ייעוד

[מחפשת אחר האמת85]

ייעוד

אהלן אנשים, מה שלומכם?

כחלק מהתהליך שאני חווה עם עצמי זה זמן רב, מחפשת אחר הדברים שעושים לי טוב ולהוציא את המהות האמיתית שלי החוצה, כלומר אני עדיין חנוקה איפשהו אי שם מבפנים, אבל לפחות מקבלת יותר ויותר מודעות כלפי עצמי ולומדת להשלים עם כל חלקי אישיותי המפוצלים, אני מגלה שבעצם עם כל הכבוד לכל הארועים והתרחישים בחיי, לא מצאתי עדיין את קצה החוט לייעוד ולמהות האוטנטית שלי. אחרי 2 סמסטרים של תואר ראשון במנהל עסקים - החלטתי לפרוש מהלימודים... פתאום אחרי שצי שנה של לימודים ( אמנם לא כאלו אינטנסיביים ורציניים, אך מספיק בשביל לקבל רקע כללי מה זה מנהל עסקים באופן כללי) - הגעתי למסקנה שזה לא המסלול הנכון עבורי..

שזה לא מה שאני מחפשת ושטעיתי בכיוון... וזה לא עניין של כסף, זמן ואנרגיה שהלכו לאיבוד במשך חצי שנה, אלא זה שבתחום שהייתי בטוחה שאני יודעת בדיוק לאן פני מועדות, מה אני רוצה לעשות עם עצמי בתור קריירה ומקצוע - פתאום המציאות טופחת על פניי ואני מגלה שהכל היה טעות.. נכון,, אפשר להתסכל על זה גם מהבחינה של ניסוי וטעייה שעושים טעויות על מנת ללמוד מהם. אלא שכאן אני מרגישה שהייתי חיה באשליה, עד שסוף סוף מצאתי לימודים אקדמאיים שהייתי אמורה לפתח בהם את הקריירה העתידית - מה מתברר לי? ששוב פעם אני משקרת לעצמי ובעצם הכל היה זיוף שנבע מלחץ לדחוף את עצמי למסגרת מסויימת!! טוב, אני לא רוצה להשמע מעורערת ואבודה כמו תמיד, אבל עכשיו עוד יותר מתברר לי עד כמה אני לא מכירה את עצמי מספיק

איך אפשר להגיע להחלטה לגבי כיוון הקריירה בצורה האופטימאלית ביותר?? איך בכלל אפשר לקבל מושג כללי? אני יודעת שזה צריך להתחיל ב: תמצאי את מה שאת הכי אוהבת לעשות ותפתחי את זה לכיוון המקצועי... אלא שלצערי בנוסחה הזאת כבר די מיושנת בשבילי..

 

[nehud]

פשוט תהני מהנסיונות ותחפשי פחות כותרות

 

[נווד נחמד]

ya know

sometimes I ask people who tell me what they want to study is that what you dreamed about when you were a child? and mostly it is not. but it doesnt mean it's wrong - cause we probably used to be "dumb" as childs, and now we're simply smart enough to know we're stupid (by stupid I mean - familiar with the notion that there is much to learn about ourselves and much to know moreover) some are happy with what they discovered is right for them, some are just pleased they could compromise. I myself am -Pretty- sure about what I want to do, yet I feel uncertain about it, about reaching now to the child-dream I carry for years. it doesn't mean it will fade, it just means there is more I wish to try.

 

[בריכת שחיה]

תגובה

הרשי לי לשאול אותך שאלה: מדוע את מנחה שקיים מתאם הכרחי בין ייעוד (או מציאת הייעוד) לבין קריירה? תחשבי למשל על אנשים דתיים. מצד אחד הם מפרנסים את עצמם ואילו מהצד השני הם מקיימים מצוות ומממשים בכך את הייעוד המוסרי שלהם בעולם הזה. אני לא אומר שאת צריכה לחזור בתשובה או משהו כזה, אלא מציע שתפרידי בין התחומים. מצד אחד את יכולה ללמוד מקצוע שיאפשר לך לשרוד בלי לסבול יותר מדי (למשל, מנהל עסקים). מצד שני את יכולה לחפש אחר שיטה פילוסופית/ דתית/ מיסטית או אחרת שתגרום לך להרגיש מאוזנת יותר.

 

[davidmaur]

וככה מגיעים למשבר גיל הארבעים

ברגע שאנשים מפרידים באופן קיצוני בין הייעוד לבין ההעיסוק היומ-יומי, מגיע שלב שהם נחנקים ולא יכולים להמשיך לחיות עם קרע גדול כל כך בין עיסוקם לבין נטייתם הטבעית. זאת הסיבה שהרבה אנשי היי טק עוזבים באופן פתאומי את מקום עבודתם והולכים לחוות חוויות רוחניות בסביבה תומכת. אני לא חושב שהדוגמא של אנשים דתיים היא דוגמא טובה. אני לא מסכים שלהיות דתי זה ייעוד או משהו שמתאים לנטיית לבנו. קיום מצוות נתפס כחובה ואורח חיים דתי אמור להתוות את אורח חיינו , וזה לא משנה מה הייעוד שבחרנו.

 

[nehud]

רבי עקיבה חווה גם הוא משבר גיל הארבעים

לפני כ-2000 שנה, משה, ישו ובודהה חווה גם הם משבר - זהו תהליך טבעי בהתפתחות האדם הבוגר (הכרה ויישום הבחירה החופשית) שסטטיסטית מתמקד בשנות הארבעים, להבנתי להיות! (יעוד) משמעו להיות "דתי" לבחור "אורח חיים דתי" משמעו להיות "חרדי-דתי" כלומר בחירה של מגבלה /כלא מתוך מחשבה/ הבנה שיוביל למטרה כל שהיא בעולם הזה ("צדיק") ואו בעולם הבא ("גן עדן") באהבה אהוד

 

[davidmaur]

משבר גיל הארבעים אינו חייב להיות

דבר שלילי והוא אפילו עלול להיות דבר חיובי במדה והאדם חי בפער גדול מדי בין ייעוד לבין עיסוק. הוא לא חייב להתרחש במדה והוא מיישם את ייעודו במהלך עיסוקו. אני לא בטוח אם מבחינה הסטורית מיסדי הדתות הגדולות אכן עברו את משבר גיל הארבעיחם. האם יש תעודות הסטוריות ? אני שוב אומר להיות דתי אינו ייעוד אלא חובה כלפי הבורא.

 

[nehud]

משבר הוא בייחס למבנה החיים בפועל

עד לשלב בו המבנה "נשבר" ואינו מספק את "הבחירה החופשית" של האדם , ההחלטה לראותו חיובי או שלילי היא כמובן סובייקטיבית, להבנתי במהלך התפתחותו הרוחנית של כל אדם מתרחש "משבר" בין מבנה החיים שלתוכו נולד (לדוגמה: ההתניות החברתיות ) והצורך המובנה לבחור "בחירה חופשית" , מכאן הבנתי שלהיות "דתי" היא חובה של האדם כלפי עצמו ולא כלפי הבורא- במידה ותפיסתך ",,להיות דתי אינו ייעוד אלא חובה כלפי הבורא,,," ,היא הנכונה אזי מושג "הבחירה החופשית" ריק מתוכן!! באהבה אהוד

 

[davidmaur]

למה ריק מתוכן?

יש לי את הבחירה החופשית לדחות או לקבל את החובה שלי לעבוד את הבורא . ואני נושא באחריות לבחירתי. הבורא לא תכנת אותי להיות דתי מלידה. דרך החיים באופן כללי רצופה בצמתים של בחירות חופשיות . ובהנחה שאני לא חי בתנאי עבדות, יש לי את הבחירה החופשית להכנע לאותן "התניות חברתיות" או להתנער מהן. משבר כמו חיי רוגע ושלווה הם תוצאה של בחירה חופשית באותה מדה. זכותך לקרוא דתי את מי שממלא חובה כלפי עצמו. לייבוביץ היה מכנה אותו אתאיסט . אני באופן אישי אינני מקבל את הדעה הקיצונית שלך ולא את הדעה הקיצונית של לייבוביץ'.

 

[nehud]

בחירת מילים בתיקשורת

לומר זו הבחירה החופשית שלי , לעבוד את הבורא שווה הצהרה המקיימת את עצמה לומר חובה, או "חובה- שלי" לעבוד את הבורא משמעותה כפיה!!! שהיא בניגוד לבחירה חופשית ומכאן שההכרזה על בחירה חופשית ריקה מתוכן כאשר פועלים מתוך חובה ולא בחירה באהבה אהוד

 

[davidmaur]

עוד ניסיון להסבר הפרדוקס

כאשר אני נכנע לנטיות הפנימיות שלי אשר עוצבו על ידי ההתניות הסביבתיות אני אומנם קבלתי החלטה מבחירה חופשית כי זהו רצוני. לזה אני חושב שאין וויכוח ביננו למרות שגם שבמקרה זה היתה כניעה. כאשר בא משהו ואומר לי מחובתך לא להיכנע לנטיות הפנימיות שלי, ואני מחליט לשנות את הרגלי ולא להיכנע לאותן נטיות , אני גם קבלתי החלטה חופשית. ופה הוויכוח ביננו. עכשיו אני שואל אותך מה ההבדל בין שני המקרים? למה במקרה הראשון אתה טוען שיש בחירה חופשית ובמקרה השני אתה טוען שאין הבחירה חופשית? הרי בשני המקרים החלטתי להיכנע.

 

[nehud]

אין הבדל בין המקרה הראשון לשני אבל לשלישי כן

ולפני דברי אחזור ואומר שימוש במילים בתקשורת ,,,, כאשר החובה באה שלא מבחירה חופשית,, נניח מפחד - הפחדה מפני ,,,, (בחירה חופשית לפחד

) דוגמה: נניח בא מישהו אחר בעל נסיון והצלחה ואומר שמחובתך להיות ערני ברגע ההווה לנטיות הפנמיות ובכך אתה משתחרר מכל צורך להילחם לשנות הרגלים בכדי לא להיכנע לנטיות פנמיות (אשר מישהו החליט מוסרית שהם שליליות למרות שהן חלק מהבריאה האלוהית ויש להם תפקיד בבריאה) באהבה אהוד

 

[maria magdalena האחת]

אתה נגרר להתפלספות ללא רוח, חבל על הזמן../images/Emo189.gif

 

[davidmaur]

אני משתדל לשכנע את אהוד

אם כי לא בהצלחה גדולה. שמת לב שלא המשכתי את הוויכוח אחרי שראיתי שלא היה טעם להמשך. לבסוף , תרשי לי לשאול את השאלה :מה פשר הכינוי הנוצרי שבחרת לך?

 

[nehud]

שלום דוד - שאלה

מדוע קיום הדיון מותנה ביכולת לשכנע = כניעה דעתו של האחד אל מול דעתו של השני, האם קיימת אפשרות שתוצר הדיון = התפתחות של כל אחד מעבר לנקודה בא נמצא "ערב" הדיון , כולל היכולת להקשיב לזכותם של דעות שונות ומנוגדות להתקיים בו זמנית - כדברי קוהלת לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים ,, עת לנטוע ,,,ועת לעקור נטוע,,, באהבה אהוד

 

[davidmaur]

דיון אינו שווה כניעה

ולשכנע אין פרושו להכניע. אני לא מדבר במושגים אלו. אני אכן מקשיב ומגיב ומוכן גם להסכים להשתכנע. יחד עם זאת, אם אני רואה שהדיון מוצה ואני ואתה לא מביאים טעונים חדשים אז אפשר לסיים את הדיון.

 

[nehud]

שאלתי התיחסה לכותרת תשובתך הקודמת

"אני משתדל לשכנע את אהוד,," לשכנע = לש (כנע) שבסיסו במילה כניעה , נכון שמקובל לחשוב ששיכנוע הינה פעולה "תרבותית" ,בקבוצות אנשים מסוימות "משכנע" = אקדח והרעיון הוא כניעת דעתו הנוכחית של אדם אל מול דעתו של האחר (לא מחויב שימוש בכוח ואיום) לטעמי חלק מהדיון הוא להקשיב ולשאול שאלות הגם שדעתו של השותף לדיון לא התקבלה באהבה אהוד

 

[maria magdalena האחת]

לדוד, הכינוי שלי לפורום זה

להזכיר לעצמי שהגעתי כמעט למיאוס בפילוסופיה העקרה ובפילוסופים. כשמגששים דרך לחוויה רוחנית ממשית עוברים לפעמים מתוך חוסר מזל שבבזבוז זמן דרך הפילוסופיה, אבל היצמדות לפילוסופיה שיש לה קצה וגבול, יכולה לנבוע גם מנכות ריגשית במידה כזאת או אחרת. יתכן שזה חסר טעם לנסות לפתוח אצלם "חריץ" (אפילו בכינוי "הגרנדיוזי") שיוביל אותם לתהייה על משהו שמעבר ל"שכל הישר" מעבר לאישיות שלהם, אל העצמי, אליו התכוונת ולא הובנת. יישר כח.

 

[davidmaur]

אכן לא פעם נגררתי בפורום זה

לכפור בהנחה הסמויה שמאחורי המושג ייעוץ פילוסופי. כפירתי נבעה מסרובי להגביל את האדם בחומות הגדר של השכל. לא פעם ניסיתי לשכנע שהאדם איננו בינה מלאכותית ושהכרעותיו אינן מנומקות לוגית(כי אחרת מה מותר האדם מהמחשב?) . והנסיון לראות את האדם כייצור רציונלי הוא כפירה בעצם מושג הבחירה החופשית שהוא יסוד צלם אלוקים שבו ברא האלוקים את האדם. לגבי הכינוי שבחרת, אני חושב שהיה אפשר להשיג את אותה תוצאה ולבחור כינוי מתוך המסורת היהודית. חיזקי ואמצי

 

[nehud]

לילה טוב דוד אשמח לקבל הסבר

לדבריך "הנסיון לראות את האדם כייצור רציונלי הוא כפירה בעצם מושג הבחירה החופשית שהוא יסוד צלם אלוקים ,," (אינני דוגל בתפיסה שהאדם הוא ייצור רציונלי אך אינני מבין כיצד האדם הרציונלי סותר את הבחירה החופשית) באהבה אהוד