפילו את כל זה לא עושה. אני יוצרת קרבה פיזית עם החברות שלי רק כשאני מתראה איתן, או רוצה להיפרד מהן לשלום או לנחם אותן או סתם ככה כשבא לי. אבל זה *לא* נקרא לעיתים קרובות. לפעמים אני בצחוק שולחת להן מסרים כמו נשיקות באוויר או מבטים "כאילו סקסיים" אבל זה לא רק עם הבנות, ובכלל - הכל סתם בצחוק... אנחנו חבר´ה די מוזרים... אני יודעת שאני לא נראית כמו היצור הכי רך ונשי, אלא כמו מין יצור... לא כזה. אבל אני לגמרי לא היחידה בבי"ס ומשום מה דווקא אלי כולם נטפלים! כבר אי אפשר להחמיא לבנות מהכתה שלי ולהגיד להן בפשטות "יש לך גוף טוב", הן ישר חושבות שאני מנסה לרמוז להן משהו ומתרחקות ממני. כולם חושבים שאני מקבלת את הדברים האלה ברוח טובה, אבל עם כמה שאני בטוחה שלא רוצים לפגוע בי, אחרי כמה זמן זה מתחיל ממש לעצבן... אני מעולם לא הכרזתי באופן ברור על נטיותיי המיניות משום שאני עצמי לא בטוחה בהן. אין לי שום תשובה לענות לאלה ששואלים אותי אם אני לסבית, ואם היתה לי תשובה והם באמת היו מתעניינים בה ולא סתם נטפלים - אולי הייתי עונה להם. אבל דברים פשוט לא יכולים להמשיך ככה... למה דווקא אני? למה דווקא לי מציקים? אני אולי לא "בת" רגילה, ואולי יש לי שתי אחיות צומיות למדיי, ואולי נטיותיי המיניות מעורערות במקצת... אבל היי, מי לא כזו? רק היום הגיע אליי אחד הילדים ה...איך לומר? פחות מתוחכמים בשכבה שלי, תקע את הפרצוף שלו מול שלי בחיוך קרצייתי מאוזן-לאוזן, ושאל בקולו הצפצפני: "את לסבית?" לא מוחק את החיוך מהפרצוף שלו. חייכתי אליו חיוך שהביע בדיוק את מה שחשבתי עליו, כיוונתי את היד שלי לפרצוף שלו ואמרתי לו משהו בסגנון "אני אסטור לך". אם הוא קורא את ההודעה הזו עכשיו (ואם הוא בכלל יודע לקרוא), הוא בטח כבר מזהה אותי ויודע מי אני. אני מקווה שאם הוא אכן יודע לקרוא הוא מבין אותי ויודע מה קורה אצלי. הדברים האלה כל כך מעצבנים עד שהם כבר מתחילים לפגוע... לא שהם אמורים לפגוע או משהו, אבל זה די מעליב לדעת שאני ה"לסבית של השכבה", מין לסבית שכזו, פשוט לסבית. הי בנות! תתרחקו ממנה מהר אחרת היא תתחיל איתכן... הי, את! תראי כמה היא קרובה אלייך...אולי היא זוממת משהו... לפני כמה זמן חרחרתי לכיוונה של החברה הכי טובה שלי (מין דרך בין שתינו להביע חיבה), ואיזו משועממת מהכתה היתה בטוחה שהתנשקנו. כמובן שלא באמת התנשקנו, אבל - אפשר לחשוב! כמה בנות כבר מתנשקות בפה...הרבה!.. ביג דיל, זה לא הופך אותן ללסביות. אז הדפוקה הזאת יצאה לה המסדרונה וצרחה לכולם שאני והיא התנשקנו. בפה. היא כל כך התלהבה ושמחה... אני לא חושבת שאי פעם ראיתי אותה נרגשת כל כך. בינתיים, ילדות אחרות בכתה ששמעו את זה באו אליי. אחת מהן ביקשה שנעשה את זה שוב פעם, והשנייה שאלה אותי, "מה את לסבית כמו אחותך הקטנה?" וסיפרה לי שהיא במו עיניה ראתה את אחותי הקטנה מתנשקת עם ילדה מהכתה שלה באמצע בניין החטיבה, וכולם מחאו להן כפיים אחרי זה. אני פשוט לא מבינה את זה... אם באמת אחותי הקטנה לא עשתה את כל הדברים האלה, ואני לא עשיתי את כל הדברים האלה, מה גורם לכולם לחשוב שהיא לסבית, ועקב כך לחשוב שגם אני לסבית? מה? מה מה? אני נראית כמו לסבית? יש איזושהיא סיבה הגיונית שבעולם, לחשוב שאני לסבית? אני דווקא, ולא אף אחת אחרת?