חינוך מיוחד כן או לא?
אני אם לילד בן 7 כמעט, יפה חכם ומבריק ושובה לב, אהוד מאוד חרף התנהגותו החריגה, מאובחן מגיל 5 כ-ADHD + טוראט (מרכיב של טיקים מכל הסוגים + אוסידי קל). כדי לקצר אומר כי מצבנו הוא שאנו כנראה לפני ועדת השמה מתישהו אחרי פסח או לקראת סוף השנה. הילד (כתה א' רגילה) חכם מאוד ואף יותר אך מרכיב ההתנהגות, מרות לסמכות חוקים וכללים ומילוי תפקידיו כתלמיד (הוצאת ציוד השתתפות פעילה בשיעור וכן הלאה) - בעייתי במידה רבה. בנוסף, הוא סובל מהתקפי זעם רבים ומסוגל לנהוג באלימות בלתי צפויה כלפי אחרים או כלפי רכוש או בטעות כלפי עצמו. הילד מטופל אינטנסיבית בכל החזיתות וכבר כמה שנים!!! מקבל סייעת + שעות מתי"א + תראפיה+ עיצובי התנהגות בבית ובביה"ס, מטופל ומנוטר ע"י פסיכיאטרית תרופתית נמצא על 3 תרופות (ריטלין + ריספרדל+ קלוניריט) שגם עולות הון, ומה לא בעצם... ונדמה שחרף כל העליות והניטורים במינוני התרופות -יש לו מהלך משלו לילד או לתסמונות שלו- כאילו שהתרופות עוברות לידו... ולא ממש מזיזות משהו. לא נוכל לעלות עוד הרבה כי תופעת הלוואי של ההשמנה מהריספרדל מעיקה ואנו גם פשוט פושטים רגל מהעלויות החודשיות (ויש לנו עוד ילד עם אותן תסמונות וסל התרופות בבית עצום ויקר ומעיק מאוד) לדעתי לא יהיה מנוס והכתה הרגילה לא תוכל להמשיך להכילו. אציין כי בחודשים האחרונים עקב אי השגת יעד האיזון התרופתי ועקב החמרה ניכרת בחומרת מצבו ההתנהגותי- אנו אך מוציאים אותו מוקדם כמעט כל יום בשעה 11.00 וגם זאת ללא הועיל. תחושת היאוש כבר פכרסמת בי כאמו- עיקר הנטל עלי - זה מאוד אינטנסיבי, וגם אני מנוטרלת מיכולת לעבוד אפילו משהו חלקי ולסייע בהוצאות, ואני אשה שעבדה כל השנים בעבודות מכובדות ומכניסות. ברור לי שיש שתי אופציות: 1- כתה קטנה משולבת בבי"ס רגיל (יש אחת בלבד בעירנו) 2- חינוך מיוחד בבי"ס שמיועד לילדים עם אינטליגציה תקינה ומעלה ורמה טובה בלימודים עם בעיות רגשיות והתנהגותיות משמעותיות אילו הייתם בועדת ההשמה שלו - מה הייתם ממליצים? החשש שלנו כהורים- שבכתה קטנה הוא יתמזג עם עירוב של בעיות שמלקטים אליה (הוסבר לי ע"י השר"פ בעירנו שזה גם ממש לא הפרופיל שלו אך זה מה שיש לעירנו להציע לצערי) והסכנה היא ששם אף יבלוט יותר וממילא גם היום הוא בכתה עם מורה וסייעת צמודה כמעט רק עבורו, וזה לא ממש עושה משהו... אז שם הוא יבלוט אף יותר בנוסף, ידוע לי כי בעירנו הכתה הזו לא ממש משולבת כפי שמוצהר בכתובים, ובפועל מתייחסים אליה כאל כתת המופרעים או הכתה הטיפולית ממש כמו פעם... מעבר לכך, הרמה הלימודית שם ממש מפגרת וזה חסרון רציני כי זה עוד יותר לא יאתגר אותו. יחד עם זאת, יש המון גורמים מקצועיים שחושבים שזה עדיף על פני חינוך מיוחד שלא לדבר עם סטיגמות וכו'. אופציה שניה זה חינוך מיוחד (בי"ס ברושים לא יקלוט שנה הבאה ילדים מחוץ לת"א אז הוא יורד מן הפרק, מה שיכול להיות זה שיפנו אותנו להיכנשהוא בר"ג (בי"ס סביון) או אולי משהו ששייך למחוז ת"א והינו ממלכתי ולא דתי כי איננו דתיים. דעתי לאור חוויית הקשיים הרבים עם בני והיותו ילד עם התקפי זעם רבים ובלתי נשלטים חרף התרופות ובלתי צפויים בעוצמתם ותדירותם, היא, שעדיף אולי להוציאו לחינוך המיוחד ל"סדרת חינוך" של שנה או יותר (ממילא הבנתי שהקליטה לחינוך מיוחד מוגבלת לעד 4 שנים גג, והמטרה והיעד זה ליצור נורמות וכללי התנהגות ושליטה בהתקפי זעם והחזרה לחינוך הרגיל) - אני שמחה שזה היעד שם. אני מאוד מתלבטת כי עדיין חורה לי שנגיע לחינוך מיוחד ומנסה למצוא בחינוך המיוחד נקודות אור לחיוב כדי לא להגיע לגמרי אנטגוניסטית לועדת ההשמה. אם הייתי יודעת בודאות ששם יכילו אותו ולא רק יענישו או ישעו כמו בכתה רגילה ובו זמנית תותאם לו תוכנית אישית גם לימודית שתעמוד ברמתו השכלית הגבוהה ולא תיצור פיגור משמעותי, הייתי שלמה יותר עם עצמי אך איני יודעת. אפילו חשבתי להוציאו לגמרי מבי"ס ושילמד בבית ממילא אני עושה לו כמעט חינוך ביתי כי כל מה שאינו עושה בביה"ס אני עושה איתו בבית - מה שאגב הוא עושה יפה וברמת ביצוע גבוהה, הוא פשוט לא "שם" על חוקי בי"הס ומראה לכל המורות שהוא עושה מה שהוא רוצה ומבלה את רוב זמנו בחוץ ולא בכתה. כמעט לא כותב או מעתיק מהלוח ואפילו שיעורים לא. (אגב, הוא מדקלם לי יופי בבית מה שנאמר בכתה מה שאומר שהוא מבין ושומע). לדעתי בכתה הקטנה מאידך זה כאילו לא היעד להוציאו משם בסוף - אלא המטרה להציבו שם נקודה. כאילו שזהו ונסתם הגולל. אשמח לשמוע דעתכן המקצועית. סליחה על האורך...
