יכולנו להיות...

יכולנו להיות...

"בואי מהר" הוא אמר ומשך בזרועי בחוסר-סבלנות "ותתלבשי חם". ""לאן הולכים?" "לא יודע. ראיתי גשם ובאתי, לא חשבתי הלאה. אין שכל אין דאגות". גיחכתי. נכון שהוא לא היה אקדמאי. נכון שלא היה לו תואר מאף אוניברסיטה, ואפילו תעודת-בגרות לא היתה לו, כיוון שעזב את ביה"ס בגיל 12 והחל לעבוד, כדי לעזור בפרנסת המשפחה קשת-היום. והוא היה האדם הכי חכם בעולם. הכרנו דרך שיחה תמימה ברשת. לפעמים יקי היה ישן אצל חברו הטוב, שלומי, שבמחשב שלו השתמש לשם שיחותיו איתי. לרוב שיחותינו נמשכו אל תוך הלילה. זה התחיל כקשר סתמי ביותר. היינו מדברים מדי פעם, לא איזו הדלקות סוחפת. שיחות נעימות ונחמדות, לא יותר. בהדרגה הקשר הלך והעמיק. התחלנו לדבר כל לילה, שיחות של שעות, על חלומות, מאוויים כמוסים, פחדים. הפכנו להיות חשובים זה לזה. לאחר זמן-מה גם נפגשנו, והמשכנו להפגש, כחברים אפלטוניים בלבד. היה לנו כיף נינוח כזה, מעין שמחה מדבקת וזורמת. יום אחד, כשהגענו למיטה, זה נראה נורא טבעי. זה קרה אחה"צ, באור-יום מלא, ולא התביישתי בכלל. זה היה מעשה-אהבה נפלא, גם ובעיקר בגלל שהיה חבר אמיתי, תקשרנו מצויין ובאופן חופשי וגלוי, במיטה כמו גם מחוצה לה. היית איתי בטוב ובעיקר ברע, ואהבת אותי כל-כך. ידעתי, שאני מוגנת בין זרועותיך. תיככנו להתחתן כשאסיים את התואר. עברנו המון דברים קשים יחד. ואז ניחתה עלינו המכה הקשה ביותר, המסמר האחרון בארון-המתים של אהבתנו. נודע לנו כי אני עקרה. המילה המפחידה הזאת נאמרה ע"י הרופא בהקשר אליי. "עקרה". הלב נלחץ לי כמו במלחציים. "עקרה". ההבעה ההמומה על פניך. "עקרה". הכאב המחריד. ידעתי כמה אתה רוצה ילדים. "עקרה", "עקרה", "עקרה". בכיתי נורא, ואתה אמרת שזה לא אסון, ולרפואה המודרנית יש היום פתרונות, ותמיד נוכל לאמץ. כדי לנחם אותי אמרת את כל זה, או את עצמך? התחילה תקופה קשה, תקופה חשוכה ומחניקה. לא היו חיוכים בבית, בדיחות, הקנטות. הייתי בדכאון הסטרי, מה שהשפיע גם עליך. ואז היא הגיעה. היא היתה לאשת-סודך, האור שבחייך. בהדרגה התחלת לבוא הביתה יותר ויותר מאוחר. ידעתי שאתם רק מדברים, אבל כאב לי. כבר המון זמן שלא דיברת אליי ככה. ואז, לילה אחד, לא חזרת בכלל. דאגתי בטירוף, אבל ידעתי שבמקרה הכי גרוע, תמצא דרך להודיע לי. לפנות–בוקר חזרת, וגופך זר לי ומדיף ניחוח שלא ניתן לטעות בו. לאחר כשבוע עזבת. ואתמול, אתמול התחתנתם. אתה והיא. היתה חתונה מאד שמחה. כן, הייתי שם. ראיתי אותה, יפה כמו סינדרלה. זאת הייתי אני. ראיתי אותך, נאה עד כדי כאב, ניצב גא בעיניים בורקות מתחת לחופה, וממתין לה. ראיתי את כל זה ובכיתי. בן לו היה לי, ילד קטן שחור-תלתלים ונבון. לאחוז בידו ולפסוע לאט בשבילי הגן. ילד קטן. אורי אקרא לו, אורי שלי! רך וצלול הוא השם הקצר. רסיס-נהרה. לילדי השחרחר אורי אקרא! עוד אתמרמר כרחל האם עוד אתפלל כחנה בשילה עוד אחכה לו.
 
את רואה? אמרתי לך

לא לשחק עם המזרק אטרופין
שוש שהחליט לא להיות עצוב היום.
 
אני אפסיק לשחק עם המזרק

בתנאי שאתה תפסיק לשחק עם בגדי-נשים אוריאנה
 
חג שמח גם לך

סיפור, יפה, אמיתי במילה אחת "אהבתי"... אבל בחיי איך אפשר היום להתחיל את היום מבלי להתקל במשהו משלך כאן...
 

לא צד

New member
למה אין

באייקונים של הפורום ציור של אצבע על הלשון כסימן של לרצות להקיא? הסיבה לחיפוש האייקון היא אוריאנה והתגובות שלה. לא צד מציע להוסיף אייקון של הקאה. זה האייקון הכי קרוב שמצאתי
 

נועם**

New member
למה?????

נראה לי שאתה מאוהב... אתה מגיב כמו הילד שמושך תמיד הכי חזק והכי כואב בצמות של הילדה הכי יפה בגן.... אז אולי לכבוד יום כיפור הבא וסוכות הקרב ובא ולתפארת חילוניותך הנהדרת תעשה שולם?????
 

לא צד

New member
נועם,אני רחוק

מלהיות מאוהב. בטח שלא באוריאנה ,שרק ביטוי השם שלה גורם לי דחיה . בתקופת שהייתי הקצרה בפורום הזה גיליתי דוקא כמה אנשים נחמדים,אינטליגנטים ןמענינים שאולי בהמשך גם יהפכו לחבריי,אני מקווה. אני חושב שזה גם די ברור שאותך אני מחבב במיוחד. לא צד אומר את אשר על ליבו ישירות ובלי למשוך בצמות.
 

לא צד

New member
תודה מכל ה ../images/Emo23.gif

אגב, שלחתי לך מייל. קיבלת אותו? או שאת לא פותחת מיילים.... לא צד. מחכה לתגובה
 

נועם**

New member
אז ככה.... ../images/Emo9.gif

המחשב שלי שבק עברתי דירה(לפני 3 חדשים) לא מכירה ולו טכנאי אחד שיבוא ויציל אותי... אז אני גולשת (הס מלהזכיר)מהעבודה.... לכן גם אני לא מצליחה לקרא את המיילים שלי... ועכשיו משסיפרת לי ששלחת לי מייל מתחת את הסקרנות שלי עד אין גבול... מה אעשה עכשיו .....
F
 

לא צד

New member
לא נורא נועם.

יש לך את המייל שלי? תכתבי מהעבודה....ואענה לך. לא צד. מחפש ומוצא פתרונות.
 

נועם**

New member
גדול אתה.... ../images/Emo24.gif

ברם אבל איך תענה לי???? ואיך תסופק סקרנותי המייללת (מיאווווו)שמתה לדעת מה כתבת? ורק ביום שישי אוכל לקרא את כל האי-מיילים שלי......
F
 

לא צד

New member
הסקרנות הרגה את החתול?

בינתיים זה מה יש.אלא אם כן יש לך רעיון אחר. לא צד. סבלני וסובלני.
 

יערית

New member
פרחולה את גדולה!:-.)

מאיפה הסיפור הזה? כמה כישרון באדם אחד.. ועדיין לא מניתי אותם כאן מפאת הדיסקרטיות, כל יום סיפור כזה ואני מאוהבת....בך
את האור שלנו אמרתי לך? יערית-חתומה
 
שמחה שנהנית, פוסטמה

ויגיעו עוד, את מכירה אותי... בכל אופן ואופניים, נראה לי שאת תכתבי את ההמלצה בשער האחורי של הספר שלי, את פשוט נולדת לתפקיד (את מפרגנת לכל חינטרושיי). המדליה בדרך (זהב, כמובן) אוריאנה
 

יערית

New member
רעה שכמותך....

גם רן אורן התחיל כמוך...... ורבים מפרגנים לו, אני אוהבת חנטרישים וחנטרשיות וחינטרושים.. מה עוד נשאר לנו בחיים
תה על מדליות..אפשר לתלות אותה על הצוואר כשרשר? יערית.
 
למעלה