יכולות משחק...
אחת הבעיות בסדרות טלויזיה היא שהשחקנים לעיתים רחוקות מקבלים הזדמנות להוכיח את יכולות המשחק שלהם. הרי סה"כ לשחקנים יש דמות ואותה הם משחקים, אין בה הרבה שינויים, אין בה הרבה תפניות. היא יכול לכעוס, לאהוב ולבכות, אבל את זה כל שחקן צריך לדעת לעשות. ישנן מעט מאוד תוכניות בהן השחקנים מקבלים הזדמנות אמיתית להראות את היכולות שלהן. לשמחתינו, באפי היא אחת התוכניות האלו. דיויד בוראינז, שעד אמצע עונה שניה היה ספק בקשר ליכולת המשחק שלו, הוכיח עצמו כשהפך לאנג´לוס ומאז מוכיח את עצמו כל פעם שנוא נכנס למסווה כלשהו באנג´ל. אליסון וניקולס הוכיחו עצמם במשאלה וסביר להניח שגם לפני ואני פשוט לא זוכרת. אנתוני הוכיח את כוחו כל פעם שאית´ן קפץ לביקור. ושרה, ´אן´ זו דוגמא טובה, המשאלה, ( למעשה המשאלה יכולה להתאים לכולם ). ועוד רבים וטובים. סוף סוף, אתמול הגיע תורה של ק(כ)ריסטינה ( הלו היא ג´ויס ) להוכיח שחוץ מלשחק אמא נוראית ומעצבנת היא גם יודעת לשחק. את הפרק הזה , גיליתי להפתעתי, לא ראיתי לפני כן. כך שהיה כיף לראות אותה מגלה ליכולת משחק טובה.
אחת הבעיות בסדרות טלויזיה היא שהשחקנים לעיתים רחוקות מקבלים הזדמנות להוכיח את יכולות המשחק שלהם. הרי סה"כ לשחקנים יש דמות ואותה הם משחקים, אין בה הרבה שינויים, אין בה הרבה תפניות. היא יכול לכעוס, לאהוב ולבכות, אבל את זה כל שחקן צריך לדעת לעשות. ישנן מעט מאוד תוכניות בהן השחקנים מקבלים הזדמנות אמיתית להראות את היכולות שלהן. לשמחתינו, באפי היא אחת התוכניות האלו. דיויד בוראינז, שעד אמצע עונה שניה היה ספק בקשר ליכולת המשחק שלו, הוכיח עצמו כשהפך לאנג´לוס ומאז מוכיח את עצמו כל פעם שנוא נכנס למסווה כלשהו באנג´ל. אליסון וניקולס הוכיחו עצמם במשאלה וסביר להניח שגם לפני ואני פשוט לא זוכרת. אנתוני הוכיח את כוחו כל פעם שאית´ן קפץ לביקור. ושרה, ´אן´ זו דוגמא טובה, המשאלה, ( למעשה המשאלה יכולה להתאים לכולם ). ועוד רבים וטובים. סוף סוף, אתמול הגיע תורה של ק(כ)ריסטינה ( הלו היא ג´ויס ) להוכיח שחוץ מלשחק אמא נוראית ומעצבנת היא גם יודעת לשחק. את הפרק הזה , גיליתי להפתעתי, לא ראיתי לפני כן. כך שהיה כיף לראות אותה מגלה ליכולת משחק טובה.
))))))))) חוצמזה, אם כבר התחלנו לדבר על קטעים של משחק טוב... אני חושבת שאחד מקטעי המשחק הכי יפים של שרה, ועכשיו אני לא הורסת לאף אחד, כי הקטע הזה היה בדיוק ב- Listening To Fear. אני חושבת שהקטע לא צריך להיות ארוך כדי שנראה את זה, וזו דוגמה ממש טובה. אחד הקטעים, לדעתי, שמראים עד כמה המשחק של שרה השתפר עם התוכנית זה הקטע שהיא שוטפת את הכלים עם המוסיקה השמחה ברקע. תוך שתי דקות, היא עוברת מרוגע ושליטה עצמית, לבכי שמאוד קשה להפסיק. זה קטע ענק, איך שזה קורה לאט לאט ובשלבים כשהמוסיקה הזאת מראה את ההפך המוחלט של מה שהיא מרגישה באמת. האירוניה שולטת קטע ענק לדעתי