ילדה אלימה

[רוני של יובל ומאיה]

ילדה אלימה ../images/Emo122.gif

לפני כמה שבועות הבאנו כלב. גור קטן, חמוד, עליז, קפצן ותזזיתי. יובל מביעה את אהבתה אליו כל הזמן, רוצה לעזור להאכיל אותו, להחזיק ברצועה שלו בטיולים, וכל הזמן לשחק איתו. אממה - בימים האחרונים הילדה התחילה לגלות כלפיו אלימות מזויעה. היא מושכת לו באזניים נורא חזק, מושכת לו ברגליים, בבולבול... חונקת אותו... המסכן מייבב והיא ממשיכה. נראה לי שהיא מאוד נהנית מזה. לא יודעת מאיפה זה בא לה - אנחנו לא משפחה אלימה במיוחד... היא בד"כ מאד עדינה כלפי חבריה, אפילו כלפי מאיה היא לרוב עדינה ולא אלימה (טוב, לפעמים הן מתכסחות... אבל לא ככה). אני כמובן כועסת מאוד כשהיא עושה את זה, מיד מפרידה ביניהם ומסבירה שוב ושוב ושוב שזה כואב לכלב, זה לא נעים, ככה לא עושים לאף אחד - לא לחברים, לא לאבאמאמאיה, וגם לא לכלב. תראי, הוא בוכה כשאת מכאיבה לו, גם לך לא היה נעים אם היו מושכים לך ברגל/יד/שיער/חונקים אותך, נכון? והיא? או שהיא מהנהנת ומסכימה איתי ומבטיחה שלא תעשה את זה שוב, או שהיא מסובבת את הראש ועושה עצמה כלא שומעת, או שהיא מתחילה לבכות כי כועסים עליה... היא בהחלט מבינה שזה כואב לו. מה שמפריע לי מלבד האלימות ועצם זה שבאמת כואב לכלב המסכן הזה, זה שהיא נראית כאילו היא ממש מפיקה הנאה מלהכאיב לו. מה אני עושה איתה? מה עושים עם הכלב? כל הסיטואציה מטרידה אותי.

 

[שחר של עמית]

רעיון שעבר במוחי (לא מתוך ניסיון):

אולי לנסות לתת לה תחומי אחריות לגביו? עד כמה שניתן אצל ילדה בת 3, אבל אפשר אולי למצוא משהו - לשים לו את האוכל בקערה שלו, לרפד לו את המירבץ וכו'. התחושה שלי היא שכאשר צריך לדאוג למישהו, קל יותר לפתח רגש של אמפתיה כלפיו, ואז נמנעים מהצקות. איך זה נראה לך?

 

[רוני של יובל ומאיה]

תודה על הרעיון

בהחלט ינוסה!

 

[דסי אשר]

טל, פרלה הדלמטית שליח עדינה מאד....

שלום, קיבלתי את פרלה כשיה הייתה בת 3 שנים. פרלה הגיעה מבית גידול לדלמטים, פינטרים וויסלות(פוינטר הונגרי). מגדלת הכלבים, שמסרה לי את פרלה במתנה, סיפרה על עדיונה(שהיום אני חווה אותה מכל כיוון). היא סיפרה שבנה, שגם היה אולי בן שלוש אז, היה מתעלל בפרלה, שהייתה גם היא גורה בת חצי שנה. הכלבה לא עשתה דבר, וכדי להפסיק את הענין, שמו את פרלה בחדר לחוד, עד שיסכים להתנהג אתה כראוי. זה ברמת הסיפור. כאשר קראתי את הדברים שלך, וכאשר הבנתי שבתך בת שלוש- גיל שבו בבירור כבר מתפתח המצפון, היה נראה לי, מה שנקרא "מהבטן", שהבת שלך במקרה התחילה להציק לכלבה, וכאשר שמעה את תגובותיך הקשות, החלה די להנות מהאינטראקציה בינך לבינה, כאשר הגרוה משמשת רק כלי למערכת יחסים זו. הילדה בוודאי מבינה, ואני לא הייתי חושבת שהי א ילדה אלימה כלפי בעלי חיים- למרות שיש בכך התנהגות אלימה. אני יותר שמה את הדגש על כך שהילדה שלך עושה מה שעושה, כי "נעים" לה לראות אותך כל כך כועסת..כל כך מאבדת עשתונות.... ואכן, אם היא באמת אוהבת את הכלבה, אפשר להניח את הגורה במרפסת, ולומר לילדה, שהיא תוכל לשחק אתה רק אם תתיחס אליה כראוי. היא מבינה אותך, עובדה, מפנה את ראשה כדי לא להקשיב לך. דסי. נ.ב- במשפחתון אני מלמדת אותם,, קטנים מאד- לא למשוך לפרלה בזנב, לא לרכב עליה בחוזקה. חוץ מזה, אם הם יותר מידי מציקים לה, היא כבר גדולה, היא פשוט קמה והולכת, או לפני זה נובחת וקמה והולכת לחדר שלה.

 

[דסי אשר]

צ.ל רוני ולא טל....

 

[רוני של יובל ומאיה]

תודה דסי

זה בהחלט יכול להיות חלק מזה, שהיא נהנית מתשומת הלב. אם כי התגובה שלי היא ממש לא תגובה של איבוד עשתונות... יש קצת בעיה לשים אותה במרפסת משום שאין לנו מרפסת, אנחנו גרים בבית פרטי עם חצר אך החצר איננה מגודרת ואת הכלב צריך לקשור והוא מאוד סובל מזה ומנסה להשתחרר, וקושר את עצמו מסביב לכסאות וכו'. אם אינו קשור הוא בורח לכביש ולשכנים, ואנחנו גרים בארה"ב זה מאוד לא מקובל כאן שכלב בחוץ לא קשור. מלבד זאת מתחיל להיות פה קר... זה קצת צער בעלי חיים להשאיר אותו בחוץ כל היום. אני באמת שמה אותו בחדר נפרד כשצריך הפרדת כוחות אבל שוב - הוא סובל, רוצה חברה... טוב, נמשיך להסביר וללמד ולתת דוגמה אישית.

 

[דסי אשר]

רוני, צריך לעשות החלטות בחיים...

הכל אומנם רוצה חברה, אבל יותר חשוב שלא יתעללו בו. חשוב שהבת שלך תלמד לא לפגוע בו. אי אפשר לאכול את העוגה ולקוות שתשאר שלימה. חמור יותר היה אילו היית שמה את בתך בחדר לחוד. חשוב להפריד בין צרכיו של כלב, עם כל האהבה שלי לכלב, לבין צרכיו של האדם. הבת שלך לא תוכל להשאר בבית חצי יום לבד, הכלב שלך יוכל. כלב בוגר יכול להתאפק(שליטה על צרכים) 12 שעות. אנשים יוצאים לעבודה, ומשאירים כלב בבית לבד. לא איריאלי- אבל לא אסוני. גם פרלה, שנמצאת איתי בבית, לא משחקת עם הילדים כל הזמן. נכון, היא כבר בת 8 שנים, אבל היא ישנה שעות רבות. אלה תכונות כלביות. ולכן, אני לא מסכימה כל כך עם המשפט שכתבת: אני באמת שמה אותו בחדר נפרד כשצריך הפרדת כוחות אבל שוב - הוא סובל, רוצה חברה... . דסי

 

[רוני של יובל ומאיה]

או אה, איזה נאום דסי...

כל זה בשביל להגיד שאת לא מסכימה עם משפט אחד שלי

תודה על העזרה, אבל אני חושבת שהנימה יכולה להיות קצת פחות שיפוטית... תראי, לא לקחנו כלב בשביל לבודד אותו בחדר. הוא עדיין גור, הוא לא כלב בוגר. הוא נמצא בחדר שלו לבד מספיק שעות כשאנחנו בעבודה, ואני לא חושבת שצריך להביא כלב הביתה בשביל שישב בחדר 24 שעות ביממה. זה בכלל לא עניין של את מי לשים בחדר - את הילדה או את הכלב - כי זה ברור שאת הילדה אני לא מבודדת בחדר שלה. הכלב כן מוכנס לחדר במקרי חירום, אבל אני משתדלת לצמצם את זה. הוא באמת קטן וממש לא כלב בוגר, רק בן 3 חודשים, תינוק בסה"כ. הוא בוכה ומתחנן לצאת. זה בפירוש צער בעלי חיים, ולכן אני משתדלת לעשות את זה כמה שפחות. אז עם מה את לא מסכימה בדיוק? עם זה שאני כן מפרידה אותו בחדר כשצריך? או עם זה שהוא סובל ומתחנן ורוצה לצאת? לא ממש הבנתי. את מסיקה מהכלבה הבוגרת שלך, שקיבלת בגיל שלוש שנים שכבר היתה בוגרת, ולא ממש ראית אותה כגורה, על גור מאוד קטן שעדיין זקוק לתשומת לב יתרה. קצת סטינו מהנושא אבל היה לי חשוב להבהיר לך את המצב. אני נמצאת במצב מאוד לא נעים עם הילדה כעת, ומנסה את כל מה שאפשר. ברור לי שלעתים צריך הפרדת כוחות, אבל זה בלתי אפשרי לכלוא כלב בחדר מבודד למשך כל היום וכל הלילה. זו בפירוש התעללות. אז מנסים למצוא דרכים אחרות, ואני מנסה גם לחשוב מה הייתי עושה אילו זה היה קורה בין אחים - הרי לא הייתי כולאת אחד בחדר... הייתי מוצאת דרכים אחרות.

 

[דסי אשר]

מתנצלת, ומחסרונות האינטרנט...

ושמע שיפוטי. הכלבה שלי, כאשר הייתה גורה, הוכנסה לבית המגדלים שלה(בית גידול לכלבים), כדי שתתרגל לחיות במשפחה. אז, כאשר הייתה גורה, הילד של המשפחה התעללל בה. אז הופרדה ממנו. לא ל 24 שעות, ובוודאי להרבה הרבה פחות(חלק מהיום גם ישן...). מה שאמרתי, שהתהליך צריך להיות משולב, במין "אם...אז..". היא בת שלוש שנים ילדתך, כך נכתב. אני מקבלת את המחשבה שהועלתה כאן, שהיא מבטאת את רגשות הקנאה בתינוק שנולד- דרך הכלב. עדיין, כמו שאת עצמך חושבת- זה לא תקין עבור הכלב ועבור הילדה שלך. אני לא בעד התעללות בגור, לא בעד לעשות לו צער... ניסיתי להעלות רעיון. את אומרת ואני מנסה גם לחשוב מה הייתי עושה אילו זה היה קורה בין אחים - הרי לא הייתי כולאת אחד בחדר... הייתי מוצאת דרכים אחרות. ההשוואה מעניינת, אבל לא נראית לי. שני אחים הם שני אחים, כלב אינו אח, ואין לחשוד בי איני אוהבת כלבים. את אומרת- הוא תינוק, גור בן שלושה חודשים ובוכה לצאת. אולי זה יכול להיות פתח לשיחה עם הבת- "תראי כמה עצוב לו להיות לבד, לא יכול לשחק אתך...... את רוצה שנוציא אותו, שלא יהיה עצוב ותשחקי איתו כך שיהי לו כיף איתך......? אם הכיוון של הטון והמחשבה שלי לא מתאימים לך- כפי שהם נתפסים מהאינטרנט, אני יורדת. הייתה לי כוונה טובה, אבל כוונות טובות רבות יש בדרך ... שיהיה לך חג שמח. דסי אוהבת מאד כלבים וילדים קטנים.

 

[אדמה טובה]

בדיוק קראתי את המאמר על קנאה

וזה נראה לי רלבנטי. היא בדיוק בגיל ובשלב שבו נוכחותה של מאיה יכולה לעורר קנאה עזה. היא לא יכולה להיות תוקפנית למאיה (בגללכם ובגלל המצפון) אז יש את הגור הזה. פתרון? אולי לעודד ביטויי קנאה מילוליים דרך משחקים (אני מנסה כעת שיחות עם בובות-כפפה). אנחנו עושים תאטרון בובות, בונים עלילה תוך כדי, והבובות מדברות ביניהן, ואולי זה מאפשר קצת ביטוי. וגם לא נורא אם בובות כפפה של כלב הורגת את בובת הכפפה של החתול, שפיצי מיד כינה "התינוקת"...

 

[רוני של יובל ומאיה]

אחלה רעיון, הכפפות....

ולא חשבתי על זה שהיא משליכה מהכלב למאיה. מעניין... היא באמת מספרת לעתים לבובה מדובבת יותר ממה שהיא מספרת לי.

 

[justmom]

אני חושבת שיש גיל צעיר מדי לחית

מחמד - גיל שבו הפעוט רואה בחיית המחמד פולש שהתפרץ לטריטוריה של פעוט. אצלי הגדולה גדלה יחד עם הכלבה שלי, שהיתה אצלי לפניה

והיתה גדולה וטובת מזג. רוני היתה מושכת לה בזנב ורוכבת עליה, ולדעתי הסיבה היחידה שהיא לא הציקה לה יותר מדי היתה שג'מה היתה גדולה ממנה בערך פי חמישה. איתמר די מציק לכלב שלנו, טוטו - לא ברמות כמו שתיארת, אבל בהחלט מציק, למרות שאני מסבירה לו שזה לא נעים לכלב. נדמה לי שיובל מרגישה מאוימת מהתחרות - עכשיו יש לה מצד אחד אחות קטנה וחמודה ומצד שני כלבלב, והיא בגיל שבו היא קטנה מדי לקחת אותו לטיול ולהרגיש שותפה מלאה בטיפול בו. לעניות דעתי, לגיטימי בהחלט לוותר על גידול חיית מחמד אם זה לא נעים לחיה עצמה ולמשפחה - אפשר לחכות עם זה עוד שנתיים שלוש.

 

[אלדורית]

../images/Emo45.gif מסכימה מאוד

חבל על הגור האומלל. נשמע שהיא יכולה לגרום לו נזק פיזי ונפשי (אני לא צוחקת לגבי הנפשי: מבחינתו זו התעללות, והוא עלול לפתח תוקפנות כלפי ילדים קטנים). לכן אני מצטרפת להמלצה לוותר על הגידול שלו כרגע. לא הייתי עושה מזה ענין גדול לגבי יובל: לא מציגה את ההחלטה בכעס, אלא מסבירה שראיתם שלא טוב לו אצלכם והחלטתם למסור אותו למישהו שיוכל לטפל בו יותר טוב, ואולי יום אחד תוכלו לקחת כלב אחר. לא הייתי מאשימה אותה בכך לא בגלוי (לא אומרת לה שזה בגללה) ולא בסמוי (על זה צריך לעבוד: להבין שאין כאן "אשמה" כי ההתנהגות הזו לא לגמרי בשליטתה, אלא נובעת מקשיים עמוקים שלה).

 

[אלדורית]

רק עוד דבר קטן: יכול להיות שאם

הייתם לוקחים כלב בוגר, שכבר מסוגל להגן על עצמו (לא כלב תוקפני שיגן על עצמו בנשיכות, אלא כלב עדין אך החלטי שהיה פשוט יכול להשתחרר וללכת למקום אחר) לא היתה נוצרת בעיה כזאת. אבל גור קטן הוא באמת חסר ישע, וזקוק להגנה.

 

[רוני של יובל ומאיה]

אתן צודקות מאוד, רק בעיה אחת יש לי.

לקחנו כלב כי בעלי רצה וכמובן שיובל שמעה את זה ורצתה גם (בלי להבין את ההשלכות של כלב). אני התנגדתי מאוד אבל בסוף שוכנעתי לקחת כלב קטן, שלא יגדל להיות סוס ענקי. זו היתה הפשרה... עוד משהו שחשבתי שרצוי לקחת זה כלב בוגר, אבל שוב - בעל עקשן שמשוכנע שחייבים לקחת גור. אז עכשיו יש את הגור הזה, שאני מבחינתי הייתי מוסרת לבית חם, למרות שהוא באמת נחמד ומשעשע וחוץ מהתגובות האלימות של יובל כיף לה איתו. בעלי מסרב בכל תוקף למסור אותו. דיברתי איתו על כך שאולי היא עוד קטנה מידי, ולא מוכנה לעניין הכלב, ואולי העוד כמה שנים... לא. הוא לא מוכן. ותאמינו לי, יש לי בעל עקשן ביותר. כשהוא מחליט לא יעזור בית דין. חבל לי על הכלב וגם על הילדה, מה אומר לכן...

 

[ליליה והגמדים]

אין לי עצות

רק רוצה לומר לך שממה שאני רואה בבתים של חברים, יש לך ילדה נורמלית. אם זה מרגיע...

 

[רוני של יובל ומאיה]

צרת רבים את אומרת? ../images/Emo3.gif

 

[ליליה והגמדים]

ולא שהחיות רואות בזה חצי נחמה....

 

[הילהל]

מצטרפת לנאמר

גם כאן רואים התעללות של יונתן בחתול - משיכות זנב ואוזניים, חיבוקים מועכי עצמות. רק שפרוזק הוא חתול בוגר, גדול ואסרטיבי - ויודע יפה יפה להשתחרר ולהעלם במעמקי ארון עד יעבור זעם. וגם יונתן לא ממש מגיב לאמירות החוזרות ונשנות שלנו לגבי האלימות הזו. יכול להיות שבאמת יש גיל בו פעוטות לא ממש מפנימים את התוצאות של מעשיהם על חיה? אולי כי החיה לא מגיבה כמו בן אדם (היללות שלה אולי לא מתפרשות כ"בכי" על ידי הילד)? יתכן שבאמת עדיף לוותר על רעיון הגור, ולקחת בע"ח בוגר כרגע.

 

[רוני של יובל ומאיה]

תודה הילהל

אז אני רואה שזה לא רק אצלנו...