ייעוץ ראשוני

[יובל אדרעי]

ייעוץ ראשוני

שלום רב
רציתי לקבל ייעוץ ראשוני לגבי בעיה אישית .
אמא שלי (60) היתה בעברה אשת קריירה עובדת אך בגיל יחסית צעיר פרשה לטובת גידול ילדים ועבודות הבית.
היום, כבר הרבה שנים אחרי אנחנו הילדים כבר די גדולים ועצמאיים. אבי עוד מעט לקראת פרישה והתפתחה אצל אמי תופעה קצת מדאיגה לדעתי מחריפה עם הזמן.
היא נמנעת מלצאת מהבית ,היא תדחה יום סידורים לרגע האחרון מעדיפה בית מאשר חופשה, היא תסרב לצאת עם אבי לקונצרט או הצגה ותעדיף גם שלא לטוס לחול או לחופשה (למרות שלפעמים הם כן יוצאים אך עדיין היא תעדיף את הבית)
בבית נשארה רק אחותי הקטנה(24) וגם היא אוטוטו תצא לחיים הפרטיים שלה. אני מאוד מודאג ממצב שאמי תכנס למצב של הסתגרות ולדעתי חייבים להתחיל לטפל בזה עכשיו.
אני אשמח לקבל יעוץ ראשוני כדי שאוכל לדעת מהם הצעדים שעלי לנקוט ומשם להמשיך אתכם הלאה לפי מה שתמליצו.

 

[גרא.]

יובל אדרעי,אימך מזדקנת,כנראה מאד שחוקה ממשא

השנים,ובהדרגה כפי שאתה מתאר מעדיפה להשאר בבית ולוותר על יציאות לבילוי,לחופשה,לסידורים.אימך היא
אדם בוגר,אחראי למעשיו,וכל עוד המצב שאתה מתאר אינו מפריע לה,להפך מקובל עליה,אין כל סיבה שהיא
תרצה להשתנות.וכל עוד היא אינה רוצה בכך,היא לא תשתנה.מה אתה יכול לעשות בכל מקרה? כדאי לבדוק אם יש
לה עניין בדבר ספציפי שהיתה יכולה לפתח בבית.למשל בתחומי האמנות,ציור למשל.נושא שהיא אוהבת,ומוכשרת
ברמה שיכול להוציאה מהבית לפעילות בו,למשל,חוג לציור,או כל סוג פעילות קבוצתית.כדאי לבדוק במתנ"ס המקומי
איזה פעיליות מוצעות לגיל השלישי,במו חוג ברידג/ טיולים ואחרים,מה שיקנה לה לא רק עניין אלא יצירת חברויות
חברתיות חדשות שהן כלשעצמן סבה טובה לצאת מהבית,או לארח לעיתים.בכל מקרה,הכל תלוי ברצון הטוב שלה,
ובמוטיבציה שלה לקום,לעשות דברים.כי בבלעדיה,המצב ישאר כמות שהוא.

 

[ladybug4NLP]

מצב מוכר

יש אנשים שאחרי הרבה שנים בבית מאבדים את הבטחון העצמי ומעדיפים להשאר בקן החמים והבטוח.

כדאי לטפל ורצוי שעה אחת קודם.
כמבון שאם אמא שלך מרוצה מצורת החיים שלה, יהיה קשה כי טיפול עוזר למי שמוכן להשתנות ולצאת מאזור הנוחות שלו.
זה שאתם (הילדים) ואלי גם הבעל רוצה - זה עדיין לא מספיק

 

[יעל ניסן]

אני מנחשת

שכבר בגיל צעיר יחסית, היה קשה לה להתמודד עם עולם העבודה והעדיפה להיות עקרת בית
שכבר אז היו ניצנים של חרדה שהגבילה את תנועותיה במרחב, אבל אז - מכיוון שזה שירת את בני הבית, אף אחד לא שם לב לזה או לא חשב שזה משהו שמצריך טיפול. וזה יכול להיות למשל הבחירה לא לנהוג, הבחירה לא להגיע למקומות "המוניים", הבחירה לקנות רק במכולת שכונתית... דברים קטנים כאלה לכאורה שמי שם לב עליהם בכלל?
ועכשיו? עכשיו התפקידים שלה כאם בסביבת הבית המוכר הסתיימו ופשוט בולט יותר שהיא "מעדיפה את הבית".

וזה לא משהו שאתה יכול לעשות כדי לשנות אותה. זה משהו שצריך לבוא ממנה.
האם היא רוצה שינוי?
האם היא רוצה חברים?
האם היא רוצה תוכן בחייה?
האם היא רוצה להתחיל להתנדב באיזה מקום?
האם היא רוצה ...?
האם היא חושבת שזו בעיה?
האם היא הייתה מוכנה ללכת לטיפול כלשהו?